ליאור ערבה הוא איש המים שלנו. כבר מזמן כתבתי עליו בחורף – כשקפאו המים החמים בדוודים, הצינורות התפוצצו והלב עלה על גדותיו מייאוש ומקור, ליאור טיפס בגשם על הגגות ותיקן דוד-דוד בזה אחר זה.

אבל זה היה אירוע יוצא דופן כמעט. הרואי כמעט.

מה שלא יודעים, זה על האירועים הקטנים היומיומיים הקטנים, שליאור אומר "מה אני אשאיר משפחה עם ילדים קטנים ביום שישי בלי מים?" או קשישה שהביוב עלה לה על גדותיו.

אבל גם בימים א-ו ושבת אביב וחורף וקיץ וסתיו הוא טורח סביבנו, וכל זאת ובחיוך ובנועם הליכות, גם כשהגב שלו תפוס, גם כשבתו הקטנה מתקשרת: "נו בוא כבר הביתה" – "עוד רגע" הוא עונה "עוד רגע" והשעה מתאחרת.

אז תודה לך, ליאור יקר, המון תודה.

בוצי, בשם חברים רבים.

• ואל תגידו זו עבודה או זו משכורת, כן, עבודה ומשכורת, אבל הבן אדם…