כבר עברתי את גיל 75 .
לא אוכל להגיע מחר לאספה מכיון שיש אירוע משפחתי גדול. לכן מעביר את מה שכתבתי לבתוכינו.
במידת היכולת אמסור לאחר שיציג את דברי במקומי מחר באספה.
"כל אחד צריך להכיר במגבלותיו".
"Man got to know his limitations"

פעם קראתי לעצמי "מד מאקס", שם ספרותי' מפני שלא העזתי לחשוף את שמי בחברה הבולשביסטית.
משחר נעורי הייתי מורד במוסכמות.
התפקיד הניהולי היחיד אותו מילאתי בגח"א היה כשניהלתי את הפרדס תקופה קצרה.
באותה תקופה היה משבר גדול במחיר הפרי למאכל וגם מחלה קשה בוולנסיה שהשמידה ועשתה נזק בלתי הפיך בחלקות הוולנסיה.
בעת ההיא החלו גם ניסויים בקטיף מכני.
יצוא הפרי לאירופה היה על הפנים ולכן, בעצת מומחים, ומפני שהיה לנו מפעל למיץ – גת –  אמרתי: לא רוצים תפוזים? יקבלו מיץ בקופסאות.
לאחר ניסוי שנפסל בידי מנהלי הקיבוץ מאחר שהיו שבויים בקונספציה הישנה, הפסקתי לנהל.
לאחר מכן נטעו מטעי המלין וטוליגול לבקשת פריגת כנסיון שלא קיבל ברכה.
אחר כך ניטעה חלקה גדולה בזלפי ובנקניק בקובני באדמה שנפסלה על ידי הגד"ש.
עשיתי בפרדס עוד מהפכה קטנה כשהעליתי מתנדבות על מיכלזונים.
חלקות ההמלין כמעט ונעקרו ואז הגיע דני שרון לניהול הפרדס. תוך זמן קצר ההמלין הפך ללהיט בפריגת והפרדס שלא נשא רווח אף פעם, הפך בפעם הראשונה בתולדותיו לענף מרוויח ובגדול.
אבל דני שרון הפך לצנינים בעיני מנהלי הקיבוץ ולכן ויתר על הניהול.
העמדתי את עצמי לבחירה בכדי לתת צ'אנס לבחירת חבר קיבוץ ולפסול אפשרות נואלת להביא מועמד חיצוני.וכדי לנקות את האורוות.

הרקולס הזרים ברומא את הטיבר לתוך האורוות.
ומפני שהתקנון לבחירת יו"ר קהילה חדש לא שונה כנדרש.
ובעיקר מפני שבדמוקרטיה יש גם אופוזיציה, שאם לא כן אין דמוקרטיה.

מה שיש עכשיו זו אוליגרכיה שלטונית שנאחזת בקרנות המזבח, לא שקופה שפוסלת מבקרי ממסד והופכת אותם לאנרכיסטים.
ומפני שצריך להחליף סוסים ולהעלות מאן דהו אחר.