לקראת השנה החדשה ישבתי עם שניים מחברי ההנהלה, יואלה באואר ואדם הישראלי, לשיחה על האירועים והלך הרוח בשנה האחרונה ושמענו מהם על התוכניות והתקוות לשנה החדשה

בשעת בוקר מוקדמת נפגשנו במרפאת השיניים. הכל עדיין שקט כאן. המקדחים, התופסנים ושאר הכלים המפחידים, נחים עדיין על משכבם בשלום, מתכוננים לעוד יום בו יעמיקו לחדור אל פיותיהם של בנות ובני הקבוץ. לעומת זאת, בשיחה שנפתחת פה כעת, אנחנו מתמקדים בעיקר במה שיוצא מהפה (או מהמקלדת) של חברי הקבוץ.

אדם: "לקראת ראש השנה החדשה, ובסימן התחלות חדשות חשבנו להחזיר מסורת מהעבר – ראיונות עם נציגי הציבור בהנהלה. חשוב לנו, בהנהלה, הקשר עם הקהילה והציבור הרחב וגם הפניות האישיות של החברים, לכן החלטנו על מספר פעולות וערוצים כדי לשפר את התקשורת וזה אחד מהם. כידוע, חברי ההנהלה עסוקים בקריירה, משפחה ומשימות החיים והתנדבו ולהצטרף להנהלה. הם נפגשים פעם בשבועיים בימי שלישי בשעות 20:00-23:00 ואם צריך, מוסיפים פגישות נוספות.

נזכיר: הנציגים שהחברים בחרו להנהלה הם שושי פולק, יפעת זילבר, אילת שילה, הרן בן אליהו, שביט לין, ציון נואמה ואנחנו – יואלה באור ואדם הישראלי".

צילום: חנוש מורג

מהעבר אל העתיד

יואלה: "האחריות שלקחתי על עצמי היא הרבה מעבר למה שחשבתי להקדיש מבחינת הזמן ואני מודעת לזה שכל החלטה היא בעלת השלכות לגבי החברים והקיבוץ. אני חושבת שאנחנו נמצאים בתקופה הקשה ביותר של הקבוץ מאז החל תהליך ההפרטה כשהשיאים הם בנושאי השיוך ונוהל ניגוד האינטרסים. כחברת הנהלה אני חייבת לומר שהופתעתי לטובה מהשקיפות ומהרמה של ההסברים והפירוט. הכוונה הכללית היא כל הזמן להעביר תהליכים תוך כדי הידברות".

אדם מהנהן בהסכמה. "יש בקיבוץ דיון תחת הכותרת של "אמון בהנהגה" ולא רק בחברי ההנהלה. בעיני אנחנו מתמודדים עם הרבה מאוד משקעים מהעבר ואני סבור שאנשים מצביעים "נגד", לא רק בנושא הענייני, אלא מסיבות אחרות ושונות וצריך לתת עליהן את הדעת.

בחודשים האחרונים התחלפו בקיבוץ כמעט כל בעלי התפקידים – יו"ר, נציגי הציבור בהנהלה, יו"ר המועצה, חברי מועצה רבים וגם מנהלת קהילה. מי שכבר הספיק להכיר את שרון, רואה שהיא מביאה רוח חדשה ותפיסת ניהול שונה לגמרי ממה שהיה נהוג כאן בשנים האחרונות".

יואלה מאמינה אף היא שהבעיה עמוקה יותר מהצבעה זו או אחרת. "אני מרגישה שלאנשים קשה לפתוח דף חדש ולחלק מהם קשה לראות מעבר לכך. קשה לי עם זה, כי בניגוד לדברים שנאמרו בקבוץ לאחרונה, לי הייתה ועדיין יש תמיד תחושה של ערבות הדדית, חברות אמיתית ואני אוהבת את האנשים כאן. יש בקיבוץ חלוקת סמכויות ברורה ולכל נושא יש כתובת. לא מזמן פגש אותי חבר והציג שאלה שנגעה לתחום טיפולו של בעל תפקיד מסוים אך החבר חשב שזה בסמכותו של ועד ההנהלה. אפשר תמיד לפנות אלינו ולברר מי אחראי על איזה תחום".

אמון ומחסור בו

שוב, כמו בשיחות רבות שהיו לי עם אנשים מכל הסוגים בקבוץ בשנה האחרונה, עולה בכל פעם אותה רעידת אדמה שהתרחשה בקבוץ, רעידה שרעשי המשנה שלה ממשיכים להרעיד אותו עד היום – ההפרטה.

"מאז ההפרטה החל עידן אחר ורבים לא יודעים איך לאכול אותו בכל מיני תחומים", אומר אדם. "דברים השתנו פחות או יותר מהיום למחר. על הרקע הזה קל מאוד לייצר תחושה שיש מי שיודע טוב יותר ממני מה קורה, אבל הוא לא מספר לי, הוא בוחש מאחורי הקלעים לטובתו ולטובת מקורביו וכך נוצר חוסר אמון. מעבר לכך, הלך הרוח הכללי בעולם ובמדינה משפיע לא מעט על מה שקורה כאן ואנשים מאמצים בקלות רבה את השיח לגבי חוסר האמון במנהיגים ובממשלות בעולם ומייחסים את אותה מציאות לקיבוץ. בעיני זה ממש לא כך".

"השינוי האדיר שיצרה ההפרטה הביא למצב של חוסר ידע לאן הולכים", מוסיפה יואלה. "עצם השינוי יצר חוסר וודאות. בוזבזו זמן ואנרגיה רבים לאו דווקא בכיוונים הנכונים".

מנגד, היא מצביעה על תהליך שהחל לאחרונה. "שרון אולמן, מנהלת הקהילה, מובילה תהליך, של שיתוף יועץ מקצועי שיסייע להנהלה ולציבור למפות את הנושאים שמעסיקים את חברי הקיבוץ ואותם צריך לקדם".

צילום: היידי עפרון

מי מתנדב?

אולי, אני שואל, זה הפתרון? הרי מנהלת הקהילה אינה תושבת הקבוץ וכך גם המנהל העסקי. אולי כל שדרת ההנהלה צריכה לבוא מבחוץ, להיות מנותקת מהאמוציות הפנימיות?

"הקבוץ הוא לא עסק", אומרת יואלה. "אני יכולה להביא דוגמה אישית. כשהחל תהליך ההפרטה, היו לי חששות אישיות בנושאי בריאות במשפחה. אבל בפועל המערכת הצליחה לשמר את הטיפול בבריאות, ברווחה ובתרבות שזה ממש לא מובן מאליו, אני מאמינה מאוד בכוחות הפנימיים שלנו כאן". שניהם שמעו, בעיקר מפה לאוזן, את המילה "שחיתות" ככזו הנקשרת להנהלה, בעיקר סביב אירועי ההצבעה על נוהל ניגוד העניינים.

אדם: "אנשים זורקים מאוד בקלות את המילה "שחיתות". אני בטוח מעל לכל ספק שאין כאן שחיתות במובן שאדם פרטי לוקח לכיסו כסף ציבורי. יש בקיבוץ ועדת ביקורת עם יו"ר (מיכל רסיס) ונציגי ציבור (ליאור איתי, וויוי סקרישבסקי שנבחרה לאחרונה במקום שביט שהצטרף להנהלה) ויחד איתם גם מבקרת פנים חיצונית שכירה, והם בוחנים את הנעשה גם במוסדות הציבור וגם בענפים.

נכון שעם הזמן נוצרו מצבים, אגב חוקיים לגמרי, שאדם ממלא יותר מתפקיד אחד. חלק מהדברים הללו צריך לשנות אבל אין כאן שחיתות ממוסדת. חייבים גם להודות שאין מתנדבים רבים לתפקידים הציבוריים וכך, ריבוי התפקידים נולד מתוך אילוץ. זו הזדמנות לקרוא לחברים להצטרף לתפקידים כמו חברי מועצה".

על קליטה וערבות

גם הם, כמו אחרים, מאמינים שיש צורך בתהליך קהילתי שיציף ויטפל בבעיות הבוערות ביותר, בראש ובראשונה בנושא שכונה ג'. "אני חושבת שאז לאנשים לא תהיה ברירה ואם ירצו להשפיע, יצטרכו להיות חלק מהתהליך", אומרת יואלה. "המצב כיום הוא שנוח הרבה יותר לצעוק שאין שקיפות בלי לקחת חלק בתהליכים שאמורים לקרות פה".

אדם נוגע בעניין מרכזי נוסף. "אני חושב שפרוייקט שכונה ג' צריך להיות פרוייקט קליטה, מעבר להיותו פרוייקט בנייה. חייבים להקדיש ולהדגיש את עניין הקליטה המסודרת והנכונה כדי שאנשים שבאים לגור פה יבינו אל מה הם נכנסים, מה זה אומר לגור בגבעת חיים איחוד. לא מדובר רק בקבלת הסבר לגבי חיי הקיבוץ אלא ביותר מכך – אנחנו צריכים לחדש את החוזה אחד עם השני ולדון בנושאים המרכזיים ובמרכזם הערבות ההדדית".

שניהם מאמינים בקהילה שחיה פה. "רוב האנשים נמצאים באמצע, לא נוטים מדי לכיוון כזה או אחר, אוהבים את החיים פה, מאמינים זה בזה, אבל האווירה הכללית ולעיתים החרדה, סוחפים לכיוונים שונים. העתיד של הקיבוץ מורכב ממה שכל אחד מאיתנו יעשה", אומרת יואלה ואדם מסכם: "נדרש פה תהליך עמוק ויסודי של בירור אופי הקבוץ בעת הזו. הקהילה שחיה פה הפכה גדולה הרבה יותר וכתוצאה מכך, מגוונת הרבה יותר כך שיש צורך בבדיקה אמיתית של הכיוון אליו הולכים. לשנה החדשה אנחנו מאחלים לכולנו המשך של חברות אמיתית, חיזוק היסודות המשותפים, לזכור שיש כאן קהילה נהדרת ויוצרת וצריך לשמור עליה היטב. שתהיה שנה טובה".