הדס – גדי, בראיון איתו חלק למפיקות המון שבחים. איך  את חשה בתהליך ההפקה?

הדס: גם לי, וגם לכל השחקנים זו חוויה שהיא ממש מתנה לחיים. השחקנים גילו את עצמם ועברו תהליכים משמעותיים. גדי איש מקצוע עם כל כך הרבה ניסיון והוא נתן להם המון. זו הפקה באמת מורכבת ומיוחדת .

צילום: אלדד ורדי

איך גייסתם את האנשים?

הדס: גיוס האנשים היה קשה במיוחד. ענת (אופיר) ואני התקשרנו ועברנו אחד אחד. היו גם כאלו שפנו ביוזמתם ואמרו שרוצים לקחת חלק (כמו יריב הגלילי, בעלה של דנה רובין, שראה את המודעה בלוח ה-60 ופשוט נדלק על הרעיון). הרבה אנשים חושבים שאנשים כאן כבר לא ששים לעשות דברים בהתנדבות , אך בהצגה הזו אנו רואים אחרת. כיף גדול היה  לגייס את לואיס ויונטה שבכלל  גר בגבעת אולגה, אך לדעתי הוא  כמעט כמו חבר כאן בקיבוץ.  פשוט קראתי לו והוא התייצב, מייד למד  את כל הטקסט בעל פה ולא הפסיד אף חזרה. פשוט תענוג !

החוויה שלי בעבודה עם הצוות היא שכאשר הוא כבר גובש, נוצר משהו מיוחד. כך קרה גם עם צוות ההפקה. אני כל כך שמחה לראות  שההצגה היא על הבמה, כי גדי התעקש  שככה יהיה. הודות לכך שוב שיפצו את הבמה. זה החייה את בית וינה, החזיר את המקום לימים הטובים שלו. אני מקווה שזה גם יחייה את המסורת של הקיבוץ הישן – ליצור תרבות ייחודית משלנו.

איך הגעת להפקה ? מה עוד את עושה?

הדס: כרגע אני עובדת במנהלה של בית הספר הדמוקרטי בפרדס חנה. בעבר עבדתי בבית לסין, בתחילה כאחראית על רפרטואר עם מנהלי אולמות תרבות מופ"ת ברחבי הארץ, ולאחר מכן כעוזרת  למנהל האדמיניסטרטיבי של התיאטרון ואחראית על המרתף העליון. בבית לסין עבדתי עם גדי  ולכן  יש  שמחה לחזור לזה. אהבתי את התיאטרון בעבר ומסתבר שאני עדיין קשורה ואוהבת את הנושא.

אני מעריכה מאוד את כל מה שחנוש ושלומית עשו עם חגיגות ה- 60, כל הפרויקטים וההצגה, זה מאוד ראוי להערכה. שלומית נאלצה לפרוש וחנוש ממשיכה ויש כאן המון השקעה  מצידה. קיבוץ גבעת חיים איחוד היה תמיד ידוע  בתרבות המפוארת שלו , ובכך שהשקיעו המון בתחום זה, ובעיני זה בהחלט שווה את ההשקעה.

חשוב לי להזכיר  שבצוות ההפקה עובדים הרבה אנשים שמגוייסים למשימה בלהט: ענת אופיר, גילת שניר, מירהל'ה כפרי, שלווה ברוך – כולנו עובדים יחד בפרויקט הזה וזה לא מובן מאליו. גם עיצוב התלבושות, מעשה ידיה של ענת שביט, והכוריאוגרפיה של שלומית פרנקל, נעשים בכוחות מקומיים מקצועיים ומסורים כל כך.

איך  אתם מרגישים  כשחקנים? איך גייסו אתכם למשימה?  אילו תהליכים אתם עוברים במהלך החזרות?

אורי ארבל: זו חוויה מיוחדת בשבילי. החזרות הן כיף אדיר, למרות שאנחנו עובדים מאוד קשה. אני מסתדר מצוין עם גדי ומתרגש. מלהיב לעבוד עם מישהו כל כך מקצועי .

שלום בן אור: בשבילי זו חוויה מעניינת. הגעתי להצגה בעקבות אבא שלי, שמעתי ממנו הרבה בילדותי על ההצגות שהיו כאן בעבר. היה לי מיוחד לעבוד באותה הצגה עם אבא, גיליתי אותו כשחקן והתברר לי שהוא לא סתם מדבר .זה תענוג בשבילי. גדי מאוד נחמד ומקצועי, נותן לנו להתבטא ומשפר אותי גם בתור שחקן – משהו שלא ידעתי על עצמי קודם.

ענת ורד: כיף להיות חלק מהצגה שמשתתפים בה אנשים מגילאים שונים, צעירים עם ותיקים. כיף לי לגלות שאני יכולה להיות באינטראקציה טובה עם  אנשים הרבה יותר מבוגרים  ממני. ההפקה מאוד רצינית וכיף להיות חלק מזה. אני מרגישה שהרבה אנשים מגויסים לטובת ההפקה. בנוסף, זה משהו שלא יוצא לי לעשות בשגרת החיים שלי. אני מאוד שמחה שהתנדבתי להציג.

נטלי  מצקין: חוויה מיוחדת, גיליתי בעצמי צדדים שלא הכרתי, למשל כשרון משחק וריקוד, זה מאוד שיפר לי את הביטחון העצמי. מאוד נחמד לי לעבוד עם אנשים מגילאים שונים. זו חוויה אינטנסיבית ומאוד משמעותית. שמחה שיצא לי לקחת חלק בכך.

מיכאל  צ'רבינקה: שמחתי שהציעו לי להשתתף בהצגה, כבר הייתי שחקן בהרבה הצגות בקיבוץ אבל כאן ההפקה הרבה יותר מורכבת  וגדולה. כיף לשחק כשיש תפאורה מיוחדת. החזרות מתישות אבל אני אוהב את החברה ומסתדר מצוין עם גדי.

צפריר,  בתור שחקן עבר, איך אתה מרגיש לחזור לאור הזרקורים, ועוד עם הילדים שלך?

צפריר בן אור: אני מאוד נהנה, בעיני זה פשוט להשתעשע. לצאת מהריבוע. גדי במאי שנעים לעבוד איתו. האווירה על הסט נפלאה וחמה, הכל מתוקתק כמו שצריך וזו בהחלט  חוויה.

צילום: אלדד ורדי

איך לדעתך האירועים של חגיגות ה-60 ישפיעו על גח"א בהמשך?

צפריר: כל האירועים מאוד מרגשים ויפים וגם משמעותיים. גח"א עומדת  מול שאלות קיומיות  איך מייצרים חיים עם תוכן  והתחדשות. אחרי שבוצע השינוי, איך מכילים את ההזדמנות הזו  כדי ליצור המשך. על זה צריך להחליט.

אירועי  שנת ה-60 מהווים רגע בו מגלים  מתוך ההתלהבות והאווירה הטובה שנוצרה,  שעשינו כברת דרך ארוכה , יצרנו מסגרת, אך עדיין נותרה שאלה פתוחה –  איזה תוכן  לצקת לתוך המסגרת הזו, איזה תוכן חברה מעניקה לחייה? החגיגות הן אירוע מסכם, אבל החיפוש צריך לבוא מתוך תהליך רוחני וחשיבה מעמיקה. הכי חשוב לזכור, לדעתי, ששום דבר אינו מובן מאליו ! יש כאן עבודה מתמדת. צריך לחשוב מה לעשות עם זה.

לואיס ויונטה  – "הפנדה" – איך אתה  הגעת  להצגה ?

לואיס: אין לי מושג איך הגיעו אלי! אני בכלל שחקן רכש. הדס התקשרה אלי והתייצבתי מיד! מרגיש פה מצוין, נפלא, כל כך כיף לי, אין לי שום קושי בהשתלבות. אני בקשר עם הקיבוץ משנת  1968. 43 שנים, זה לא דבר של מה בכך. אני מכיר אישית כמעט את כל החברים בייחוד את היותר מבוגרים. הדבר שהכי הייתי שמח לעשות זה אילו הייתה לי אפשרות לקנות כאן בית ולבוא לגור פה. כל שורה בטקסט של ההצגה  מזכירה לי חוויות עבר : למשל  ה"סקניה"-  הצעירים כאן בכלל לא יודעים מה זה, אבל ברכב הזה הגיעו  יותר מ – 40 חברים לחתונה שלי בשנת 1970. במגדל המים המככב בהצגה, עבדתי עם בנימין שפריר ז"ל , קטיף בפרדס – הייתי יוצא לקטוף תפוזים עם התלמידים  ולעשות גיוסים, והפועל גבעת חיים בכדורגל ……

תשמעי אני  כמעט יותר ותיק בקיבוץ  מרוב השחקנים ….  אני כל כך חלק מכאן שלהיות שחקן בהצגת ה- 60  זה כמו  לחזור ולהסתכל לעצמי על החיים.

יניב  נורקין: אחרי שהופעתי בחג פורים של הילדים  מיד גייסו אותי להצגה. אני די חדש כאן, וזו בשבילי פגישה ראשונה עם ההוויה הקיבוצית. בגלל שאנחנו חדשים עשו לנו "אודישנים "  אבל מאז כבר הפכנו לעדר …. אני מגיע לחזרות היישר מהעבודה, לפני 5 שבועות פשוט נפרדתי מהמשפחה – אני בכלל לא רואה אותם. מהחזרות יוצאים סחוטים אבל מחייכים, זו בשבילי חוויה  כל כך שונה. כיף לא נורמאלי.

יריב , שמעתי מהדס שהתנדבת להציג, אתה מוכן להסביר?

יריב הגלילי : תקראי לזה  מצב של "אי שפיות זמנית " – אבל אני לא מצטער על זה! עזבתי כל דבר אחר למשך 5 שבועות מאוד אינטנסיביים  ולמרות הכל זו חוויה מדהימה. אני  גר כאן בגבעת חיים איחוד כבר  10 שנים ועד עכשיו חייתי בצד. אולי זאת הכניסה שלי לקיבוץ, הדרך שלי להתחבר. הכרתי כאן אנשים שלא הכרתי קודם, נוצר מעגל חברתי. העבודה שלי בנטפים, ולא בגבעת חיים  וגם אין לנו כאן משפחה רחבה, אז כך יצא  שנשארתי די בצד  עד עתה. אני לוקח מהחוויה הרבה יותר  מאשר  רק הצגה – עברתי כאן תהליך שבטוח ישפיע עלי כל חיי בהמשך הדרך.

נויה לס: אלי פנו לעזור בהפקה, אבל לא רציתי, ולבסוף גויסתי להופיע, כי מישהי פרשה. התהליך שעוברים בחזרות זה ממש במקום טיפול פסיכולוגי וחוויה טובה.  אני כל כך נהנית .

מיכל  הרול:  הדס הודיעה לי  שאני מופיעה ולא התנגדתי. בשבילי זו חוויה מדהימה.

אלכס קראוס : אני משתתף בכל ההצגות, פשוט אוהב את זה. ידעתי שיהיו המון חזרות,  חששתי שלא יתאפשר לי להשתתף בגלל תוכניותי האישיות , אבל שמח להיות כאן.

צילום: אלדד ורדי

תודה לכל העושים במלאכה , וגם לאלו שלא הזכרתי ולא ראיינתי בגלל קוצר היריעה.