"טריאתלון איש הברזל מורכב משלושה חלקים: 3.86 ק"מ שחייה, 180 ק"מ רכיבה על אופניים וריצת מרתון של 42,195 ק"מ" (ויקיפדיה). מתי אלדד, שעובד במשרה מלאה בלולי הפטם של אמבר וממשיך לתפעל את סדנת האופניים שלו, עשה את זה

איך הגעת לרכיבה תחרותית?

"כנער, שיחקתי כדור-מים ומאז עברתי בעיקר לרכיבה על אופני הרים. זה התחיל מהמצב הכי "נמוך" מבחינה פיזית; הייתי קצת שמנמן, עישנתי, חליתי בשפעת ובשנת 2011 הגעתי לתובנה שאני חייב לעשות שינוי דראסטי. נרשמתי לתחרות בינלאומית שכללה רכיבה על אופניים בהרי האלפים על פני גרמניה, שוויץ, אוסטריה ואיטליה. התאמנתי במשלחת ישראלית עם עוד שמונה רוכבים שרובם מנוסים ממני בהרבה.

התחרות נמתחה לאורך כ-680 ק"מ, ימי רכיבה של 60 ק"מ וימים אחרים של 110 ק"מ עם הרבה עליות מאתגרות רבות במשך שמונה ימים ומאז הגעתי למסקנה שזה הכיוון שלי.

רכבנו בגשם, ברוח, בקרח ובשלג ונהניתי מאוד למרות שהיה קשה מאוד, אבל בן הזוג שלי לרכיבה ואני הצבנו לעצמנו מטרה להיות הראשונים מבין הישראלים בכל יום ועמדנו באתגר עם סיפוק שקשה לתאר. בתום היום האחרון של התחרות עמדנו על מרפסת המלון, ואמרנו לעצמנו "וואללה, עשינו את זה". לקראת תחרות כזו מתאמנים רוב הרוכבים בתנאים הדומים לאזור התחרות שהוא ממש "החצר האחורית" עבורם. בישראל אין משהו שמתקרב לכך מבחינה טופוגרפית, אז אני עולה לחרמון ולפעמים מתאמן בעליות ג'ועארה ממשמר-העמק לעין השופט ועושה אותן שמונה-תשע פעמים ברצף כדי להגיע לטיפוס מצטבר, אבל זה לא מתקרב.

לאחר מכן נרשמתי לקבוצת רכיבה, התחלתי להתמקצע ובשנת 2013 הייתה התחרות הרב-יומית הראשונה בארץ שנקראה "אפיק ישראל" Epic Israel)). זו תחרות שהמאמן שלי מארגן כבר שבע שנים לזכר אביו, שנהרג עעל-ידי משאית בטון בעת אימון אופניים ליד מושב אמץ.

שש התחרויות הראשונות נמשכו שלושה ימים והאחרונה ארבעה ימים, לאורך למעלה מ-300 ק"מ. השתתפתי בשבע תחרויות רב-יומיות כאלו באזורים שונים של המדינה מאז 2013 שנערכו ברמות מנשה, הגליל העליון, ירושלים והגליל המערבי".

מתי התחלת טריאתלון?

"התחלתי טריאתלון לפני כשש שנים בעקבות לירון, בתי, שנרשמה לקבוצת טריאתלון עמק-חפר. זה איתגר אותי לאחר שכבר הגעתי לרוויה מסוימת ברכיבה על אופניים בלבד. התחלתי לרוץ וחזרתי לשחות כשחלק מהשחייה נעשה בהדרכת גרשון שפע כאן בבריכה.

נרשמתי לתחרות "חצי-איש ברזל" באילת הכוללת 1,900 מטרים שחייה, 90 ק"מ רכיבה על אופניים ו-21 ק"מ ריצה ואחר כך עשיתי את תחרות "ישראמן" (Israman) המלאה (ראה ויקיפדיה מתחילת הכתבה).

התחרות באילת נחשבת לאחת מעשר תחרויות "איש הברזל" הקשוחות בעולם והיא לקחה לי כ-15 שעות. הגעתי למקום רביעי בקטגוריית הגיל שלי כשבתחרות השתתפו כ-1,600 ספורטאים, מתוכם רק כ-160 עושים את תחרות "איש הברזל" המלאה. שעד היום עשיתי את המרחק המלא פעמיים, השנה אני בשנת חופש מתחרויות אבל רשום כבר לתחרות "ישראמן אילת 2021".

אני אוהב את התחרויות בארץ: יש בהן אווירה ביתית, אני משוחח הרבה עם אחרים, שר ונהנה מאוד מהחוויה המתחילה יומיים שלושה לפני התחרות עצמה".

איך מתכוננים לתחרויות כאלו?

"האימונים מתקיימים שישה ימים בשבוע וכוללים שתי יחידות אימון ביום. אני עושה אותן ברצף ומתחיל כל יום ב-05:00 בבוקר כשהיום שלי מתוכנן בצורה כזו שאין "זמן מת" מהרגע שאני קם ועד הרגע בו אני "מתפרק לתוך המיטה". ללא התנהלות קפדנית כזו, לא הייתי מספיק לעשות את מה שאני עושה וגם האוכל שלי מתוכנן בצורה כזו, שיהיה לי כוח לעמוד במטלות הפיזיות והמנטאליות שלי.

עד כה לא נעזרתי בדיאטנית, רותי נותנת לי רוח גבית ואני לומד הרבה על תזונה, כדי לשמור על עצמי ולעמוד במשימות שאני מציב לעצמי. אני עובד שבעה ימים בשבוע וגם בשבת מגיע ללולים שלי כשבאמצע השבוע אני מתאמן שעתיים-שלוש ביום ובסוף השבוע בין שש לתשע שעות אימון ליום או "מצאת החמה עד צאת הנשמה". גם כשנוסעים לחו"ל אני לוקח בגדי ספורט ותוכנית מהמאמן.

כחודש לפני תחרות "ישראמן", אני מגיע הביתה בימי האימונים בסביבות חמש-שש בערב כשכל יום אני עושה משהו: חדר כושר, שחייה בים, ריצה ורכיבה. זה ספורט לא זול, בעיקר מבחינת האופניים".

מהיכן מגיעה המוטיבציה?

"ביום שגיליתי שאני ספורטאי סיבולת, התחלתי לבחון את מגבלות היכולת שלי ולבדוק עד כמה אני מסוגל. זה ספורט אינדיבידואלי ששואב אותך לגמרי וכל הראש והגוף מרוכזים רק בפעילות הנעשית באותו רגע וכך, למרות שלפעמים זה סבל, "התיאבון בא עם האוכל" וכשאתגר אחד נהיה "קל" אני מחפש משהו מאתגר יותר".

איך שומרים על הגוף?

"חייבים להתנהל בצורה מבוקרת ולשמור על תזונה נכונה כדי שלא ליפול לפציעות ספורט. פציעות כאלה הן בגדר אפיסת כוחות בעקבותיה אי-אפשר לתפקד. אין הכוונה לנפילה ברכיבת אופניים (והיו לי הרבה כאלו, עם הרבה צלקות על הידיים והרגליים וזכרונות) אלא לעייפות אקוטית של כל מערכות הגוף, עם כאבים בברכיים, בפרקים ותשישות שלא מאפשרת לעשות כל מאמץ. אני מרגיש שאני יודע את גבולותיי וכך אני נמנע מזה. יש לי חברים שלקח להם שבועות להתאושש מתחרות כזו".

איזה רכיבות ארוכות עשית בארץ?

השתתפתי בקטע של 370 ק"מ בתחרות שהיא מעין מרוץ שליחים מהחרמון לאילת, רכבתי עם יואב ברון מהחרמון לפרדיס בשלושה ימים ורכבתי גם מקיבוץ גבע לאילת. תמיד אני עם קבוצה וגם את האימונים עושה בקבוצה, אף פעם לא לבד על הכביש. רק בשטח אני רוכב לבד לפעמים".

עם המשפחה התומכת בתחרות "ישראמן" באילת

שמעתי שגם התנדבת

"התנדבתי במשך שנתיים בעמותת "אתגרים" מתל-אביב, במסגרתה רכבתי על טנדם (אופניים עם שני מושבים ושני זוגות פדלים) יחד עם רוכב עיוור וליוויתי רוכבים עם אופני יד.

לפני כארבע שנים רכבתי על אופני טנדם עם בחור עיוור את מסלול "אפיק ישראל", האתגרי גם לרוכבים רגילים. התאמנו במשך כשמונה חודשים וכשנרשמנו לתחרות, התייחסו אלינו המארגנים בהרמת גבה היות והיינו הראשונים והיחידים באותה תחרות עם אופני טנדם. עמדנו במשימה בכבוד וכשהגענו קיבלנו מחיאות כפיים סוערות".

יש אתגר לזוגיות עם רותי?

"זה אתגר לא פשוט – לשמור על הזוגיות במינון האימונים הדרוש. רותי ואני יחד מגיל הנעורים  (למעט הפסקה של כשש שנים) וכנראה מצאנו את המתכון הנכון לשמור על הזוגיות עם המון סבלנות וסובלנות, פרגון ואהבה".