"רוצים לראות את החדר הסודי"? שאלתי את ילדי גן דקל בעת ביקור בארכיון – והעיניים שלהם נדלקו.

אחרי שהקשיבו ושמעו מה זה ארכיון, הם הלכו אחרי לחדר הסודי בסוף המסדרון אותו אנו מכנים "גנזך". פתחתי את דלת הקסמים, הדלקתי את האור הלבן והם נכנסו לחדר לא גדול, קריר ונעים שהוא המקום הכי שווה לבקר בו בימי קיץ חמים. שם נגלו לעיניהם הקרטונים והאלבומים ומעט החפצים השמורים בחדר. גלגלתי את המפלצת המתכתית (קומפקטוס) והנה נגלה להם רחוב חדש של קרטונים וחפצים.

יום בקיבוץ של פעם, חג ה-25

אחר כך ראינו תמונות במסדרון: הצבעתי על הנער הצעיר המופיע בתמונה, שהוא הנער שהם מכירים מסיוריהם ברפת כאלי שילר עם זקן לבן, איך נראה ניב שהם אוהבים לפגוש ברחבי החצר, כשהיה נער צעיר, כיצד נראה פעם המועדון ועוד.

ניסינו גם לדמיין ביחד איך היה נראה הקיבוץ פעם, רק חול וחול ובלי עצים.

עכשיו, כשחלק מהילדים פוגשים אותי בשבילים הם אומרים לי שלום לבבי ואני שמחה לראותם ומזמינה אותם לבקר שוב בארכיון.

החיבור לשורשים מתחיל מגיל צעיר, אבל בכל גיל ניתן להתחבר אליהם. המבוגרים מתרפקים לעיתים על הנוסטלגיה (גם על הדברים הפחות טובים) איך פעם היו עושים כך וכך, הצעירים שכבר יש להם ילדים מספרים איך גדלו כאן ואלו שלא גדלו בקיבוץ, שומעים סיפורים ומביטים בתמונות בעניין רב.

בקיבוץ שלנו יש כבוד רב לעבר וארכיון פעיל כשלנו הוא בהחלט ציון לשבח לקיבוץ (אין דבר יותר עצוב מארכיון שמור בארגזים בחדרון עלוב, מה שראיתי בסיורי בארכיונים). בזכות ארכיונאי העבר של הקיבוץ ורבים אחרים, נשמרו המסמכים והחפצים לטובת הדורות הבאים.

שכבת "קקטוס", שנת בר מצווה במול הלול

אבל ארכיון זה לא מספיק.

צריך גם מקום מוחשי עם חפצים שאפשר לראותם ואפילו לגעת ולמשש את חלקם, לשמוע סיפורים, לשחק משחקים וללמוד על העבר של המקום, על המייסדים, על רוח התקופה ועל השינויים שחלו בקיבוץ.

פעם הייתה לנו "הנקודה" שהייתה מקסימה, אבל עם השינויים בקיבוץ ובשל סיבות אחרות היא נסגרה. למזלנו לפחות עבר חלק מהאוסף למתחם "מול הלול" שם הוא מוצג.

היום צצים מוזיאונים בקיבוצי הארץ כפטריות אחרי הגשם ולא לחינם. אנשים רוצים להתחבר לשורשי המקום, להרגיש שייכות לקהילה, ללמוד על הזכרון הקולקטיבי ולייצר רצף היסטורי בו הם יכולים למצוא את עצמם.

מחסן המשק הצעה למוזיאון 1987 עמוס רשבם

תקראו לזה מרכז מורשת, מתחם נוסטלגי או מוזיאון. זה לא משנה. חשוב שנתחיל לחשוב על הקמת מקום חי, פעיל ואקטיבי שיציג באופן אותנטי ואטרקטיבי את סיפור הקמת היישוב בצורה חווייתית, במקביל לחיי היומיום – תצוגות וחפצים הניתנים למשחק ולנגיעה, משחקים אינטראקטיביים בדגש על נושאים כמו לינה משותפת, חקלאות, חינוך ועוד. אירועי תוכן מיוחדים במועדי ציון שונים, כמו חג הקיבוץ וחגי ישראל, מערכי חינוך לילדים ונוער, חדר הקרנה לסרטים ישנים ועוד. אולי ניתן ליצור סיור תיירות מקומי עם "לגעת בחיות", חדר האוכל, בית וינה ובית טרזין?

אנשים ודאי ישמחו להביא חפצים מהעבר אשר יחשפו את הרובד האישי במקביל לסיפור המקומי הקיבוצי, ילמדו אותנו מה היה כאן פעם ואולי אף יתנדבו במקום. יש רעיונות רבים מדליקים בנושא ובוודאי ניתן להיעזר במועצה לשימור אתרים, במועצה האזורית ועוד.

אז מה מחבר קהילה יחד? בין השאר השורשים, המסורת, ההמשכיות והקשר למקום.

מה דעתכם?