מתלבט כבר זמן רב היכן לשחרר את כל הקיטור שעצור בתוכי. לפני חברים, פה ושם סביב לשולחן בחדר האוכל כבר קיטרתי לא פעם. מזה כנראה לא יצא הרבה.
חשבתי שאולי אם אזמן את עצמי לפגישה עם מישהו מהמנהלים שאמורים להנהיג אותנו. אבל גם זה ירד מהפרק – אני מכיר את שמותיהם ויודע איזה תפקיד שהם אמורים למלא, אבל אין לי קשר אליהם. גם זה נראה לי חסר טעם – נו, אז שפכתי את ליבי, לא יצא מזה כלום.
נשארה לי עוד אפשרות אחת והיא לשתף את הקוראים. אולי כאן בעלון יבשיל איזה פרי…
גבעת חיים משנה פניה בשנים האחרונות. אנחנו כבר לא קיבוץ שהיה פעם. מסרנו עצמינו לניהול של מספר אנשים נבחרים שרובם המכריע אינו משלנו אפילו, ואילו אנחנו ברובינו חדלנו להיות מעורבים. נהיה לנו נוח לקחת נהגים שיובילו אותנו, אפילו אם פה ושם יש חריקות, עדין המכונית נוסעת – יש מי שמשגיח.
נראה לי שלא לאורך זמן. את הדלק למכונית הזאת אנחנו משלמים והוא יקר, ולא תמיד הנהג לוקח אותנו לאן שרצינו.
חשבתי לתומי שאותם מנהלים הם משכמם ומעלה, ויש אח גדול שמשגיח על כל העסק הזה שנקרא עדיין קיבוץ. שוב ושוב אני מגלה שחדלנו להיות בעלי הבית כאן: מסגרות שנקבעו נפרצות, יעדים שרצינו להגיע אליהם מושגים במחירים שבינם לבין המטרה אין אפילו דמיון.
אני משתדל לכתוב בכללי אבל נאלץ לחדור גם לפרטים:
נבנה כאן פאב במטרה למלא פעילות חברתית פנימית שלנו בלבד. והנה תוך תקופה קצרה הפך המקום לפעילות מסחרית מלאה. בתקציב ההקמה של המקום (אם היה בכלל) כמובן שלא עמדנו. לא זכור לי גם שעמדו בהחלטה לבחון את פעילות המקום מחדש לאחר תקופת הרצה.
גן משחקים כפי שקוראים לו והוא אינו אלה מתקן אחד בלבד, בהשקעה של מאות אלפים – היה בתכנית? עמדנו בתכנית? החריגה בשמים.
אגב חריגות – מדי שנה בעקביות מבוצעות חריגות בקנה מידה לא קטן. המסגרות התקציביות נפרצות, והכלבים כבר לא נובחים יותר והשיירה כמובן שעוברת – אף אחד לא לוקח אחריות, ולא משלם מחיר.
נראה לי שגם בשטח הקיבוץ עצמו קורים דברים מוזרים שציבור החברים אינו מעורב בהם: אני מתכוון למחסומים שתוקעים בכל מקום שרק אפשר. מה? הילדים שלנו הם כאלו שיש רק בגבעת חיים? והנהגים שלנו הם כאלו לא אחראים? אפשר לחשוב שיש כאן תנועה כזו סואנת. ואחרי יומיים מזיזים את המחסומים שוב.
ומה עם מגרשי החניה סביב מרכז העסקים/קופ"ח? מי החליט? האם זה פורסם? מי ישלם? זה ברור.
בא לי לכתוב גם על הפרדס והאבוקדו שלנו: יוצא לי להגיע לאזור המטעים בקובני לפחות פעם בשבוע. האזור נראה כאילו נטשו אותו לאחר סיום הקטיף – עשבים וקוצים מכסים את העצים עד לגובה הצמרות, רבים רבים מהם יבשים לחלוטין – מתים! בין השורות בקושי ניתן לעבור. מילה אחת – בושה.
אולי מה שרחוק קצת מהעין, רחוק גם מהראש והלב של אלו שאמורים לדאוג גם לענף הזה. אגב בפרדס/מטעים רשומים שני חברים בלבד משלנו…
ידוע לי על מספר חברים צעירים לאורך השנים שהביעו רצון להיכנס ולהשתלב בעבודה בענפי חקלאות שונים, וכן לריכוז המשק. משום מה ולא ברור למה הם לא אתנו היום, וגם לא ישובו. אנחנו הפסדנו מזה. אינפורמציה כזו אינה נמסרת לציבור. לתומי חשבתי שחקלאות כבר לא פופולרית. ובכל זאת מסתבר שיש עניין ויש כאלו שרצו לקחת את האתגר הזה. אולי המדיניות היום היא שתאילנדים יכולים לעשות את הכל.
אגב תאילנדים – מישהו התקרב פעם למגורים שלהם? זוהמה וסירחון, כמו מחנה פליטים ושוב מילה אחת – בושה. אנשים אילו הם בני אדם, בדיוק כמונו ומגיע להם לחיות כבני אדם, לא כמו חיות.
אני יכול לשבת ולמלא דפים על דפים אבל אסיים.
אמנם אני כבר לא רלוונטי, אבל אני עדיין מרגיש שייכות למקום הזה. כאן הבית שלי. נדמה לי שישנם עוד כאלה בנינו שיסכימו עם רוח הדברים, וגם אם הם בוטים משהו. הם מהלב.
תגובתו של ברוך גשן:
גילי שלום,
לצערי לא הופתעתי ממכתבך.
אין לי כל רצון להתעמת עמך ולהוכיח כמה אתה לא צודק בהרבה מהעובדות לכאורה שהצגת. זה יהיה סתם העלאת המתח ובזבוז זמן.
בגדול, אנו בהנהלת הקיבוץ: אני, המנהלים, חברי וועד ההנהלה (שנבחרו על ידי הציבור) ועוד אנשים אחראיים ומרכזיים עובדים ומנסים בכל יכולתנו שבית גבעת חיים יהיה עד כמה שיותר בית טוב והחלטות יתקבלו בשקיפות.
אני משוכנע שרוב הציבור רואה, יודע ומעריך.
יש לי הצעה פשוטה – קח פיקוד, אתה שיודע לעשות יותר טוב, צא לדרך.
במהלך 2018 מתחלף יו"ר, בסוף 2018 מנהל קהילה וכן יבחר וועד ההנהלה חדש.
אנא הצג עצמך לאחד התפקידים. אם תבחר פתוחה בפנייך הדרך לעשות טוב יותר.
אני בטוח שאתה חושב שתחולל פלאים, אז קדימה.
נ.ב. מדוע אתה לא מציג עצמך כמועמד למועצה?
בברכה ובהצלחה,
ברוך
Share this post
ברוך, איפה פורסם, שהקדנציה של מנהל הקהילה מסתיימת בסוף 2018?
גילי,
מעניין גם אני לא הופתעתי ממכתבך.
אבל בהחלט שמתי לב שלפחות 30 שנה לא זכיתי לראות אותך בשום פעילות חברתית ובשום תפקיד ניהולי.
אז אם עכשיו דווקא אתה מתלונן, בפאב יש הרבה ערבים פנימיים ואליהם לא היגעת לעולם, בהחלט מוזמן.
הקיבוץ של פעם שאליו הבנתי שאתה מתגעגע – עבר. המחסומים נועדו לשלום הציבור בגלל ריבוי המכוניות והתנועה. אם היית מתבונן סביבך בבוקר, בצהריים ובערב היית מבין כמה תנועה יש בתוך הקיבוץ.
לגבי התאילנדים, נראה לי שגם אם היו נותנים להם ווילות – הריח ואורחות החיים לא היו משתנים.
לגבי ענף הפרדס והאבוקדו – תמיד צריך שם עזרה.
נימקת יפה מאוד, בבחינת "הוצאת לי את המילים מהפה".
ברוך, לפעמים מנהיגות, היא לא רק להגיד – אני ושכמותי – היא גם להקשיב!
גילי קראתי בעיון את הכתבה שלך
אני מבקש להתייחס לחלק שעוסק בפעילות ההנהלה וחבריה ועל השקיפות ושיתוף הציבור.
אני, להבדיל ממך, הייתי חבר במספר לא קטן של גופים ציבוריים בקיבוץ הישן וגם במתכונת של הקיבוץ המתחדש.
מעדות ראשונה אני יכול לומר שבכל הגופים האלו ישבו ויושבים אנשים אחראיים שנבחרו ע"י הציבור, אנשים שאחריות כבדה מוטלת על כתפיהם. חוץ מבעלי התפקידים המרכזיים, כל חברי הצוות , נציגי ציבור ממלאים את תפקידם בהתנדבות מתוך אכפתיות ורצון להשפיע ולעיתים מזומנות תוך קבלת החלטות מאד לא פשוטות ולעיתים אף קשות שמשפיעות על כולנו כקהילה.
גם אני מרוצה ומרוצה פחות מהחלטה כזאת או אחרת וזה מוביל אותי לנקודה השניה שאליה אני מבקש להתייחס.
בעבר הרחוק טרום ההפרטה רמת השקיפות ושיתוף הציבור לא היו טובים מספיק. בעשר שנים האחרונות, נעשה שינוי מהותי בעניין מתוך הבנה שהציבור רוצה ודורש להיות מעורב בהחלטות שמשפיעות על אורחות החיים של כולנו. כפי שפתחתי את דבריי ומתוך הכרות קרובה, חווינו בעבר, לא מעט מקרים בהן נעשה ניסיון נואש של המוסדות לזמן אנשים לשיתוף הציבור שנתקל באדישות וחוסר שיתוף פעולה. "ביום הבוחר" הגיעו אנשים לקלפי (אני קדנציה שלישית כיו"ר הקלפי) ובאו בטענות שלא שותפו לא שמעו ולא מבינים את הנושא שמובא להכרעה. לפחות לאור הדיונים האחרונים שהתקיימו בנושא שיוך הדירות נראה שהדברים השתנו ולציבור "נפל האסימון" והוא חש שהוא צריך וחייב להיות שותף ולקבל את ההחלטות לפי רוב שמבין, יודע ולוקח אחריות על חייו וחיי הקהילה בה אנחנו חיים. לא אתייחס למקרים פרטיים ולמצב מגורי התיילאנדים, המטע והפרדס מאחר ואינני מצוי בפרטים. לנושא המצב התחבורתי אתייחס ואומר שגם לי מפריעים המחסומים (פניתי להנהלה להסיר את המחסומים שבכביש מח"א לכולבולית) אבל אני מבין שבמצב הקיים זה הרע במיעוטו וחשוב לשמור על חיי כל המשתמשים בדרכים.
לסיכום, נוח וקל לבקר פעילות ציבורית (גם לגיטימי) אבל הרבה יותר קשה ומחייב לקחת בה חלק. חשוב שנהיה כולנו בריאים ולא נפסיק לומר שלום ולחייך בכבישי ובשבילי הקיבוץ של כולנו…
01/07/2017
אלדד יקרי.
ברשימת התגובה למכתבתו של גילי התייחסותך היא לא לגופה של הכתבה אלה לגופו של הכותב.
בעלי תפקידים ונבחרי ציבור אף פעם לא ידעו לקבל ביקרות ולהתייחס אליה עניינית.
חטא ההיבריס נטוע במובילי ההחלטות לדורותיהם.
בעלי תפקידים ויושבי ועדות מתנדבים אינם חפים מביקורות רק משום שהתנדבו לקחת אחריות כבדה ונבחרו בקלפי.
אמון הציבור בנבחריו הולך ופוחת, הסימפטום העיקרי לכך חוסר משמעותי בחברי מועצה שנהפכה לחותמת גומי, גם לך אין בנמצא אחד שיחליף אותך כיושב ראש הקלפי.
אני כאחד שמנסה להיבחר אינני נבחר מכיוון שאינני במיינסטרים ודעותיי אחרות אני ניתקל כל פעם מחדש בלוביסטים מובילי ההצבעות הפוסלות אותי.
הקונפורמיזם או בתרגום "ויתור על עקרונות למען ניצול הזדמנויות", זה מה ששולט בכל, במדינה ובקיבוצים.
הביקורת שכתב גילי מדם ליבו יש בה הרבה מהאמת ואולי כולה, כמו כתבתו של יפתח לברון.
ראה תגובות בפיס בוק של חברים ואנשים צעירים.
כל טוב גידי
גידי,
מבלי להתייחס לכל הכתבה ולתגובתך במלואה, אני רוצה לומר לך שאיכות ההחלטות של המועצה הן פונקציה של החברים שמרכיבים אותה. במועצה מעולם לא הושתקת ותמיד יכולת להתבטא בה כרעות עינך בעדינות או בבוטות. גם הפעם מצטרפים 10 חברי מועצה חדשים למרות שיש עוד שלוש מקומות פנויים מעבר לעשרה.
מציע למצות את הכלים שהקהילה מעמידה לרשות החברים, ולהיות שותפים בהחלטות. השבוע בקלפי גם נאשר, אני מקווה, עוד צעד לכיוון שיתוף ציבור בהקמת וועדות ליבה. אין בכל האמור לעיל כדי להמעיט בכהוא זה בעובדה שעל מקבלי ההחלטות להקשיב לרחשי הציבור ואין זה פוטר את הציבור מלהביע דעתו. וטוב שיש לנו מספיק כלים לעשות זאת.