פעמים רבות יוצא לי לחשוב עד כמה ברי מזל אנו שזכינו לבנות את ביתנו בשכונה החדשה, שבה 42 בתים המאוכלסים ע"י אנשים באמת נחמדים, ששמחים לחזור לקיבוץ ולקחת חלק בחיי הקהילה במקום הזה.

כמו כל מי שעסק בתכנון השכונה, גם אנו השקענו מחשבה רבה בתכנון הבתים ורובנו הקמנו גינות מטופחות בהשקעה לא מבוטלת של משאבים וזמן. מי שמטייל בשכונה יכול להתרשם שקיים מאמץ לשמור על השכונה נקייה, בטוחה ונעימה.

גם צוות הנוי השקיע עבודה רבה בגינון השטחים הציבוריים, בנטיעת עצים לאורך המדרכות ובט"ו בשבט ניטעו עצים במדרון הפתוח הפונה אל הרפת.

הכל נשמע טוב ויפה. אז מה הבעיה?

מי שצועד או נוסע לאורך הכביש ההיקפי שם לב וודאי שלפני מס' חודשים נבנתה טרסה שתוחמת את הבתים בשורה שמול הרפת. האם אתם יודעים מי נשא בעלות הקמתה של הטרסה, כמו זו שנמצאת בהמשך השורה שמגיעה עד צומת הכניסה לשכונה? התושבים עצמם. בתכניות פיתוח השכונה לא הייתה שום תכנית לבניית טרסה, למרות שהיה ברור לכל הדיוט שאם לא תיבנה טרסה, האדמה תיסחף עם הגשמים והגינות והדשאים שיישתלו יהרסו לאט לאט. מנהלי הפרויקט התעקשו שהשיפוע מספיק בכדי למנוע סחף של אדמה ואין סיבה לדאוג ובכל מקרה אין תקציב לכך. כשהבנו שלא נצליח לשנות את המצב, היה ברור לנו שנאלץ להוסיף עוד כמה אלפי ₪ למשפ' ולהתאגד למימון בניית הטרסה. אחרי שאתה מוציא כבר כ"כ הרבה כסף, מה זה עוד כמה אלפים? (נאמר בציניות כמובן, כי אף אחד מאתנו לא תכנן את ההוצאה הזו בתכנית התקציבית שלו).

מי שצועד או נוסע בכביש ההיקפי אולי שם לב גם לכך שהטרסה החדשה מסתיימת לפני הבית האחרון וכי בשטח שמסביב לבית הפינתי נפערו חריצים רחבים באדמה, שאכן נסחפה בעקבות גשמי החורף העזים. כן, היה דייר אחד שהחליט מסיבותיו שלו שאינו רוצה להשתתף בעלות בניית הטרסה, ומכיוון שהדבר נעשה כהתארגנות וולונטרית של הדיירים, זו זכותו להחליט כך. ועדיין, למרות שזו זכותו המלאה, זה נראה ממש לא טוב.

אני תוהה למה לא ניתן היה להשקיע קצת יותר מחשבה ולמצוא פתרון לשטח הציבורי שפונה לכביש ושכולנו עוברים בו? למה מלאכת הקמת הטרסה צריכה להיות דאגתם האישית של תושבי השורה שגובלת במדרון? למה אין זה האינטרס של הקיבוץ לסיים את השכונה כמו שצריך? למה מתאפשר בכלל מצב שבו טרסה שמסמנת את גבול השכונה מסתיימת לפני סוף השורה, משום שדייר שלא יכול או לא מעונין לשאת בהוצאות? זה לא עניין אישי של הדיירים, זה צריך להיות עניין של הקיבוץ, שמעוניין לשמור על חזות אחידה ומטופחת של השטחים הציבוריים שלו.

ישנם שטחים נוספים בשכונה שלא ניתן להם מענה של גינון בטענה שאין לכך משאבים בשלב זה. כמו לדוגמה, המדרון שמתחת למגרש החנייה מול חדר האוכל, הגובל באחוריהם של שורת הבתים שמתחתיו והשטחים שעוטפים את מגרש החנייה לאורחים מול הרפת. כל פעם שאני יורדת לזרוק את הפח אני עוברת באזור מוזנח וחושבת שעם עוד מאמץ קטן, יכול היה להיות מטופח. הקמנו שכונה לתפארת, אבל לא נשאר מספיק כסף לגנן אותה כמו שצריך.

לאחרונה ראיתי שאפשר גם אחרת. שיפוץ המרכזונים והסביום החדש כנראה תוקצב כראוי, כך שהתאפשר להקים מסביב למבנים גינות מקסימות, בדיוק כפי שצריך לקרות כשמשפצים או בונים בניין חדש.

אך בד בבד, בשכונה החדשה שתיבנה בצד השני של הכביש לא יישמו עדיין את העיקרון הזה. שוב לא מתוכננת טרסה שתעצור את הסחף בחצרות הבתים בשורה שמול הרפת. כנראה שגם שם יצטרכו הדיירים לשאת בעלות ההוצאה הזו, כי מי שכבר משקיע בבית יפה לא מוכן שהאדמה תסחף לו מחצר ביתו. נקווה שכל דיירי השורה הזו יצליחו להתאגד לבניית הטרסה, אחרת אולי גם בצד הזה של השכונה תקום חצי טרסה, זאת מאחר והסכומים הנדרשים מהדיירים, כפי שהבנתי, הם גבוהים ביותר וחלק מהדיירים לא יכולים לעמוד בהם. מעבר לכך, יש גם לזכור כי מעבר לעניין האסטטי, מדובר שם גם בסכנה בטיחותית מובהקת, מאחר שמדובר בהפרשי גובה רציניים ביותר.

הטעות הזו נעשתה כבר פעם אחת. למה היא צריכה להיעשות שוב?

ככה לא גומרים שכונה!