זכורה לי שכנתי האהובה עדה שולמן ז"ל, שהייתה חוזרת משולהבת כנערת צופים מטיולים שנערכו לקבוצת הגיל שנקראת "קשישים". השמש עוד לא שקעה וכבר שיגרה היא חרוזים ל"בתוכנו" על החוויה המופלאה שעברה.

והנה גם אנחנו הגענו לאותו הגיל רק כיבסנו את המושג "קשישים" ל"פנסיונרים צעירים" ויצאנו לטייל לדרום האדום בהנחייתו של דני הרמן. קצת חששנו מהגיבושון לסיירת מגלן המחכה לנו ושמחנו לגלות שגם דני התבגר והתמתן ,צבר ידע רב ופרש לפנינו יריעה רחבה:  היסטורית, גאוגרפית, ופיתוח עתידי של האזור.

מזג האוויר היטיב איתנו ושום פרח לא חמק מהגדרה של שם, מין, משפחה, תפוצה ועוד ע"י האחיות הישראלי – דבורה וימימה. וגם להן תודה גדולה.

תודה נוספת ללביאה שעמלה מאחורי הקלעים שלא נחסר דבר ולנור הנהג שהפתיע אותנו בצמתים עם תה ועוגיות.

הצלחנו לחזור בשעה היעודה. ומה עם הגיבושון אם שאלתם? השרירים למחרת זמרו לי זמר מוכר.

אז תודה נוספת לעוסקים במלאכה: דני ,ימימה ולביאה ואל תשכחו יש לנו ארץ נהדרת.