פיקה ורולי הכלבים של ים סיטון 2015

מאז שאני זוכרת את עצמי אנחנו מגדלים כלב בקיבוץ. וככל שהקיבוץ השתנה והתרחק מצורתו המקורית ירד מעמדו של הכלב בקהילה וחוקים רבים הגבילו את צורת חייו המשתנה.

הכלב הראשון שלי, ברלי, היה מסתובב חופשי בקיבוץ כל היום. הוא היה 'אדון לעצמו' והגיע הביתה כשחיפש אוכל, יחס או מנוחה. כשהגיע לזקנתו נלקח פעמיים על-ידי לוכד הכלבים (אליו עוד אגיע…) והתחיל להיות קשור ברצועה בחצר הבית לאורך כל שעות הבוקר, ומאחר-הצהריים שוחרר והמשיך כהרגלו להסתובב בקיבוץ.
זמן קצר לאחר שהתחלנו לקשור אותו הוא נעלם ומעולם לא שב.
אז קיבלנו את רולי. אצלה זה כבר היה סיפור אחר: גידרנו את כל החצר בשבילה והעמדנו שער. כמעט כל היום היא יושבת מאחורי הגדר שלה ומחכה שמישהו יוציא אותה לטיול. שעות בודדות מאוד במהלך היום היא היתה מטיילת לבדה בקיבוץ. עכשיו גם יש לי את הכלב פיקה, וגם הוא, נמצא כל היום בתוך המרפסת המגודרת שלי ולא מסתובב כלל בלעדיי.
לפני כחודש, כשאיתמר, אח שלי, חזר מבית הספר, הוא פתח לרולי את השער – היא אוהבת לשבת בסמוך לשער מצידו השני, אבל קרוב מאוד לבית, בשטח שמוגדר שטח של המשפחה שלי. איתמר נכנס הביתה ודקות בודדות אחר-כך עבר לוכד הכלבים ולקח איתו את רולי וכלבים אחרים מהקיבוץ.
כמה מילים על לוכד הכלבים של המועצה האזורית עמק חפר: הוא עובד 24 שעות ביממה, לוכד כלבים בכל שעה אבל משחרר אותם רק עד 15:00. כלב, שמשפחתו ידעה רק אחרי 15:00 שהוא נלקח, ייאלץ לישון בהסגר. קנס עבור כלב שנאסף הוא כ-500 שקלים, קנס עבור כלב שישן בהסגר הוא כ-110 שקלים נוספים עבור כל לילה, וקנס עבור כלב שלא חוסן בזמן הוא כאלף שקלים. את הקנס השלישי, זה הגבוה, כולם מקבלים, ואם אתה ערני מספיק אתה מיידע את המועצה שחלה טעות והכלב כן חוסן. אחרי בירוקרטיה ארוכה ומעצבנת 1000 השקלים אולי יחזרו אלייך.
ועוד קצת – לוכד הכלבים של המועצה נוהג בכלבים באלימות כאשר תופס אותם ועדים מספרים שראו אותו חונק את הכלבים כדי לקבל מהם שיתוף פעולה.
כשתופסים לך את הכלב ולוקחים אותו, מבלי שתוכל לדעת מה שלומו, זאת הרגשה לא נעימה, בכלל לא. לא למבוגרים ולא לילדים שדואגים לבן המשפחה שלהם, ההולך על ארבע, שישן בתוך כלוב רחוק מהבית, בוכה ומילל.
הכלבים חוזרים מוטרדים מאוד, מבולבלים וימים ארוכים לוקח להם להתאושש מהחוויה שעברו.
חשוב לי להגיד שככל שהתבגרתי אני לומדת וממשיכה ללמוד כיצד לנהוג עם הכלבים שלי, כשאני מטיילת איתם ולנסות להתחשב כמה שיותר בציבור החברים והילדים שלא אוהבים כלבים (וגם באלה שכן).
לא תראו את הכלבים שלי מהלכים על הבמה בטקס ראש השנה או יום העצמאות, וגם לא מחפשים תשומת לב בזמן האזעקה של יום הזיכרון ליד האנדרטה.
גם לא תראו אותם הולכים לבד כשאני או בן משפחה אחר לא הולך מאחוריהם, פוקח עין ומחזיק רצועה ביד למקרה הצורך.
אבל בחרתי לגור כאן. בחרנו לגדל כאן את הכלבים שלנו כי ידענו שכאן יש להם את המרחב המתאים, את הדשאים הפתוחים וסביבה שמתאימה לצרכים שלהם.
כלב לא יכול להיות קשור כל זמן כשהוא מטייל, ולא יכול לשבת כל הזמן מאחורי גדר. כלב הוא בעל חיים ידידותי, חברו הטוב ביותר של האדם, והוא צריך וזכאי לחופש. לא בלתי מוגבל, אבל מפוקח.
אנחנו עושים מאמצים גדולים להתחשב בזולת, נסו גם אתם, להתחשב בנו – בעלי הכלבים.
כניסתו של לוכד הכלבים אל גבעת חיים איחוד צריכה להתבצע תחת פיקוחו של חבר קיבוץ המלווה אותו – כמו שנעשה בקיבוצים אחרים באזור. לקיחת כלב מתחת לידיו של בעליו הוא דבר חמור בעיניי ולא מובן לי כיצד הוא מתאפשר בקהילה שלי.