זוכרים שפעם היה כאן כדורמים, וכולנו הלכנו לבריכה להתאמן, לשחק, לצפות ולעודד?

אז למי שלא יודע הכדורמים עדיין כאן, ולאט-לאט הפועל גבעת חיים נבנית מחדש…

בשנתיים האחרונות קורה משהו טוב בכדורמים בקיבוץ ורציתי לשתף אתכם בזה. לאחר מספר שנים בהן לא הייתה למועדון קבוצת בוגרים, וקבוצות הנוער איכשהו שרדו, בקיץ 2013 נכנסנו שרון ברשלום, עוזי לס, אנוכי (כמנהל האגודה) ועוד מספר שותפים לתמונה, ולמעשה לקחנו על עצמנו את הפרויקט הזה בניסיון לשקם את האגודה. לא אכנס לסיבות מדוע בחרתי להשתמש בפועל "לשקם", אך די אם אומר שלפני שנתיים היו רשומים בקבוצות השונות 40 שחקנים בלבד, מתוכם אחד מתחת גיל 14. וככה, כמו שאומרים, לא בונים חומה… הגירעון הכספי היה גדול, הכאוס הניהולי עוד יותר, המצב המקצועי גם לא היה משהו, והגרוע מכל, לפחות מבחינתי, הוא שהיו אולי שלושה שחקנים מגח"א.

לא אעייף אתכם בכל מה שקרה מאז, אך בכל זאת אסקור בקצרה את המצב כיום:
אנו פועלים תחת העמותה לקידום הספורט בעמק חפר, שהיא הגוף שמאגד תחתיו את מרבית אגודות הספורט ברחבי המועצה. לשמחתי קיבלנו מנדט מלא לפעול באופן עצמאי כל עוד אנו מקפידים לא להיכנס לגירעון כספי (ואכן בשנתיים האחרונות אנחנו מאוזנים).
שרון ברשלום הוא המאמן של כל קבוצות האגודה. במועדון פעילים כיום כ-70 שחקנים ושחקניות, מתוכם 55 נערים ונערות (25 מתחת גיל 14!) בשש קבוצות: חוג עד גיל 12, קבוצות תחרותיות בגילאים 14,16,18 ובוגרים (בליגה הארצית – השנייה מתוך שתיים) וגם, לראשונה, קבוצת נערות גיל 16. השנה שיחקו בקבוצות הנוער השונות רועי אייזנר, גור לס, שי קריאו, אביב ברשלום, ניר סינדליס ועוד כמה בוגרים שבין לילה הפכו משחקני עבר לשחקנים פעילים… בסה"כ ניתן לסכם את השנתיים הללו כמאתגרות ביותר, רצופות קשיים ומכשולים, אך גם כאלה שהסבו לנו סיפוק, הנאה והצלחות. בשורה התחתונה אפשר לומר בלב שלם שהצלחנו לייצב את המועדון ולייצר תשתית טובה שממנה אפשר להתקדם הלאה.
אבל לאן מתקדמים הלאה? זאת השאלה החשובה באמת… המלאכה רבה, האתגרים לא פשוטים, התקציבים בענף הזה לא ממש גדולים, אבל כל זה לא מעניין… אנחנו עם הפנים קדימה לעונה הבאה שתתחיל בעוד מספר שבועות.
לטעמי, המטרה העיקרית שלנו צריכה להיות חיבור מחודש של הענף הכל כך מיוחד הזה לקהילה שלנו. לכולנו ברור שללא החיבור המאוד שורשי הזה לקיבוץ ולהיסטוריה שלו, התמריץ שלנו להמשיך לדחוף קדימה יהיה קטן. אנחנו בטוחים שהדבר אפשרי ומנסים לפעול במגוון דרכים על מנת למשוך את בני ובנות הקיבוץ בחזרה לבריכה, ממש כמו שהיה פעם, כשהבריכה הייתה מפוצצת עד אפס מקום בשביל משחק כדורמים… למי מכם שקורא את הכתבה ואין לו מושג על מה אני מדבר, מוזמן לפנות לכל אחד מעל גיל 25 ולשמוע…
אגב, יש בארכיון המון-המון תמונות מכל התקופות, שווה להיכנס להציץ ולהיזכר בימים אחרים.

השנה הצבנו מטרה להכין לקבוצה תכנית אסטרטגית ועל כך אני מקווה להרחיב בהמשך השנה. השאיפה שלנו היא שהתכנית הזו תחבר אנשים ושותפים נוספים לעשייה השוטפת, ותאפשר לנו להמשיך להתפתח ולספק לנערים ולנערות את החוויה, שרבים מאתנו זוכרים באופן כל כך חיובי מלפני כמה עשורים.

שורה תחתונה:
משהו יפה קורה כאן. בעזרת כמה אנשים טובים, הרבה רצון טוב ונחישות, נראה שקיים בסיס טוב להמשך צמיחה והתפתחות. אנחנו מחפשים שותפים ושותפות לדרך ונשמח לכל עזרה. כולכם מוזמנים לעקוב (יש לנו דף בפייסבוק ואני מבטיח לעדכן מעת לעת בעלון) וחשוב מכך – להביא את הילדים/אחיינים/בני דודים/חברים שלכם לבריכה: לראות אימון או משחק, סתם לשחק עם כדור, או אפילו, רחמנא ליצלן, להצטרף לאחת הקבוצות… אנחנו נעשה את היתר…

נשתמע…