נולי עומר, מתוך תערוכה בגלריה

נולי עומר, מתוך תערוכה בגלריה

70  לקיבוץ. איזה מושג חמקמק.

מה המשמעות של 70, מעבר להגיד שזה השורשים וההיסטוריה של המקום? זו שאלה חשובה וטובה.

טובה גם לעתיד.

נהוג לצטט את יגאל אלון שאמר" "עַם שֶׁאֵינוֹ זוֹכֵר אֶת עֲבָרוֹ, הַהוֹוֶה שֶׁלּוֹ דַּל וַעֲתִידוֹ לוּט בַּעֲרָפֶל."

ואם חושבים על זה, גם עתיד הקיבוץ היום לוט בערפל בצורה מסויימת. יש משהו בלדעת מה היה כאן בעבר, כדי להחליט מה משמרים מהעבר בשביל העתיד ובמה מתחדשים. אפשר לראות את זה כמעט בכל תחום בקיבוץ – בתרבות ובמסורות החגים, בבנייה, בחדר אוכל, בחניות, בכבישים, בעסקי הקיבוץ, בענפים, בחקלאות ועוד.

מישהו (שאולי אתם מכירים מעל דפי העלון) טוען שהקיבוץ שלנו יהפוך בעתיד לתואם הישוב שוהם, ולמעשה הזמנה של שוטרים לזולות והשינויים בשכונת החיילים, הם כבר ממאפייני שוהם.

נולי עומר, מתוך תערוכה בגלריה

נולי עומר, מתוך תערוכה בגלריה

מענין, לא?

אני חייבת להגיד שאני מבינה למה הוא אומר את זה, אבל חושבת שדווקא השורשים וההיסטוריה שלנו שונים משוהם, ומקווה ומבינה שאמנם לא נהיה קיבוץ של פעם (נוסטלגיה נפלאה? לא תמיד ולא לכולם) אבל נהיה משהו בין לבין.

הייתי השבועה בשבעה ודבורה חילי אמרה לי שהם התרגשו מהעטיפה החמה של הקהילה. במקביל, ראיתי את העבודה הקשה של נטע וצוות יום העצמאות משולבת בתסכול רב הנובע מחוסר התנדבות. גם שמעתי מי שאמר שצריך להוסיף מס לחגים כי אין מתנדבים. מודה שזה צבט לי.

בארכיון אני מרגישה את ה-70. בתמונות של פעם כשהיה פה רק חול וחול, במייסדים שבעמל רב בנו במו ידיהם קיבוץ, בצעירים שגדלו כאן ונשארו צעירים לעד לאחר נפילתם. מענין לשמוע מה היה לגד סמואל, ישראל בר לב ויאיר ענבר (שאת סיפורם שמענו ביום הזכרון) להגיד על הקיבוץ של היום.

אירועי שנת ה-70 – למה כל כך קשה היה להרים אותם? כנראה לא סתם. אולי בשוהם זה היה עובד יותר בקלות?

נולי עומר, מתוך תערוכה בגלריה

נולי עומר, מתוך תערוכה בגלריה

מוקי צור כתב לאחרונה:

"הקיבוץ בכל גלגוליו תהה האם הוא ממשיך את דרכי מייסדיו, את התמימות שלהם ואת נחישותם. תמיד רחש החשש שמא נשכחה התקווה, התקהתה הביקורת, התמעטו המעשים הנדרשים. תמיד שאלו האם הוכה החלום ונגמר. דור המצטרפים לקיבוץ בשנים האחרונות יקבע את גורלה של יצירתו החברתית. את פתיחותו לסובב, את יכולתו ליצור אלטרנטיבה מתוך שייכות.

מבקש אני לקרוא לכם, שותפיי הצעירים, להיות מעורבים לא רק בנעשה בביחד של המקום בו קבעתם את ביתכם כיום, אלא ללמוד ברצינות את שהיה וממנו אפשר לקבל השראה ליצור את הפרק שלכם. לא להפוך את השכחה והבורות לדגל ולא להפוך את הקהילה הקיבוצית למוזיאון של פוחלצי עבר."

70  שנים, זמן טוב לשאול – מה נהיה כשנגדל?

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896