אני מאמין לחבריי שהצהירו שישלמו כל סכום שיידרש, יהיה המחיר אשר יהיה עבורם ועבור משפחתם כי כך ראוי. אפס ציניות, באמת, מוריד את הכובע בפני האלטרואיסטיות של אבא שלי שמוכן ליפול על חרב למרות שברור שאף אחד מהאחים שלי לא יבנה בשכונה ג' ולשלם כל מחיר לצורך הקמת שכונה ג' בפורמט של שכונות א' ו-ב'.

אני גם מקבל אחד לאחד את דבריו של חברי טל רסיס שהצהיר ש"זו דעתו והוא מאמין בה". אני מאמין בלב שלם שטל מתכוון למה שכתב ושהוא מתחייב מראש לשלם כל סכום שיידרש על-מנת לשייך מתוך מהלך גדול של הקמת שכונה ג' באותו הפורמט של שכונות א' ו-ב'. אני כותב זאת מאחר שכשם שאני מאמין לחבריי שליבם ופיהם שווים, אני דורש הגינות גם כלפיי וכלפי חבריי שחושבים אחרת.

אם בעתיד יהיה הסדר עם רמ"י ונוכל לשייך בסכומים סבירים כפי שהיה בלהבות חביבה, אתמוך במהלך שיוך. אני סבור שהסכומים הנדרשים מאיתנו היום על-מנת לשייך, הופכים את השיוך לבלתי אפשרי.

חברים רבים לא ישלמו את הסכומים הנ"ל, אני ביניהם, יתהפך העולם. כשחתמתי על חוזה החברות שלי לפני כעשר שנים עם הקיבוץ, לא חתמתי לאף אחד על צ'ק פתוח. דרך אגב, בזמנו גם יזהר וגם צפריר אמרו שאין "מה לדאוג", בסוף זה יסתכם בסכומים "זניחים", יש מספיק עדים לכך. רק לשם הבהרה, חשוב שיאמר אין לי שום טענה לא כלפי יזהר ולא כלפי צפריר. בזמנו לא הייתה שום דרך לדעת מה יוליד יום ואם לא הם, לא היה לי בית. אבל, האמירה ש"תמיד ידענו" שנצטרך לשלם חצי מליון ש"ח ויותר על הקרקע היא שקר מוחלט, חשוב שהדברים יאמרו ו"הפייק ניוז" הזה יעלם מהשיח הציבורי.

אז, לא צריך להסכים איתי אבל אלו המושכים קדימה בכל הכוח נדרשים לפחות לתת את הדין ולהסביר איך הם מגדרים את הסיכון אליו הם חושפים את כולנו ומה יקרה אם לא יהיה ליקוי חמה ואם לא כל הכוכבים יתיישרו מול "אקווריוס" כמו במצגות שהוצגו במועצה.

היום אנו עומדים לפתחן של החלטות בלתי הפיכות. החלטות בדמות הקטנת חלקת המגורים ובעתיד הקרוב אימוץ חלופת שיוך בתנאים שאינם ניתנים למימוש.

במקביל, בין אם ביד מכוונת או בתמימות, מוליכים שולל ציבור גדול שסבור באמת ובתמים ש"בסוף זה יסתדר ויהיה בסדר". זה לא הגון לעסוק בהחלטה על הקטנת זכויות החברים במגרשים כאילו זאת החלטה בלתי-תלויה המתנהלת בוואקום, כאילו מדובר בפרוצדורה מנהלית שלא פוגעת באף אחד. הרי להחלטה הנ"ל אין שום ערך מחוץ להקשר הגדול של תהליך שיוך כולל אז מדוע התרגיל? על מי מנסים לעבוד?

ההחלטה על הקטנת חלקת המגורים פוגעת בזכויות הקנייניות של החברים בשכונות הוותיקות. זאת אמירה עובדתית, אובייקטיבית. מי שגר בשכונות הוותיקות ישלם יותר בגלל ההחלטה הנ"ל במועד השיוך. זה אפילו הופיע במצגת של ערד. מעבר לזה, ישנן גם סוגיות שלא הוצגו לציבור. לדוגמה, ככל הנראה (כיום עדיין לא ניתן לקבוע בוודאות אבל זאת בהחלט אפשרות סבירה) מי שביתו קטן מ-160 מ"ר (גם יורשים) וירצה לשפץ, מהרגע בו נכנס להסכם הביניים יצטרך לשלם 91% (כ-10,000 ש"ח למ"ר) על כל מ"ר מעל 141.5.

השאלה הסובייקטיבית איך כל אחד מאיתנו מרגיש עם זה? האם זה סביר כן/לא? ולמי? פחות חשובה לדעתי. גם אם ההחלטה על הקטנת חלקת המגורים תעבור באסיפה, מספיק חבר אחד שיפנה לסעד בתי המשפט (מכיר מספר התארגנויות כאלו, האם ילכו איתן עד הסוף, לא יודע). במקרה הטוב הליכה של חבר במסלול זה תשהה את אישור רמ"י זמן רב ולא תתאפשר בנייה על 60 מגרשים במסגרת הסדר הביניים עד החלטת בית משפט. במקרה הרע (הסביר לדעתי) תבוטל ההחלטה על הקטנת חלקת המגורים באופן גורף. שוב, בזבוז של זמן וכסף. ומה אז?

כמה זמן שווה לעצור הכול בזמן שמתדיינים בבתי המשפט לפני שמחשבים מסלול מחדש? מזכיר לכולם שבגלל אותה אטימות, אותה גישה צרת אופקים ואותם תרגילים בזבזנו על חלופת האגודה שלוש שנים יקרות ומאות אלפי שקלים מהקופה הציבורית.

כמה כסף מכספי המסים של כולנו אנחנו מוכנים להשקיע בליטיגציה בבתי משפט מול חברי קיבוץ? ומה לגבי המחיר החברתי של אירוע כזה?

במידה ובתי המשפט יפסקו פיצוי לחברים בשכונות הוותיקות (סביר מאוד), מאילו מקורות ועל חשבון מה יבוא הכסף? האם באי שכונה ג' וההורים שלהם ישאו בעלויות הנ"ל?

אני לא זוכר שראיתי באף מצגת או מועצה התייחסות לנושא גידור סיכונים ואלטרנטיבות לקליטת משפחות חדשות. כל מה שראיתי היה "עיגול מספרים" כלפי מטה, ביטול מזלזל של כל הערה והבטחות ללא כיסוי ש"יהיה בסדר". שוב, אותה האיוולת עליה שרפנו שלוש שנים בניסיון להעביר את חלופת האגודה שעד לא מזמן אותם אנשים טענו שאין בלתה וכל מי שאומר אחרת הוזה.

על כל אלו הצביעה המועצה במחטף מבלי להשלים דיון מעמיק ומבלי להתמודד עם קבילות הציבור. כל שנשאר עד הצבעה הם מפגשי "פרופגנדה" דוגמת אלו שקוימו עבור דחיפת חלופת האגודה, כאשר ההחלטה על נוסח ההצבעה בקלפי כבר סוכמה מראש. על כל אלו נצביע, ממש כמו בחלם.

לפעמים גם לידיעה "מה לא" יש חשיבות שאינה נופלת מהידיעה "מה כן". ההבנה "מה לא" פותחת דיון, מחשבה ומחקר שמובילים לפתרונות חדשים שלא ניתן היה לראות ולגלות לפני כן. אתן דוגמה, חולי האיידס הראשונים אובחנו וטופלו כחולי סרטן. האם מישהו יכול לטעון ברצינות שלהבנה שאיידס זה לא סרטן לא הייתה חשיבות?

לא ניתן לשייך בהסדרים הקיימים זה ברור כאור השמש. הקטנת חלקת המגורים רק תתקע את התהליך ולכן לא ניתן גם להמשיך לבנות באותו הפורמט בו נבנו שכונות א' ו-ב' 60 מגרשים במסגרת הסדר הביניים. חשוב לחדד נקודה זאת. הסיפור כולו אינו על השאלה לגבי המשך קליטת בנים ובנות בקיבוץ כפי שניתן להבין ברמיזא, אלא על כך שהבנים והבנות ייקלטו אך ורק בפורמט של בתים בגודל 160 מ"ר על מגרש של 350 בפחות ממליון וחצי ש"ח בדיוק כמו א' ו-ב'. זה כל הסיפור. מי שלא הבין את זה עד עכשיו, שיבין. כל ה"סיבוב" מתחילתו ועד סופו הוא על העניין זה.

ניתן לבנות, חשוב לבנות וצריך לבנות, רק אחרת… הניסיון להראות שאם לא נבנה בעתיד בדיוק כמו שבנינו ב-א' ו-ב' הכול עוצר, בתי הילדים יתרוקנו וגבעת חיים תהפוך למושב זקנים, אינו רציני. בכלל, בשום מצב השמיים לא יפלו כל כך מהר. לרמ"י אין שום יכולת, לא עכשיו ולא בעתיד, להכריח אותנו לעשות שום דבר. כל עוד לא חתמנו על ההסכמים הללו, מה שהם עושים עכשיו זה קצה גבול היכולת שלהם. לכן, גם אף אחד לא צריך לחשוש מ-751, זאת לא יותר מטקטיקת הפחדה זולה של אנשים שחושבים שהחבר שנמצא מולם טיפש.

מעבר לזה, אני חושב שהעיסוק האובססיבי של מספר חברים "בהוגן/לא הוגן" מדרדר אותנו למנטליות של "גן ילדים" שלא מקדמת שום דבר לשום מקום. נכון, זה לא הוגן שאי אפשר להמשיך לבנות את ג' בדיוק כמו א-ב' עם בתים של 160 מ"ר על מגרש של 350 בפחות ממליון וחצי ש"ח. נכון, זה לא הוגן שאני זכיתי מההפקר וחברי יותם זיו, ובן דודי, בת דודתי ואחרים לא. זה מצער אותי אבל לעסוק בזה, זה בזבוז של זמן ואנרגיה. לעתים החיים לא הוגנים. דרך אגב, זה גם לא הוגן שסבתא שלי נפטרה לפני היום הקובע, שלהורים שלי אין דירת יורשים ואין זכות בנייה נוספת לבן שני/שלישי על חשבון הסבתא בשכונות החדשות, כפי שיש ללא מעט משפחות בגבעת חיים. אבל, את גן דולב סיימתי בהצלחה כבר לפני המון שנים ואני מבין כאדם בוגר שצרות עין ומנטליות של קורבן לא מקדמת אף אחד לשום מקום. מי שרוצה להמשיך ולעסוק בסופרלטיבים של צדק, הגינות ושוויון, שיבושם לו. קטונתי, אני רק יכול לקבוע בוודאות שזה לא עוזר.

ניתן להיכנס להסכם הביניים שלא בתום לב. כלומר, במודע, לדעת שאנו לא הולכים לקיים אותו. לבנות 20 דירות בעלות של כשלושה מליון ש"ח לדירה ואחר כך להתמודד עם הסנקציה של רמ"י בבתי המשפט. למרות שזה המון כסף, אני עדיין חושב שאם יש 20 משפחות בתור שמוכנות ללכת למהלך כזה באופן מודע, אנחנו צריכים ללכת יחד איתן.

ניתן גם כנראה לעשות שינוי תב"ע נקודתי ולבנות על אותם 20 מגרשים 40 או 60 יחידות דיור בפורמט אחר (לא כמו א' ו-ב'). שינוי תב"ע נקודתי "עולה" כשנה-שנתיים, אבל בנייה של מספר יחידות גדול בבנייה רוויה, שפותרת את בעיית מחיר הקרקע של 91% זה משהו שלדעתי ששווה לבחון ברצינות. למען ההגינות, חשוב להגיד שהנושא נבדק לפני מספר שנים אבל נבחן במסגרת חלופת האגודה "über alles" (מעל הכול) מתוך גישה של "מציאת תירוץ למה לא" על-מנת להשתיק "רעש" ולא בגישה רצינית של "מה צריך לעשות כדי לגרום לזה לקרות". אני בדקתי קצת, זה כנראה אפשרי אבל עד שלא נעסוק בזה באמת, לא נדע.

ניתן ככל הנראה למכור חלק מנכסי ההשכרה או להשכיר אותם לטווח ארוך בחוזה מוגן למשפחות שרוצות ומוכנות לבנות בית בגודל של 55 עד 70 מ"ר. זה בהחלט יכול להיות פתרון לחלק מהמשפחות ובמידה ויתאפשר בעתיד אותן משפחות יוכלו למכור את הבית או את זכות הדייר המוגן שלהן ולבנות בית גדול יותר בקיבוץ בכל פורמט עתידי שיאפשר זאת.

ישנם וותיקים שבמידה ונייצר אלטרנטיבה אטרקטיבית, יהיו מוכנים למכור את הבית שלהם למשפחה צעירה ולעבור בשכירות לדירה קטנה יותר (שוב בהנחה ואותו בית קטן יהיה אטרקטיבי). אסור גם להתעלם מכך שבתים כן מתפנים בשכונות הוותיקות, כי לצערי לא כולם חיים לנצח וגם תהליך זה מייצר התחדשות דמוגרפית כמו בטבע.

ישנן משפחות שמוכנות לבנות קומה שנייה עבור משפחת ילדיהן ולחיות בבית רב דורי. זה לא מתאים לכולם אבל יש משפחות שזה מתאים להן. צריך לאפשר את זה, לעודד, לסייע ולקלוט את אותן משפחות צעירות לחברות. דרך אגב אני בטוח שיש דרכים נוספות ואפשרויות עליהן לא חשבתי. אני יודע שברגע שנתחיל לחפש ברצינות –  הזדמנויות חדשות יתהוו בפנינו.

אז הנה, גם בלי שיוך עכשיו, אולי בעתיד, לכשיתאפשר, בלי פגיעה בזכויות החברים על בתיהם ובלי לבנות עוד שכונה זהה בדיוק אחד לאחד לשכונות א' ו-ב', ניתן לקלוט, לבנות ולהתחדש. לכן, נשאלת השאלה: מדוע לא? מדוע אנחנו בגישה דוגמטית של "הכול או כלום"? או שבונים אחד לאחד כמו בשכונות א' ו-ב', אותו הדבר בדיוק, או שלא בונים כלום לאף אחד.

כולי תקווה שבעתיד הקרוב תתחלף ממשלה ורוח חדשה תנשב במסדרונות רמ"י ותאפשר להסדיר את הבנייה בקיבוצים הנמצאים באזורי הביקוש. אני סבור שמתישהו זה יגיע. אז, באמת נוכל לממש מהלך שיוך שיעשה שכל לכולם ולא ישאיר אותנו פושטי יד ורגל. מתי זה יהיה? לא יודע. מה שכן, אני בטוח שעד אז אסור לעצור. צריך לקלוט משפחות חדשות ולבנות, "עוד דונם, עוד עז".

רק, ברור לי שאם נדבוק בדוגמטיות של שכונה ג' בדיוק כמו א' ו-ב', "הכול או כלום", זה ימשיך להיות כלום לעוד הרבה זמן. זאת תהיה החמצה אמיתית. ברור לי שההצבעה הקרובה על הקטנת חלקת המגורים, אם תעבור תיקח אותנו שנים רבות אחורה ותתקע הכול לזמן רב. זו תהיה החמצה אמיתית ממש כמו השנים ששרפנו על נתיב חלופת האגודה כשלכל בר דעת היה ברור כבר מהיום הראשון שהוא אינו ישים.