"הדרן לחצרן" כתבתו של ארנון לפיד בידיעות הקיבוץ, יום שישי 27.2.2015
העולם משתנה, הקיבוץ משתנה אנשים נולדים ונפרדים מהחברה והיקום, אבל ההיסטוריה?
בעולם כולו מנסים לשמר אתרים היסטוריים, אתרים שילמדו את דורות העתיד מי היו
האנשים והאידיאולוגיה לפיה חיו, בנו ויצרו, משמרים מבנים כעדות חיה למקום.
הקיבוץ השתנה, המייסדים עם אידאולוגיית השיתוף וחדוות היצירה כבר לא כאן.
הוויית החיים התחדשה בהתאמה לצרכי היום, אך שם התואר "קיבוץ" עדיין נלווה לצורת
החיים החדשה, עד מתי?…

בכתבתו של ארנון לפיד מסופר כי הורסים את בית המלאכה של חיים ידיד ז"ל לימים של
יוני פרינץ יב"ל, מקום היסטורי מורשתי חינוכי במרחב הקיבוץ.
הורסים על מנת לבנות בית לחבר קיבוץ (?!)
אני שואלת:
1) מדוע נמנעים אנו מהגדרת אתרים בקיבוץ כאתרים היסטוריים שיספרו על
היסטוריית היישוב?
2) מי מחליט מה כן/לא יישמר כמורשת ההיסטוריה של המקום?
האם המחליט להרס היסטוריית הקיבוץ הינו "אפוטרופוס" המנהל את התושבים בקיבוץ-יישוב?
נראה לי שכדאי לחשוב על צוות שימור אתרים בקיבוץ. צוות שיביא לידיעת הציבור כוונות
לשימור אתר או מנגד להריסת אתר היסטורי.
צוות שיידע את התושבים ממקור ראשון (ולא למידה מהעיתונות) זאת על מנת שיוכלו להביע דעתם לעניין.

"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוטה בערפל" (וורטס)