שמחתי להיענות לבקשה לספר על "סלטה", אני מאמינה ששורשי "סלטה" נטועים עמוק בגבעת חיים, כמו שורשי שלי.
לפני כשנתיים, אחרי שעשיתי הרבה דברים החלטתי להגשים חלום ישן, יותר נכון – החלום החליט להגשים אותי.
שנים רבות, בעצם מאז העבודה עם אלכס קראוס בגן ירק, רציתי להכיר לילדים שלא גדלו בגבעת חייים איחוד בשנות ה-70, את עבודת האדמה ופירותיה. אהבתי הגדולה לאוכל ולבישול התחברה לזה היטב (בייחוד בתקופה שהמזון המהיר והתעשייתי מעכל כל חלקה טובה…).
לא הסתפקתי בללמד את ילדי שלי, והקמתי את "סלטה, ביה"ס לירקות – מיזם חברתי שמקים גינות מאכל ומטבחים צנועים במסגרות של ילדים ונוער בסיכון. אנחנו מגדלים, מבשלים וסועדים עם הילדים את פרי עבודתם.
ילדי ונערי ישראל, סרבני הירקות בבית, טורפים את מלאכת ידם בביה"ס. כל 'איכס' ממשיך ב- "וואו, טעים" ונגמר ב-"המורה, עשיתי את זה בבית". לא עוזר שאני אומרת שאני אפרת…
בימים אלה "סלטה" עובדת בביה"ס יסודי ותיכון, פנימייה, ומועדונית לילדים בסיכון. אנחנו לקראת כניסה למגזר הבדואי באזור באר שבע, ויש גם תוכניות לעבוד עם בוגרים בעלי תפקוד חלקי. בשנה שעברה עבדנו גם בבית שאן, אשקלון, ירושלים ואור יהודה. בחלק מהמוסדות אני מלמדת את הצד של המטבח, ובחלק יש מורים מקומיים שגייסנו לטובת "סלטה". בגינה עובדים עם הילדים אנשי מקצוע משום שאני לא מספיק מקצועית בזה (לתשומת לבך אלכס קראוס).

לאורך השנה אנחנו עובדים יום מרוכז בשבוע עם קבוצות ילדים קבועות, כדי ליצור רצף ושינוי. הילדים עוברים תוכנית "Hands-On" שכוללת עבודה עם ירקות ופירות משלב הגידול ועד לבישול והסעודה (תתפלאו כמה ילדים מוכנים לבשל ולהכין אך קשה להם לטעום). היכרות עם חומרים משלימים: קטניות, דגנים, אגוזים, סוכרים. לומדים על יתרונות וחסרונות במזון, בישול לפי עונות השנה, המצאי בשוק ובגינה, בישול של עמים, אוכל מקומי וזר ועוד.
הילדים לומדים לקרוא תוויות מזון, ולהבין את מה מסתתר מאחורי המילים והמספרים. התוכנית אינה מטיפה אך בפירוש מציגה לילדים אלטרנטיבה והיכרות עם הירקות כשחקנים ראשיים שאפשר לעשות אתם הכל ולא רק לאכול אותם בסלט.
הילדים לומדים להכין מזון לעצמם מ-א' ועד ת', וזה יוצר אצלם תחושת ערך נפלאה. כמו גם ערכים נלווים רבים נוספים: ישיבה סביב שולחן ערוך, ניקיון בזמן העבודה, סעודה משותפת, כיבוד חברים ואנשי צוות בביה"ס, ובסוף הילדים חווים חוויית הצלחה – גידלנו ירקות, בישלנו ארוחה!

הילדים מסיימים את היום שבעים ושמחים, וזה לא טרוויאלי עבור הילדים הללו.
אחת האמהות, מביה"ס בו עבדנו לפני שנה בירושלים, סיפרה לי שמאז שבתה השתתפה בתוכנית היא מכריחה את המשפחה לשבת לארוחות סביב שולחן ערוך עם סכו"ם וכלי בית.
למה רק נוער בסיכון? שואלים אותי – הרי כל ילדי ישראל יכולים ליהנות מתוכנית מסוג זה. זה נכון כמובן אבל במסגרות הללו, שבהן אנו עובדים, הצורך הוא הכי דחוף. אף ילד לא אומר: "לא אכלתי אוכל חם היום" או "לא יושבים אצלנו סביב שולחן" המשפטים הללו נאמרים בהיסח הדעת, על ידי ילדים שלא יודעים לערוך שולחן או לקלף מלפפון בגיל 16.
איך מממנים את זה? זה לא פשוט… התשובה הקצרה היא "מפה ומשם": הרבה דברים אנחנו משיגים בתרומה. התמחינו בזה בשנתיים האחרונות: הישראלים נדיבים בלתרום ציוד וחומרי גלם. דברים צצים יש מאין ברגע שצריך אותם. רק השבוע קיבלתי בתרומה תנור אפיה חדש, שעבר מיד למטבח שייפתח בשבוע הקרוב בפנימייה באשדוד. חלק מעלות התוכנית היא על ידי המוסדות המכניסים אותה פנימה, וחלק אנחנו משלימים בתרומות, זו שאלה מורכבת שאין לה עדיין פתרון מלא.
אז איך אפשר לעזור? הפיצו את סיפור המיזם הלאה, חברו אותנו להיכרויות שיש לכם: ספקי כלי מטבח, ציוד לגינה, לחומרי גלם לבישול .נשמח לשלוח מידע לגופים שיכולים להיות מעוניינים בתוכנית. התוכנית עשירה וגמישה כך שיכולה להתאים עצמה ללקוח ספציפי.

אני בונה כעת את תוכנית הלימודים ומחזקת את הצד האורייני. בגבעת חיים יש הרבה אנשי חינוך ומורים – אשמח מאד לקבל עזרה. גבעת חיים היא קהילה גדולה וחזקה, והכי חשוב – ערכית ואיכפתית. אני פתוחה לשמוע ולקבל כל רעיון, עצה וסיוע.

לפרטים: אפרת מיכאלי efratmic@gmail.com
(מי שמעונין במספר הטלפון מוזמן לפנות לעורכי העלון).