כפי שכולכם יודעים יש לנו בקיבוץ עובדים ומנהלים מהמגזר הערבי בתחומים מגוונים, החל מהייתם בנוי, המשך במהאר בפיתוח שכונה ג' ומהאר בבנייה, העובדת סאחר וראלב בענף המזון, עובדות בחינוך הגיל הרך, סגנית מנהלת ביה"ס משגב וכמובן ד"ר ג'מאל והרוקחות המקצועיות והאהודות במרפאת "לב-הפרדס", עובדות "נוה-נועם", האני ועובדי המוסכים ובוודאי אחרות ואחרים שאינני מכיר. בתקופה בה המתח הבטחוני מאתגר, מעניין איך נראים ונשמעים שכנינו הערביים.

החלטתי לכתוב כאן על וורוד אל-קאדי (48) מהמטפלות הוותיקות אצלנו העובדת כבר שבע שנים בבית-התינוקות וטיפלה במסירות, מקצועיות ורגישות בעשרות תינוקות שגדלו כאן.

במקור היא מברטעה ולאחר נישואיה עברה לבאקה, עירו של בעלה העובד כנהג בחברת "קווים". בנם (19) עובד "נטפים" במגל ומתעתד ללמוד הנדסת חשמל. היא מגיעה ממשפחת כבהא, שהיא חמולה גדולה בברטעה והיא אחת מ-10 אחיות ואחים, כולם בעלי מקצועות עם הכשרות בתחומים מגוונים, המהווים משפחה תומכת שלדבריה מאופיינת בעזרה הדדית מאז ומתמיד

היא הגיעה לכאן עם נסיון עשיר בעבודה, לא רק בטיפול בילדי גנים ברטעה ובאקה-אל-גרביה אלא גם בניהול חנות טקסטיל משפחתית, תפקיד עליו ויתרה לאחר פטירת אחיה שניהל את החנות לפניה. שאלתי אותה על בחירתה כאישה מוסלמית דתיה, לעבוד בטיפול בילדים בגן יהודי ועוד בקיבוץ.

"רציתי להתרחק קצת מהישוב לאחר הטראומה של מות אחי וראיתי פרסום שבגח"א מחפשים עובדות לחינוך הגיל-הרך. באותה תקופה הגנים בבאקה כבר היו מאוישים לכן באתי לראיון ואנטה הציעה לי להתחיל לעבוד למחרת. המשפחה שלי הייתה סקפטית מאוד, אז אמרתי שזו תקופת נסיון ואז נראה. התקבלתי כאן יפה ע"י הורי התינוקות וע"י אנטה ויעל. לפני שנים רבות כבר למדתי חינוך במגזר הערבי בלימודים על-תיכוניים בבאקה וכעת, לאחר שאני עובדת פה כבר כמה שנים ובהשראת אנטה, נרשמתי ללימודי חינוך וטיפול בפעוטות בשלוחת מכללת תל-חי בחיפה".

בנוסף לרקע התרבותי והלאומי השונה, הרי שעבודה עם ילדים וצוות יהודי עלולה להיות מושפעת בקטע של התקשורת הבינאישית. אז איך היא עושה את זה? כבר בתחילת השיחה נוכחתי שהעברית של וורוד שוטפת ועשירה.

"למרות הפערים המנטאליים, אין לי בעיה בתקשורת עם הילדים וההורים", היא מספרת. "אנחנו מבינות ומכילות וגיליתי שחיוך פותר קטעים של פערי תקשורת. אמנם יש לי ילד אחד בלבד בבית אבל אני מרגישה כאילו הילדים בהם אני מטפלת הם גם הילדים שלי. בתחילת העבודה היו מטפלות מהסביבה שהתקשו לקבל אותי, אבל אחת מהן היא חברתי הכי טובה כיום. אני עובדת בתקופת צום הרמדאן ומסתדרת עם זה כבר שנים למרות הקשיים".

יש אמנם שוני בין העבודה החינוכית במגזר הערבי ובקיבוץ, אך יש גם נקודות דומות. "מבחינות מסויימות – יש דמיון בין האופן בו גדלתי בכפר לבין האופן בו ילדים גדלים כאן, בקיבוץ". היא מחמיאה על היחס של ההורים, הילדים והצוות החינוכי בגבעת-חיים איחוד. "אני מרגישה שכאן זה הבית השני שלי".

לבסוף, שאלתי את וורוד על תחושותיה כעובדת ערביה בגן יהודי בתקופה של מתיחות בטחונית ומלחמה. "התחושה מורכבת מאוד כבר קרוב לשנתיים, אך כך היה גם בסבבי מלחמות בעבר. בדרכי לעבודה בתחילת המלחמה, לא הכירו אותי בשער וביקשו אישורים באופן שלא היה לי פשוט אך הבנתי זאת וקיבלתי זאת כמי שמבינה היטב את המציאות המורכבת".

יש להניח שוורוד לא הייתה נשארת כאן שבע שנים אם לא הייתה שביעות-רצון הדדית וכך הבנתי גם מאנטה, מנהלת הגיל הרך.

יערה הישראלי הכירה את וורוד דרך ילדיה בבית-התינוקות. "פגשתי לראשונה את וורוד במהלך הקליטה של לוטם בבית-התינוקות בנובמבר 2024. כבר מהיום הראשון נותנת וורוד תחושה של בית, יחס אישי, חום והמון אהבה לקטנטנים. היא מכירה בדיוק מה כל ילד אוהב לאכול, במה מעדיף לשחק, מה משמח אותם ומתי הם לא בשיאם (עם אתגר המחלות של השנה הראשונה). כייף גדול והרבה נחת לפגוש את וורוד בתחילת היום או בסופו, ולשמוע במקצועיות ובאהבה איך עבר היום ותמיד עם חיבוק לקטני. זו הזדמנות להגיד תודה לוורוד, אורית, אנטה ולכל צוות הגל הרך".

בימים כאלה, על רקע 7 באוקטובר והמלחמה הנוראית בעזה, מאותגרים יחסי ערבים – יהודים במישורים רבים אך כמו במובנים אחרים של "הבועה הקיבוצית", התברכנו כאן במערכות יחסי עבודה וחברה מוצלחים מכל הבחינות בינינו ובין העובדים ונותני השירות הערביים כאן. בואו נקווה שכך גם יימשך.