17 מרץ – פתחתי את הבוקר בהעלאת חלק א' של היומן לפייסבוק. בשאר היום עסקתי בהדיפה של אזהרות ונזיפות. אמרו שאני "משוגעת" ואני שואלת את עצמי, נו מה חדש? אתם מכירים אותי כבר כל כך הרבה שנים ורק עכשיו אתם מגלים? (מה עוד  שנתתי לכם רמז כי בראש הפוסט שמתי את האיימוג'י  משוגעת).

כל כך סמלי שבדיוק כשהתיישבתי לכתוב הבוקר התנגן השיר CRAZY.

אם אתם לא באותה קבוצת סיכון שלי יש מצב שאתם לא מכירים כי המוזיקה ברקע היא מספוטפיי תחת הכותרת "שירי שנות החמישים".

בשביל הקוראים הצעירים, הנה שורות המפתח מהשיר:

Worry why do I let myself worry

Wondering what in the world did I do

I'm crazy for trying crazy for crying

And I'm crazy for loving you

מאוד אקטואלי ,תודו.

מה עוד היה אתמול? המשפט של הרודן לא נפתח, נראה לי שצריך להתחיל ב-PLAN B

יש לי כמה רעיונות אבל הם בינתיים סודיים כי יש האזנה של השב"כ.

לא שוכחת לתת לעצמי ציון על ההתעמלות היומית-שלא כהרגלי מתמידה – כמה חבל שאף אחד לא יאמין לי שאני ממש עושה תרגילים על השטיח!  כן, ראיתי שצריך שוב להפעיל שואב אבק.

בשאר היום התאמצתי ללמוד להפעיל את הZOOM –   לשיחות ועידה, ויתרתי! וכמו תמיד הפעלתי  את הצעירים שיתחילו פגישות ועידה משפחתיות. לא לחינם הבת שלי אומרת שהדבר שאני עושה הכי טוב  זה לסנג'ר אחרים. זה עובד גם הפעם !  אז הערב בשש קבענו.

גם חוג שירה (כולנו בקבוצת הסיכון 65- 85) נדחה לשבוע הבא ויפעל עם אותה הטכניקה אם נלמד עד אז את הטכניקה.

בטח אי שם בעולם יש מי שירוויח המון כסף מהתפשטות הטכנולוגיה הדיגיטאלית הזו. את הפרס ממני יקבל מי שימציא את הטכנולוגיה להעביר חיבוקים ואוכל חם  במפגשים הוירטואליים. בבקשה תתחילו לעבוד הייטקיסטים.

בינתיים שוחחתי בכל האמצעים האחרים שאני כבר מכירה  עם חברים ברחבי העולם,

טוב שיש זמן איכות עם חברים. כולם מבואסים ומשועשעים בו זמנית. הרבה צחוקים .

הכי משעשעים אותי הסרטונים של  הנכד (אור 20 ח' ) בזמן אמיתי. הוא שר בהתלהבות יונתן הקטו : "הוא טיפס על העץ … טרררר (משור חשמלי ) בום העץ נפל!",

התינוקות של הדור הזה, אם אין משהו שמתפוצץ, נשבר או נופל  זה לא באמת סיפור מעניין.

יחד עם זאת מתברר לי שהוא מעדיף בהרבה לשוחח עם הדוד שמראה לו שופל עובד בהריסת בית, מאשר לשוחח איתי. קצת  מבאס כשמתברר לי שאני הרבה פחות אטרקטיבית מטרקטור. אפשר לומר, ממש השפלה!

כמובן שהיה גם זמן מסך, עיתונים  וסדרה מדעית.

שאפו גדול לתאטראות שמעלים לרשת הצגות שלמות. צפיתי אתמול בהצגה של הקאמרי "תמונות מחיי נישואין" –  הצגה מצויינת ומעוררת מחשבה ויש להודות גם … תמונת מראה לחיים האמיתיים. לא נעים אבל  עובדה!

נרדמתי אחרי חצות – הצלחתי לא לראות חדשות!

יום ד  18 מרץ

בשעה  8 בבוקר  עדיין השמש זורחת והפריחות משגעות. יצאתי להליכה בפרדס  לבד!!!

כן! הפנמתי את המסר. לא פגשתי אף אחד. רק  נופפתי ממרחק לכמה אנשים שאני כנראה לא מכירה, כי אף אחד לא נפנף בחזרה.  כן כן יש לי גם בעיית ראייה.

חזרתי מלאת מרץ  והחלטתי לקטוף סוף סוף את הלימונים הגבוהים שנשארו על העץ.

השכן נתן לי טיפ – "אם מנערים את העץ ממש חזק  הלימונים נופלים". זה עבד!

חבל שהטכניקה הזו לא עובדת על גברים. ניסיתי, תאמינו לי.

יש עכשיו בבית בערך  10 ק"ג לימונים. בהמשך היום  צריך לסחוט ולהקפיא את המיץ .

המקפיא  מלא מיץ לימון סחוט! נראה לי שכאשר אמות בעוד 30 ומשהו שנה (אצלנו אף אחד לא מת לפני גיל 93) עוד יהיה בפריזר המון מיץ לימון כדי להגיש לאורחים לימונדה בשבעה.

תובנה: יש נכדים שזוכרים את הסבתא הודות לעוגות שאפתה להם, הנכדים שלי יזכרו אותי כשהם שותים מים עם לימון בלי סוכר.

טוב נו, די לכתוב!  יש המון  משימות חלקן משמימות. לסחוט לימונים, לנקות.

גם רשימת ההמלצות לסרטי נטפליקס התארכה מאוד ויש לי עוד המון ספרים לסיים. היה היתה  של יעל נאמן – ולא לשכוח את כהנמן ויש עוד ברשימה.

טקסט לסיום : פתחתי על עמוד מקרי בספר "הפרפר חוצה את הכביש – אווה קילפי: ע 154

"אל תחשבי שהחיים קצרים,

חישבי: איזה ניסיון מיוחד .

שהרי האורך אינו העניין כאן כלל ועיקר,

אלא שהתאפשר בכלל לחוות את זה.

מה שהתרחש במהלכם הוא בעצם

שולי".