יום אחד ראה אריה זקן את האריה הצעיר מתגודד יחד עם עדר הכבשים. ולא האמין למראה עיניו. הכבשים הבחינו באריה הזקן ומיד החלו לברוח ולפעות מפחד. האריה הצעיר השמיע את אותם קולות וגם הוא ברח בבהלה.

 רק בקושי רב הצליח האריה הזקן להשיג את האריה הצעיר. האריה הצעיר צעק ובכה בדיוק כמו כבש. הוא רעד מפחד כשהאריה הזקן גרר אותו אל בריכה סמוכה. אילו ידע שהוא אריה, האריה הזקן לא היה מסוגל למשוך אותו לבריכה. האריה הצעיר היה בטוח שהוא הולך למות, כי רבים מחבריו הכבשים הומתו על ידי אריות. אך ליד הבריכה התחולל נס:

האריה הזקן פנה אל הצעיר ואמר: "בני, הסתכל אל תוך הבריכה."

בתוך הבריכה השתקפו הדמויות של שניהם.

האריה הצעיר הביט לראשונה בשני הפרצופים, ולפתע התחולל בו שינוי פתאומי – ממעמקי הווייתו פרצה שאגה. שאגה גדולה, שהרעידה את כל הגבעות מסביב.

אמר האריה הזקן: "מלאכתי הסתיימה. עשיתי כל מה שיכולתי לעשות. כעת הכול תלוי בך. כעת אתה יודע מי אתה".

 מורה בינוני – אומר.

מורה טוב – מסביר.

מורה מעולה – מדגים.

מורה גדול – מעורר השראה.

סיפורי הסופים הם מורים גדולים, כלומר מעוררים השראה.

האם אני רואה את עצמי כאריה? ככבש? כאריה בעור של כבש?

מהן האפשרויות, העומדות בפני, כדי לחיות כמו שאני באמת ולא בתחפושת?

האם הסיפור הזה, באמת מעניין אותי? האם משנה לי בכלל אם אני אריה או כבש?

עד כמה חיי היומיום באמת ממגנטים אותי?

מאין יכולות לבוא תשובות אמיתיות לשאלות כאלה?