סוף הקיץ. אוהדי הקולנוע נושמים לרווחה. האולמות מתרוקנים באחת מהילדים הצווחים מאושר והוריהם הצווחים מייאוש ותסכול. זהו. חוזרים לשגרה. פיו…

אני חייבת לציין שלמרות כל האמור לעיל לא סבלתי כ"כ בקומפלקסי יס פלנט וסינמה סיטי. איכשהו הצלחתי לשלות כמה פנינים לצפייה. הסיוט האמתי היה ברכבת לשם וחזרה, שהפכה מגרש משחקים גדול ורעשני.

אחת הפנינים – המלכודת. סרט קנדי קטן ומותח. כמעט כולו מתרחש בחדר בו מנהל בי"ח פסיכיאטרי פוגש מטופל צעיר ומנסה לחקור אותו לגבי היעלמותו של רופאו. הסרט נשען על 3 שחקנים בעיקר, שמשחקם מצויין. הוא בנוי כמו סרט מתח עם דיאלוג מאתגר ושנון. כמו דו קרב של מילים. משחקי חתול ועכבר בין הרופא והמטופל, התופסים רובד כמעט היצ'קוקי… שווה את המאמץ.

השבוע נפתח בבתי הקולנוע הסרט ההודי אומריקה. זו לא הודו של המטיילים הישראלים, השאנטי באנטי הממכר. בטח לא הודו של הראג' והמלון האקזוטי שלו. זו הודו של סידהארתא (למי שראה), של אנשים קשי יום שנאלצים לשלוח את ילדיהם לעבוד ולקבל בהכנעה את התוצאות. של חלומות שוכני הכפרים העניים, בבקתות הבוץ הדלות שלהם, לדשא ירוק יותר, עם פסים וכוכבים ואפשרויות בלתי מוגבלות. הסיפור האנושי של משפחה אחת ששלחה בן אחד ועכשיו את השני לעבר החלום והתמונה המציאותית של החלום הזה. כדאי מאד!