אביגיל  קולייר

אמנם גליון יום הזיכרון/עצמאות אבל לא מצאתי סרטים ראויים ישראלים. לא, לא נכון. היו שניים.

מבול המהולל לא השאיר עלי רושם עז. כולם היללו ושיבחו את משחקו של מושונוב הצעיר כאוטיסט ולא כ"כ הבנתי למה. לעומתו, הילד שמשחק את אחיו הרבה יותר הרשים אותי. הסרט עצמו אולי ראוי אבל לא מהמם. ראיתי טובים ממנו.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=vHqFnSTpyWs[/youtube]

ציון ואחיו הוא השני. סרט שהזכיר לי את נופי ילדותי. לא, לא הים אלא השיכונים והפיגומים והנוער שחי על גבול הפשע. כמעט עד סוף הסרט הייתי בטוחה שהעיר בה מתרחש הסרט היא אשדוד. רק בסופו, כשהמצלמה מגלה מעט מהכרמל, די הופתעתי. לא מתאים לחיפה נופים אנושיים ושיכוניים כאלה.

השחקנים המשחקים את שני האחים, ציון ואחיו, מהפנטים ממש. סרט שבהחלט דיבר אלי באופן אישי.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=7LPJbnhFocI[/youtube]

אבל הסרט שהרשים אותי הכי בתקופה האחרונה הוא לא ישראלי ואפילו לא  מתרחש בשום מקום המזכיר את ישראל.

127 שעות עוברות על הצעיר חובב ספורט האקסטרים מאז יציאתו להרפתקתו האחרונה ועד לחזרתו ממנה. מכיון שהסיפור אמיתי – סופו ידוע מראש. בחור שיוצא לטייל בקניוני ארה"ב ונתקע באחד מהם כשסלע גדול הדרדר והצמיד את פרק ידו לדופן הקניון ובעצם זה אמור היה להיות גם סופם של הסרט וחייו של עלם החמודות. במעשה של יאוש ורצון עז לחיות הוא כורת את ידו ומשתחרר לחיים.

לא כ"כ הבנתי איך עושים סרט בן 90 דקות שכולו מתאר את העובר אותו אבל… זהו סיפור מהפנט, מצולם להפליא, מטלטל את הצופה בין יאוש לתקוה ושוב ליאוש עמוק יותר. למרות שידעתי את סופו היו לי רגעים שחשבתי שאולי לא היה זה הסוף. סרט על יציאתו לעצמאות ולידתו מחדש של אדם מתוך נחישות, החלטיות, יאוש עמוק ודבקות במטרת החיים. וכל זאת, לאחר סבל נוראי, חשבון נפש ומלחמה אישית קשה וכואבת. איכשהו בכ"ז התחבר לי ליום העצמאות ואני מקווה שאני לא מחללת פה משהו ולא פוגעת בגדלו של היום והארוע…

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=OlhLOWTnVoQ&feature=player_embedded[/youtube]

שיהיה לכולם חג שמח!