אני זוכרת קורבנות בהם הנהג של עזרא דנין בדרך "מרץ", (כיום כביש 581 שלנו) כנראה התכוונו לרצוח את דנין על מאמציו לתווך בין יהודים לערבים, וכן נרצח מוביל האשפה של חדרה – חממי, וכן האיש שהוביל ירקות מכפר חגלה לשוק בחדרה ועוד.

המאורעות נמשכו כחמש שנים. אז מה קרה באותה תקופה?

בחדרה, ובמקומות אחרים החלה ה"הגנה" את פעילותה המסודרת. במסווה של נוטרים (גפירים), שומרים קבלו נשק ומדים מידי השלטון הבריטי, וכך הם שמשו מגינים מקומיים ומניחי היסוד לצה"ל.

באותה תקופה נסלל הכביש (כיום כביש 4) כדי לעקוף כפרים ערבים ולאפשר לנסוע בבטחה לתל-אביב, לפני כן נסעו דרך טול-כרם. כמו כן נבנה ונפתח נמל תל-אביב כדי למנוע מעגן ביפו ולספק סחורות גם מלט ונשק לישוב היהודי. בזמן זה הוקמו כל יישובי חומה ומגדל, אשר כמה מהם יצאו ממחנות הקיבוצים בחדרה, והם אשר קבעו את גבולות המדינה" אולי אפילו לעתיד.

הבריטים תגברו את צבאם, ובין היתר התנחלו בחדרה. המפקדה הראשית הייתה בתוך "בית החקלאים" מול הבית בו גרתי.

הרחובות מלאו בחיילים ובימי א' נגנה תזמורת הצבא ברחובות. למדנו לחיות איתם, לעבור לידם בלכתנו לבית-הספר, ולהימנע מלפגוש אותם בלילות בהם היו שיכורים. התנועה ברחובות הייתה דלילה כי עדיין התחבורה לא הייתה נפוצה כמו היום אך גם בגלל המצב הביטחוני.

אחותי סיימה את בית הספר העממי, כיתה ח' בשנת 1937. אז, רוב התלמידים לא המשיכו בלימודים, ומיעוטם נשלחו העירה כדי ללמוד בתיכון. אבי לא רצה לשלוח את הבת מחוץ לבית, ויחד עם עוד כמה הורים יסדו את הכיתה הראשונה של הגימנסיה בחדרה. הכתה שכנה בחדר שכור בבית החקלאים, באותה קומה בה שכן מטה הצבא הבריטי. מכאן התפתח "בית ספר תיכון חדרה" והבן היחיד בכיתה של אחותי היה במשך שנים רבות מנהל בית הספר. בתקופת המאורעות אבי, שהיה רופא, ייסד את "בית היולדות" כי הייתה סכנה לשלוח את היולדות למקומות מרוחקים יותר. בית חולים זה היה היסוד לבית חולים הלל-יפה בחדרה.

המאורעות נמשכו עד שנת 1939, כאשר השיא של מסגרות שחורות היה בעת שריפת קו הנפט מעירק לחיפה, הקמת ישובי חומה ומגדל, ופעולות פלוגות הלילה של ההגנה בפיקודו של ווינגייט, היו בשנת 1938.