מזה זמן רב שאני פוקד חבר לכוס קפה, אחת לשבוע בבוקר שבת, בשכונת משק בית-הספר. אני מחנה את הרכב שלי בסמוך לביתו, בתוך גבולות שטח פנוי, בין גדר ביתו לבין הכביש ומבלי לבלוט אל הכביש כלל וכלל.
לאחרונה, משיצאתי מבית חברי אל הרכב, מצאתי דף מודפס על שימשת החלון אשר מודיע לי כי אני חונה במקום אסור, לא נכון!
חוסם את הדרך, לא נכון!
וכן את המדרכה גם לא נכון !
חתומים על המסמך: איל ניסן וצוות אכיפה בדרכים.
בנוסף, פנתה אלי אחת השכנות בבקשה שלא לחנות שם בימי שישי לפני הצהריים, מפני שאז היא חוזרת מקניות ומאחר וההליכה קשה לה לאחרונה, היא מחנה באותו המקום לצורך זה בלבד ולאחר מכן היא מוציאה את רכבה אל מחוץ לשכונה.
שאלתי את השכנה האם גם בשבת הרכב שלי מפריע – והיא השיבה שלא.
"האישור" שנתנה לי השכנה נודע לכמה "נשמות טובות" ומאז הם ממררים את חייה. וכי מה היה הפשע הנורא שעשתה אותה שכנה? שדיברה איתי במילים ולא בדפים?
אני מצהיר בזאת שאם מישהו מאותן "נשמות טובות" היה מדבר איתי (כפי שעשתה אותה שכנה) ומבקש שלא אחנה את הרכב במקום הנ"ל, הבעיה הייתה נפתרת מיד באותו הרגע.
אני לא מצפה ולא רוצה תגובות ולא הטפות מוסר ולא מערכי שיעור ולא הרצאות על קהילת מופת איכותית שקופה ומשתפת.
סתם ככה בא לי לפרסם את הסיפור!
אני מצטער על כך שמקרים כגון אלו קורים. מדובר במקרה נוסף הממחיש את צורת התקשורת המעוותת שהתפתחה כאן במשך שנים – במקום לדבר, נוזפים במי שמתנהג כמו בן אדם.
והרשעים כרגיל יעלוזו, עצוב!
8 Responses to סיפור שהיה כך היה / יגאל מוהר
כתיבת תגובה לבטל
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (159)
- בטחון (20)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (12)
- בנות ובני משק שעזבו (15)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (62)
- דבר המערכת (129)
- הנהלה (346)
- הפרטה (137)
- התנדבות (42)
- וידאו (22)
- ותיקים (175)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (224)
- חירום (16)
- חניה (18)
- חקלאות (50)
- חשמל (22)
- טור דיעה (30)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (134)
- כללי (640)
- לזכרם (227)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (96)
- מזון (39)
- מחזורים (8)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (68)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (158)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (32)
- עסקים (86)
- פוליטיקה (34)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (87)
- קהילה (503)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (146)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (14)
- תכנון (164)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (38)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
תגובות אחרונות
- רעיה מירון על דבר העורכים / ליאור אסטליין
- לאה אשכנזי הרץ על לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- נאוה על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- נויה לס על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תניה רטר מעבירה ל…
- גח"א במלחמה – אוקטובר 2023 / ליאורה רופמן, יו"רית קיבוץ
- ומה מספרים המתארחים מהעוטף? / שלמה כהן
- תנו להם רובים / ליאור אסטליין
- מתנדבות 2023 / שלמה כהן
- ממלכת דוד / ליאור אסטליין
- עוף ברימונים / יהושע זיו
- לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שלוה ברוך מעבירה ל…
- משולחנו של מנהל הקהילה / יוני ארי
- הזמנה לבכי / ארנון לפיד
- אנחנו שנינו מאותו הכפר / שלמה כהן
- מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- חשמל בכפות ידיו / ליאור אסטליין
- הגנים לקראת השנה החדשה / אנטה ז'סטקוב, רכזת הגיל הרך
- יונתן סע הביתה – חלק שישי / יאיר אסטליין
- על שינוי אקלים, פאנלים סולאריים ואחריות / רענן רז
- סלט חסה עם גרגירי רימון / בלהה זיו
- הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- על מועמדותי בבחירות למועצה האזורית / מיכל רסיס
- עושות שלום נפגשות עם פלסטיניות / שלמה כהן
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / זהבה צ'רבינקה מעבירה ל…
- על החיים ועל המוות / שלמה כהן
- אמוציות של נוי / ליאור אסטליין
- "אני מרגיש בושה" / יואב מורג
- טעון שיפור / שלמה כהן
- ארץ אוכלת יושביה / גידי שקדי
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות


יגאל, נראה לי יותר ויותר, שהחברה שלנו במעבר לכיוון הרע, על הסקאלה, שבין קבלה והסכמה לבין עויינות. גם על-ידי, בשכונת המגדל, ישנו כבר רצף של ארועים בכיוון הזה.
משה נתיב שלום לך,
יכולת להזכיר שמות אין בי פחד.
אם פעם החנתי את הרכב שלי בתוך השטח שלך, אין זה אומר שאני עויינת, החנתי לרגע ושכחתי להזיז, ואתה כן מסיבות עויינות חסמת יום למחרת את הרכב שלי, במקביל אתה מתעקש לא להחנות במקום החניה שלך אלא באמצע הכביש החלופי היות ואתה בנוסף מתעקש להגיע דרך שהיא בהחלט דרך לשעות שהכביש של המגדל חסום.
מציעה לך לא לקחת את דבריו של יגאל כדומה להתנהגות שלך.
אז על תדבר על עוינות כדי שלא נצטרך להזכיר לך ימים עברו.
לנויה שלום.
הטענה שלי היתה על שהרכב, שלך או של מי ממשפחתך, חנה בחניה שהיא ממש בתחום שלי, במשך יומיים שלמים. אני מקפיד לחנות כך, שתמיד יהיה מספיק מקום לרכב שעובר בדרך הזאת, אני מזמין אותך או את כל אחד לבוא ולבדוק אם חניתי כהלכה. כשפרסמתי את התמונה ההיא – לא ידעתי מי חנה כך -מדוע שאפרסם את שמך? מעבר לכך – לא הבנתי את הטענה שלך בעניין התעקשותי לבוא בדרך מסויימת, בזמן מסויים, נראה לי, שאין בכך ממש. ולסיום: יום אחרי הארוע – מצאתי על שמשת הרכב שלי הודעה, שלפיה איני חונה באורח חוקי, שאני חוצפן, ושהרכב צולם. יש לך מושג מי שם את הדף הזה, המכיל איום…? הדף ברשותי, וניתן יהיה לבדוק של מי כתב היד.
למה אתם מדברים דרך האתר. אתם שכנים משה ונויה. למה לא תדברו פנים אל פנים בכבוד גם אם אינכם מסכימים. היום ט באב יום שמזכיר לנו שכדאי שתהיה אהבת חינם בינינו ולא שנאת חינם.
צודקת, אבל אי אפשר לדבר כנראה.
תרצה, כנראה משה נתיב רצה שכולם ידעו.
ולעולם לא הייתה בי שנאת חינם
חברים "הויסה"
אנא עצרו
אל תגיבו מיד אל תגיבו ברגש
מילים כתובות נשארות הן לא נמחקות
חקוקות בזכרון המחשב ובענן
מילים צורבות מכאיבות ולרוב פוגעות יותר חזק ממה שהתכון הכותב
שימרו על חוסן החברה שלנו
כולם חושבים ורוצים שכאן בקיבוץ יהיה
טוב ונעים לחיות
אז התאפקו " הרימו " טלפון ודברו
זכרו גם הילדים שלנו יודעים לקרוא
אדבר איתך, ברוך