נפתח בעדכון חם מהתנור: ממש לאחרונה ובאותו השבוע, קיבלו שני שכנים צמודים את תואר הפרופסורה המיוחל – פרופסור אוהד חילי ופרופסור רענן רז. ברכות לשניהם.
ישבתי עם רענן הנשוי ליסמין (שוחט) ואב ליהל (17) ירדן (14) ועפרי (10) כדי לשמוע על תחומי המחקר שלו באפידמיולוגיה סביבתית, על קידום שימוש באנרגיות מתחדשות שהוא מנסה להוביל ועל האופן בו אנו תופסים את המדע ביחס להחלטות שאנו מקבלים.
הוא למד לתואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה ועבד בתכנות ובהנדסת מערכות מחשב במשך מספר שנים ואז החליט ללכת לקריירה אקדמית, לתחום עם השפעה על חיי אנשים. הוא פנה למסלול ישיר לדוקטורט במדעי המוח באוניברסיטת בר-אילן והשלים גם תואר באפידמיולוגיה ורפואה מונעת באוניברסיטת תל אביב ופוסט-דוקטורט באפידמיולוגיה סביבתית באוניברסיטת הרווארד בארה"ב. כיום הוא איש סגל בית-הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה' העברית.
בדרך למטה
תחילה, ביקשתי הסבר בעברית רגילה על אפידמיולוגיה סביבתית. "אפידמיולוגיה סביבתית עוסקת בקשר בין גורמים סביבתיים ובריאות האדם", מבאר רענן. "הכוונה לגורמים כמו זיהום אוויר, חומרי הדברה, קרינה מייננת ובלתי מייננת, רעש וחשיפות תעסוקתיות כשתחום המומחיות שלי, הוא ההשפעות הסביבתיות של זיהום אוויר על עוברים וילדים. הראינו במספר מחקרים שחשיפה לזיהום אוויר מעלה את הסיכון לאוטיזם, כמו גם לשלל תוצאי הריון שליליים כגון אובדן הריון, לידה מוקדמת ומשקל לידה נמוך. לגבי ההשפעות על מבוגרים יש קונצנזוס מדעי שזיהום אוויר מעלה משמעותית את הסיכון לחלות במחלות לב, ריאה וסרטן ולאחרונה הצטברו מספיק נתונים כדי להוסיף גם דמנציות לרשימה זו.
בשלוש השנים האחרונות עברתי לעסוק פחות בזיהום אוויר ויותר בשינוי אקלים והשפעתו על הבריאות. לדעתי זה התהליך הגדול והחשוב ביותר בעולם ויהיו לו השפעות מרחיקות לכת על החברה והכלכלה בכל העולם. הוא אמנם מתרחש בהדרגתיות לעומת ארועים דרמטיים כמו מלחמה באירופה או פנדמיה, אך הוא בעל פוטנציאל הרסני הרבה יותר מאותם ארועים ודורש מאמץ גדול הרבה יותר כדי לעצור אותו. משינוי יסבלו במיוחד הדורות הבאים. עד כה הטמפרטורה הממוצעת בעולם עלתה בכ-1.1 מעלות צלזיוס, אך זו רק ההתחלה והתגובה העולמית רחוקה מאוד מלהספיק. אפשר לדמות את ההתנהלות העולמית בסוגייה זו למצב בו אנו נמצאים על רכבת הדוהרת לקראת תהום ובמקום ללחוץ בכל הכח על הברקס, אנו לוחצים על הגז ומאיצים. במידה רבה אנו יודעים מה יקרה ומעדיפים לעצום עיניים".
אפוקליפסה? עכשיו
מה ההסבר להתנהגות זו? "אני חושב שיש שלוש סיבות עקריות", מאבחן רענן. "הסיבה הראשונה היא שגורמים שונים, חברות פרטיות ואף מדינות, מרוויחים המון כסף משריפת דלקים מחצביים (פחם, נפט ומוצריו וגז טבעי) ומשתמשים בכוחם הכלכלי העצום ליצירת דיסאינפורמציה והשפעה על החלטות. ניתן לראות את זה ברמה הגלובלית, הלאומית והמקומית. הסיבה השנייה היא שבניגוד לזיהום אוויר, למשל, המשפיע על התושבים באותה סביבה, משבר האקלים הוא גלובלי, כך שאין קשר בין איפה ומי פולט גז חממה לבין מי שיסבול מכך. לכן כל מדינה רוצה שמדינות אחרות יפלטו פחות ושהיא עצמה תוכל לעשות כמה שפחות מאמץ בתחום.
הסיבה השלישית, הקשורה לעניין הדיסאינפורמציה, היא חוסר האמון של הציבור במדע בישראל, כמו ביתר העולם. אני חושב שבתחום האקלים אנו רואים תהליכים דומים לאלו שראינו למשל במהלך משבר הקורונה. בעולם הרפואי אין מחלוקת על יעילות החיסונים אבל יש עדיין אנשים שלא מקבלים את דעת המומחים. אין לי שום בעיה עם זה כשזה נוגע לבחירה אישית שלא להתחסן, לכל אחד אוטונומיה על גופו, אך כשזה מגיע למסעות תעמולה שמטרתם להפחיד אנשים וכתוצאה מכך לא מתאפשרת התחסנות יעילה של האוכלוסיה בעת מגיפה, נגרם נזק קשה מאוד לבריאות הציבור.
דבר דומה קורה גם בתחום האקלים. למרות שיש קונצנזוס מוחלט בקרב מדעני האקלים שאנו צועדים אל פי תהום, עדיין יש אנשים שחושבים שאפשר להמשיך לחיות כרגיל והעניין לא כזה חמור ואיכשהו ייפתר מעצמו. אנשים אוהבים לשמוע דברים טובים ולא רוצים לשמוע 'הפחדות' והדיסאינפורמציה שמייצרות חברות הנפט, עוזרת לאנשים לחשוב ששינוי אקלים הוא נושא במחלוקת מדעית וייתכן שבכלל אין בעיה, וכי המדענים סתם מגזימים".
מפסיקים לפלוט
רענן חושב שכל אחד צריך לדאוג ולחשוב איך לתרום, למשל – במחשבה על איך מקום העבודה שלי מתנהל ומה ניתן לשנות. הוא התחיל, יחד עם קולגות, בפרוייקט הפחתת פליטות של גזי חממה במערכת הבריאות.
ההערכה כיום היא שמערכות בריאות אחראיות לפליטה של כחמישה אחוזים מגזי החממה בעולם: הן צורכות אנרגיה, קשורות לפעילות תחבורה רבה (עובדים, חולים ומבקרים) מבצעות רכש רב שהייצור והשינוע שלו כרוך בפליטות גזי חממה, צורכות מזון רב (כולל בשר שצריכתו מייצרת פליטה רבה) ופולטות גזי חממה ייחודיים למערכת הבריאות כמו גזי הרדמה או גזים הנמצאים במשאפים.
התחום נמצא בחיתוליו וצוותו עובד כדי להעריך את ההשפעה האקלימית של בתי-החולים, בשיתוף פעולה עם קבוצות בעולם.
חלק מהשינויים כבר מתרחשים: החלפת ציוד חד-פעמי ברב-פעמי, חימום וקירור בתי-חולים באנרגיה מתחדשת, צמצום שימוש בתחבורה באמצעות ביקורים מקוונים, הגשת תפריט עם פחות בשר, צמצום אובדן מזון, הכנסת שיקולים סביבתיים לתהליכי רכש ועוד. "כל הסקטורים בחברה יצטרכו לאפס את הפליטות שלהם, כי ההתחממות תיפסק רק לאחר שנפסיק לפלוט גזי חממה", קובע רענן.
גח"א ירוק?
אני שואלת על הנושא בגח"א. "אני מנסה לקדם כבר כמה שנים מהלכים בתחום זה מול בעלי תפקידים שונים בקיבוץ, אך לצערי זה לא זז בקצב שהייתי מצפה. לדוגמה – התמזל מזלנו ורובנו חיים בבתים צמודי קרקע עם גגות פרטיים. חבר שיתקין על הגג פאנלים סולאריים, יוכל לאפס את ההשפעה האקלימית של צריכת החשמל שלו ואפילו להרוויח כסף לאחר שיחזיר את ההשקעה. זה דורש התאמות מסויימות שהחשמליה תצטרך לבצע, אבל זה לא מסובך ויש קיבוצים שעשו זאת. הרי נצטרך לעשות זאת כי כל המדינה תצטרך לעבור לאנרגיות מתחדשות, אז למה לדחות? פניתי בנושא לפני יותר משנה וכלום לא זז. נאמר לי שצריך להקים וועדה לנושא אבל לא רק שזה לא נעשה, אני חושש שזו דרך איטית מאוד להתקדם.
הידע קיים, כבר עשו את זה במקומות אחרים, זה ממש לא עניין גדול. הקיבוץ צריך פשוט לאפשר לחברים לבצע ולהגדיר את דרישותיו בתאום עם החברות המבצעות. תחום נוסף לקידום בקיבוץ הוא עמדות טעינה לרכבים חשמליים. למי שאין חניה פרטית ליד הבית, אין כיום אפשרות עמדת טעינה שתשמש אותו. העולם הולך לרכב חשמלי – למה אנחנו מחכים? גם לזה החשמליה צריכה להיערך.
צריך להחליט ולבצע, כשגם במגרשי החניה הציבוריים צריכים להיות מקומות שמורים לרכבים חשמליים עם עמדות טעינה".
ולסיום, מילה של המראיינת – ענפי הקיבוץ יכולים וצריכים להיות חוד החנית בתחום. למשל, הכלבולית: בכל העולם עוברים לקניית ירקות טריים ישר מהחקלאי וללא אריזה. פניתי וביקשתי להפסיק עם הקלקר. מתסכל לקנות כרובית "ולתרום" עוד מגש קלקר שייטמן באדמה ולעולם לא יתפרק ורבים בקהילה חולקים איתי את התסכול הזה. לתחושתי מדובר בהחלטה שרוצים ויכולים להוביל שינוי, במציאת ספקים שיעמדו בדרישות, כפי שהוחלט בחדרוכל לעודד שימוש בכלים מתכלים, או להפסיק לספק כלים חד-פעמיים בטיולי המרכזונים ותנועת הנוער וכל ילד נדרש להביא כלים רב-פעמיים אישיים.
הגיע הזמן לשנות.
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (159)
- בטחון (20)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (12)
- בנות ובני משק שעזבו (15)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (62)
- דבר המערכת (129)
- הנהלה (346)
- הפרטה (137)
- התנדבות (42)
- וידאו (22)
- ותיקים (175)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (224)
- חירום (16)
- חניה (18)
- חקלאות (50)
- חשמל (22)
- טור דיעה (30)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (134)
- כללי (640)
- לזכרם (227)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (96)
- מזון (39)
- מחזורים (8)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (68)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (158)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (32)
- עסקים (86)
- פוליטיקה (34)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (87)
- קהילה (503)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (146)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (14)
- תכנון (164)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (38)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
תגובות אחרונות
- רעיה מירון על דבר העורכים / ליאור אסטליין
- לאה אשכנזי הרץ על לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- נאוה על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- נויה לס על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תניה רטר מעבירה ל…
- גח"א במלחמה – אוקטובר 2023 / ליאורה רופמן, יו"רית קיבוץ
- ומה מספרים המתארחים מהעוטף? / שלמה כהן
- תנו להם רובים / ליאור אסטליין
- מתנדבות 2023 / שלמה כהן
- ממלכת דוד / ליאור אסטליין
- עוף ברימונים / יהושע זיו
- לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שלוה ברוך מעבירה ל…
- משולחנו של מנהל הקהילה / יוני ארי
- הזמנה לבכי / ארנון לפיד
- אנחנו שנינו מאותו הכפר / שלמה כהן
- מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- חשמל בכפות ידיו / ליאור אסטליין
- הגנים לקראת השנה החדשה / אנטה ז'סטקוב, רכזת הגיל הרך
- יונתן סע הביתה – חלק שישי / יאיר אסטליין
- על שינוי אקלים, פאנלים סולאריים ואחריות / רענן רז
- סלט חסה עם גרגירי רימון / בלהה זיו
- הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- על מועמדותי בבחירות למועצה האזורית / מיכל רסיס
- עושות שלום נפגשות עם פלסטיניות / שלמה כהן
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / זהבה צ'רבינקה מעבירה ל…
- על החיים ועל המוות / שלמה כהן
- אמוציות של נוי / ליאור אסטליין
- "אני מרגיש בושה" / יואב מורג
- טעון שיפור / שלמה כהן
- ארץ אוכלת יושביה / גידי שקדי
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות





