פגשתי את יותם ולירון בשובם משיחת הורי גן דולב. זיהיתי את יותם שחיכה לי מחוץ לדירתם, ע"י כובעו, שהפך למעין סמל רעיוני ואופייני לו, הנושא מסר מסויים.
הם התברכו בשלוש בנות, נועם, בת חמש וחצי שהצטרפה לגן דקל; אורי, בת כשלוש וחצי ההולכת לגן דולב; וזוהר הודיה (בת שנתיים) שכבר משתלבת בגנון זית.
לירון, במקור מנוה-מונוסון, שהוא ישוב קהילתי, סיימה למודי רפואה והתמחות ברפואת ילדים, מקצוע בו בחרה רק לאחר שסיימה את הצבא. היא עשתה את ההתמחות בבית החולים "שניידר" שבפתח-תקווה, ובטווח המיידי עוברת לסניף קופ"ח האיזורי בלהבות-חביבה כרופאת ילדים. היא תהיה גם רופאת "טיפת-חלב" במרפאה שלנו. לירון מדגישה את הרקע שלה בישוב קהילתי עם תנועת נוער ("הצופים") שהיתה מרכזית בחיה כנערה. היא משתדלת לשמור על מסורת.
יותם, עבד עד לאחרונה בסיפוק רב כרכז במגמת זהות יהודית בבי"ס משולב (חילונים עם דתיים) במזכרת-בתיה, מחפש עבודה עם מרכיבים דומים רצוי בסביבה, לצד פעילותו ב"זית" (קבלות שבת ופרשות השבוע) והשתתפותו בהפקות מאיר אריאל ברחבי הארץ. הפקה כזאת עם פרופ' ניסים קלדרון ב"פאב" המקומי בה נוכחתי לאחרונה, זכתה לתשבוחות. כזכור, העבירו כאן יותם ועמית ארבל במשך כ 8 שנים את פרשת השבוע לקבוצת חברים ומשתתפים אחרים ב"כמו פה" (הקפה של עזרי). מבחינת רוח היהדות הטבועה בו, הוא אומר שהוא חזר לקיבוץ שונה משהיה. הוא רואה את עצמו מעורב בתרבות ובחינוך בקיבוץ ונקווה שנוכל לזכות לתרומתו היחודית בתחומים בהם התפתח בשנים האחרונות.
לירון ויותם מבקשים להדגיש שההחלטה לעבור לקיבוץ הייתה משותפת (זה לא שיותם "גרר" את לירון לקיבוץ). הם רואים בקיבוץ קהילה ערכית הממשת למעשה את ערכי היהדות החברתיים גם בלי לקרוא להם כך. הם מביאים כדוגמא לאפשרות להשפיע על הדברים בקהילה כשלנו, את עניין ההחלטה שהתקבלה באופן דמוקרטי באסיפת הורי ילדי גן דקל, להסתפק בחגיגות ימי הולדת בגן ובמשפחה, ללא "הפקות" של ימי הולדת לילדים ע"י המשפחות תוך הזמנת הילדים, לעיתים באופן ראוותני ותחרותי עם עשרות מתנות וכיבודים.
שניהם מציינים את הכייף וההנאה של חיים במקום עם מרחבים פתוחים, קרוב לאדמה ולטבע ומהאפשרויות הרבות לבלות עם הבנות בתוך הקיבוץ ובסביבתו הקרובה, בלי לעלות על רכב ולנסוע. העובדה שהבנות יוצאות לטיולים כמעט יומיים במסגרת הגנים שלהן כאן, חשובה מאד ללירון וליותם.
יותם ולירון משבחים את קבלת הפנים לה הם זוכים מאז שעברו לכאן לפני כמה שבועות; מאור הפנים של אנשים בתפקידים, ברכות לבביות של אנשים ברחוב הקיבוצי, השכנים שהקבילו את פניהם עם עוגות ובכלל הנכונות לעזור בכל.

הם עדיין נהנים מהאפקט של "מורשת מירהל'ה זיו" אשר דורות רבים חבים לה על תרומתה במסגרת "פינה חמה" וגם לפני כן. יהושוע ומירהל'ה עם הוריה של לירון, הכינו להם את הבית בו הם מתגוררים היום בשכירות (דירת נורית ארבל, מול "כמו-פה" של עזרי), כך שבשובם מחופשה ארוכה בחו"ל, הם נחתו על בית מזמין ונעים.
שניהם מביעים נכונות לתרום מנסיונם, הכשרתם ומעורבותם, בקיבוץ במסגרת פרויקטים מיוחדים ובאופן שוטף. אין לנו אלא לקוות, שקליטתם תמשך ותצליח כפי שהיו הדברים עד כה, כך שהם יהנו מהמשפחה שחיכתה להם כאן בכליון עיניים ומהקיבוץ, והמשפחה תהנה מהם בעוד שאנחנו נפיק נחת מתרומתם לקהילה.
שניהם מאחלים שנה טובה לילדי, חברי ותושבי הקיבוץ.
רעיונות למשפחות נוספות יתקבלו בשמחה!