אתחיל בהבהרה עקב פניות של חברים בקשר לפוסטים הקודמים שלי,

אסביר במשפט אחד שכל הביקורת שלי מופנית קודם כל אליי ולאחר מכן לשאר חברי הקיבוץ , ממש לא להנהלה או בעלי התפקידים ובטח שלא באופן אישי לאחד מהם.

יש לי בעיה גדולה עם זה שאנו נותנים למקום הזה שאנו קוראים לו בית להגיע למקום לא טוב, לדעתי.

החיים מחזוריים עונות חולפות שנים עוברות אנשים מתבגרים ואף מזדקנים, מעת לעת מפנה המבוגר את מקומו לצעיר ממנו.

בטבע הפראי התהליך כואב מביש וטראומתי לשני הצדדים , הצעיר שצריך לנשל את אביו מהנהגת הלהקה ומצד שני המבוגר שמאבד ברגע אחד את מעמדו וכוחו.

אצלנו בני האדם התהליכים צריכים להיות יותר מתורבתים ופחות טראומתיים לתהליכים אלו יש שמות יפים כמו:העברת מקל, העברת המושכות וכו'.

אם נבדוק עצמנו במהלך השנים האחרונות, נוכל לראות שכמעט כל מי שהיה בתפקיד בקיבוץ הם בני אותן גיל –היום הם בני 65-75 .(סביב מחזורים ה' – ח').

גם לדור המייסדים שהחל לפני מעל 50 שנה להעביר את המקל לדור הביניים של היום, לא היה קל לוותר על ההנהגה. מי שהנהיג את הקיבוץ בשעתו הקשה ביותר היה אז צעיר ממני במספר שנים, אך עובדה זו לא מנעה מהמייסדים להעביר את המקל לאנשים צעירים שרוצים להשתלב ולתרום לקהילה ולקיבוץ.

במהלך 20 השנים האחרונות נשארנו עם אותה קבוצה של חברים שמסתובבים סביב אותם תפקידים מבלי להכניס חברים צעירים להנהגה.

אנו זקוקים לאנשים חדשים בהנהגה, שמביעים רעיונות חדשים והסתכלות חדשה ולא רק מנסים לשמר את הקיים. הקריאה היא גם לדור הצעירים.

לדעתי התפיסה חלחלה לרוב המנהלים השכירים שהיו ויש לנו , אותה תפיסה של "לא לנער את העריסה יותר מדי…".

לביקורת עלינו "הצעירים" –  שאנו לא מוכנים לתרום ולבוא להיכנס מתחת לאלונקה – ניתן להגיד שהיא נכונה כלפי חלקנו (וזו זכותם לא לרצות) אך בהחלט ישנם אלו שישמחו להשתלב. גם אם אלו מתאימים יותר ופחות.

נשאלת השאלה –  האם צריך לקחת את ההנהגה או שאפשר לקבל אותה?

נחזור לדוגמת העברת המקל מעולם ריצות השליחים: העברת המקל היא הפעולה החשובה ביותר בריצה ועליה מתאמנים רבות, הרי לא ייתכן שאחד ירצה את המקל והשני לא ירצה להעביר לו אותו. המנצחים צריכים לא רק לרוץ מהר, אלא לדעת לשלב כוחות בפעולות ומאמצים להצלחת הקבוצה כולה. אם הצלחת הקבוצה כולה לא עומדת מול עיניהם, טוב להם שיתמקדו במקצועות הריצה האישיים ולא הקבוצתיים.

לפני כשבוע הייתה לי שיחה עם חברת הדור המבוגר שבה הסבירה לי שהפחד נובע מהעובדה שהם "מתמעטים" עם השנים ואז הדור שלי יחסל את הערבות ההדדית ואת המנגנונים שאמורים להבטיח להם הזדקנות בכבוד ולכן הם לא משחררים את השליטה.

מסקנה – אמנם לא כל הדור שלי מעוניין להשתלב ולהוביל ולא כל אחד מתאים, אבל בהחלט ישנם מספיק כאלו שהיו רוצים להשתלב ודרוש רצון משותף שישתלבו.

ללא שילוב כוחות רובנו מעדיפים להישאר בבית……

וההעדפה תמיד תהיה מעבר הדרגתי ומשותף של כל הדורות יחד, מבלי שמישהו יצטרך לשאול  – "איך קרה שנפלו השמיים "

*(למרבה האירוניה נכתב ע"י שלושה קיבוצניקים ועירניק אחד)

לינק לשיר עצמו:

https://www.youtube.com/watch?v=f33MU2XVdag

דֶני שרון – ואני עומד מאחורי כל מילה