מסתבר שלא כל מסיימי י"ב פונים לשנת שירות או לצבא ויש אלטרנטיבות גם אם פחות מוכרות: אליה, בתם של תמר ישראל וירדן כהן, בחרה במכינה ע"ש רבין בחיפה. היא בת 18 משכבת "קקטוס", אחות של אופיר וכרמל (וטרקטור וברנדה שכבר מזמן חלק מהמשפחה) ונכדתם של נעמי וביל כהן, חברי גח"א לשעבר ושל אשר ובתיה ישראל הגרים בקיבוץ.

היא אוהבת לצייר ולכתוב ולהתנדב במד״א בסופ״שים כשהיא חוזרת הביתה מהמכינה ובסיומה גם מתעתדת להתגייס לקורס פרמדיקים בצה״ל. "לא הכרתי את ליאור ארזי ז"ל אשר שירת בתור פרמדיק לוחם", היא אומרת. "אך אני לוקחת השראה מהסיפורים עליו: פרמדיק, לוחם ואדם". 

ולמה מכינה? "יש כמה סיבות: אחת מהן הייתה שקצת מיציתי מסגרות מקובעות ולא מאפשרות ואחרי 12 שנות לימוד, רציתי לקחת שנה לעצמי בה אוכל לבחור מה אעשה בחיים ולא שיכתיבו לי. סיבה נוספת היא הצבא. אני נחושה להיות הפרמדיקית הכי טובה שיש ורציתי לקחת שנה של הכנה והתמודדות עם אתגרים בסביבה מאפשרת יותר לפני הצבא. רציתי גם להעשיר את הידע שלי על ישראל ובכלל". 

כאמור, היא הצטרפה למכינת רבין להכשרת מנהיגות חברתית בשכונת הדר בחיפה המסווגת כשכונה במעמד סוציו-אקונומי נמוך. אם יש דבר אחד שכמעט ולא קורה אצלם זה שגרה. כל יום ושבוע במכינה עוסק במשהו אחר: יומיים בשבוע הם לומדים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני וגם מגדר, ציונות, חלוציות, בית מדרש, דמוקרטיה ליברלית, חברה וכלכלה ועוד מגוון הרצאות מתחלפות מדי שבוע.

יום וחצי בשבוע הם מתנדבים כאשר כל 3-5 אנשים מתנדבים במסגרת אחרת. אליה מתנדבת אחר הצהריים במועדונית רווחה בחיפה ובבוקר מעבירה סיורים לבתי-ספר בבית יד לבנים בחיפה. 

"כשאנחנו לא בשבוע רגיל, מה שקורה לעיתים קרובות, אנחנו בכל הארץ. לאחרונה הייתה לנו סדרת ירושלים בה למדנו על העיר, תולדותיה, הסכסוך ועוד. הייתה גם סדרת ניווטים בגבעות גורל בנגב, בה למדנו איך לנווט בעזרת מפה ומצפן. בקרוב תהיה לנו סדרת שטח במדבר יהודה ואחריה סדרת איו״ש ונבקר באזורי יהודה ושומרון, נלמד על האזור, על הסכסוך ועל המטענים סביבו. במהלך השנה אנחנו עובדים במטרה לסבסד את שהותנו במכינה, בה יש כ-50 'מכינאים' המחולקים לשלוש קבוצות ולכל קבוצה יש דירה. אני חיה בדירה עם עוד 17 "מכינאים" וישנה בחדר עם עוד ארבע בנות". 

מה הם האתגרים? הראשון הוא חיי הקבוצה. לחיות עם 17 אנשים בדירה כאשר יש שני שירותים ושתי מקלחות בלבד, מקשה מאוד על מציאת פרטיות. 

אתגר נוסף הוא הלו״ז המתחיל כל בוקר ב-7:30 ומסתיים ב-22:00. זה אינטנסיבי מאוד ולא תמיד קל להתרכז בשיעורים או בהתנדבות. אתגר נוסף הוא הספורט. היא אחראית על הכושר הגופני במכינה והגיעה אחרי שנה  

במסגרת "5 אצבעות" (כושר קרבי) למקום בו הספורט הוא לא בעדיפות עליונה וזה מתסכל אותה. 

לטוב ולרע, השנה הזו כלל לא דומה למה שציפתה. היא מרגישה שבמכינה היא עומדת מול התמודדויות עם החומר הלימודי ועם החיים הקבוצתיים ואם היא רוצה שמשהו יקרה, היא צריכה לגרום לו לקרות. 

"את האמת, אחד הדברים שפחות חששתי מהם היה החיים רחוק מהבית. זה לא מפריע לי ואני מתמודדת עם זה טוב, כשהדבר היחיד שקשה, כאמור, הוא שהלו״ז אף פעם לא עוצר. לעיתים יצאתי הביתה פעם בשלושה שבועות לסופ״ש אחד. הקבוצה שלי במכינה מורכבת מקיבוצניקים, עירונים ומושבניקים, כשאת החבר שלי הכרתי במכינה, אז אני רואה את עצמי 100% שומרת על קשר איתו. לגבי שאר האנשים, אני בהחלט מקווה לשמור על קשר לפחות לזמן הקרוב ולמכינה יש תכנית בוגרים שאולי אקח בה חלק". 

האם תמליצי על המכינה? "אמליץ לחבר׳ה שרוצים לפתח את עצמם ואת הידע שלהם ולקדם יוזמות ללכת למכינה, לא משנה איזו. זו חוויה עם מגוון רחב של אנשים המאפשרת יותר למצוא את המקום שלך ולחוות הרבה יותר במהלך השנה. בנוסף, מספר מכינות מציעות אפשרות של חצי שנת מכינה נוספת לפני הגיוס. על מכינת רבין אני ממליצה בפרט, כי יש בה דברים שאין במכינות אחרות כמו דגש על הקבוצה בתוך השלוחה הכוללת, החיים בדירות קבוצתיות, עבודה בשכר למען סבסוד יותר מחצי משנת המכינה והחיים בעיר השונים לגמרי מהחיים בקיבוץ".