בגיליון הקודם כתבתי על המצור על גבעת חיים, לפני חנוכה 1945. אני הייתי שם. באותה שנה עדיין הייתי תלמידה  בחדרה. ברשימה זו ברצוני להאיר תקופה שלפני הקמת המדינה , וכיצד הנוער של אז (ואני כדוגמה), חי ופעל.

גדלתי בבית רופא  "ייקה" בחדרה, בית שהקפיד על הסדר והמשמעת הייקים. יחד עם זאת, בחדרה הקטנה הייתה פעילות חברתית ענפה. הייתי פעילה מאד בתנועת הנוער  "מכבי הצעיר", ומגיל 14 הייתי חברה ואחר-כך מדריכה ב"הגנה". כמובן שלא סיפרתי  בבית על פרטי הפעילות שלי ב"הגנה", ואמי ידעה רק שאני הולכת ל"פעולה", מושג שכרגיל התייחס רק לפעילות בתנועה.

בכ"א בכסלו תש"ו, 25.11.1945, הייתי בכיתה י"ב. בשעה 3 אחה"צ קרא לי אחד מחברי לבוא מיד לפעילות בהגנה, באתי מיד מבלי להודיע בבית. כאשר הגעתי למקום המיועד נאמר לי כי האנגלים מאיימים על גבעת-חיים.

תפקידנו הראשון היה לעבור בחנויות וברחובות של חדרה, להורות על סגירת החנויות והפניית האנשים, בפקודת ההגנה, למגרש החניה ומשם לנוע לעבר גבעת-חיים.  לאחר שגמרנו את קטע הרחוב שהוטל עלינו, חסמנו גם את כביש "ואדי-ערה" שעובר כידוע בחדרה, וכל הנהגים ונוסעי האוטובוסים הופנו גם הם לשם. היענות הציבור הייתה כללית, ותוך שעה יצאו עשרות מכוניות לכוון ברנדיס ומשם ברגל לגבעת-חיים. (אליכין לא הייתה קיימת עדיין אך הדרך היא כיום – דרך אליכין לחדרה). כאשר הגיעו למגרש החניה, החניכים שלי דאז, קבלתי גם אני הוראה לנוע לעבר גבעת-חיים. עד שעות הערב היו במשק כ-4000 איש.

פרטי האירועים בגבעת חיים הרי הם כתובים בתולדות קיבוצינו בפרק המצור על גבעת חיים אשר גבה 8 קורבנות (ראה "בתוכנו" הקודם). בעת המצור הייתי אחראית על בית ילדים גדול (בית א') שבו רוכזו הילדים הרבים שבאו עם המתנדבים לגבעת –חיים, ביניהם גם ילדים ניצולי השואה, יוצאי מחנות הריכוז, עולים מיוון שנקלטו במשק הפועלות בחדרה.

הלילה עבר, ובשעות הבוקר נכנסו האנגלים לישוב , ויחד עם זאת נפתחה אש אל אנשים אשר רצו להיכנס מצד עין החורש, ביניהם רבים מחברי, ורבים מהם נפגעו. אני הייתי במרכז הישוב: ראינו את כל הפצועים המובלים לטיפול וכיצד כל הציבור מובא למכלאה ענקית, על הדשא הגדול, ומשם נעצרים רבים ע"י האנגלים.

בשעות אחר הצהרים הוסר המצור והתחלנו לחזור לחדרה. כאן התחילה ההתמודדות שלי עם הורי. חשבתי כיצד להסביר להם את היעדרותי במשך 24 שעות, ללא אישור וללא ידיעה. לא ידעתי עד כמה הם מודעים למה שקרה בגבעת-חיים וגם הודרכנו לא לגלות את הכל, שכמו רבות מפעולות ה"הגנה" – רב בהם הנסתר על הנגלה.

כאשר הגענו לנקודת הפיזור, היו שם רק מעטים מראשי ה"הגנה", ולהפתעתי הרבה היה ביניהם גם אבי. שאלתי הראשונה הייתה: מה אתה עושה כאן? ואז גילה לי אבי שכרופא הוא מעורב מאד בפעולות ה"הגנה", ובעיקר במד"א. גם הוא היה בתפקיד כל הלילה, וידע בדיוק היכן אני נמצאת… עד אז גם הוא לא גילה לי את כל פעילותו.

חזרנו הביתה כחברים שווי ערך במאבק על העלייה, ואני עליתי בדרגה: מתפקיד של בת לתפקיד של שותף, מילדה לבוגרת.

אז, לא שיערתי שלאחר שנתיים אהיה חברה  באותה גבעת-חיים למשך 65 השנים הבאות…