עופר הורוביץ, מכירים? בטח. ידעתם שהוא גם ספורטאי מקצועי בתחום סאפ (Stand up paddling) שהשתתף לאחרונה באליפות העולם בהונגריה? לא בטוח. נפגשתי איתו לשיחה על סיגריה, עראק, סאפ, ים ועוד.

"התחלתי לשחק כאן כדורמים בגיל 12 כשהמאמן היה סמי קרן מטבעון והשחקנים רועי כפרי, זוהר שמיר, גלי שפע ז"ל, צור שפע, עוזי הדר, יובל פלדי ודרור ישראל –  כמעט כל הבנים של הכיתה. עסקנו גם בקטרגל וכדורסל אבל כדורמים תפס אותנו במיוחד, בתקופת תור הזהב של של גבעת חיים בכדורמים והיינו אימפריה, כמו שאמר מיקי הדר ז"ל, המנהל המיתולוגי של הקבוצה".

הם התאמנו באופן כמעט מקצועני, לעיתים שני אימונים ביום. "עלינו בקבוצות הגיל ולקחנו כל תואר אפשרי ברמה הארצית ובאותה תקופה שיחקתי גם בנבחרת ישראל כשהשיא היה השתתפות בטורניר במלטה בנבחרת עד גיל 21. זכינו  מקום הראשון בטורניר אחרי נצחון על המלטזים ששיחקו עם הנבחרת הבוגרת שלהם והיו אלימים מאוד. לאחר שניצחנו במשחק מורט עצבים, חילצו אותנו כשהקהל השתולל וזרק בקבוקים כסאות וכל מה שבא ליד תוך כדי צעקות 'קדאפי, קדאפי'. חולצנו בשלום ע"י המשטרה והמאבטחים שלנו וזה היה מטורף".

הוא התגייס ליחידת "מגלן" ופרש מהכדורמים, אבל במהלך הצבא עוד הספיק לקבל חופשה מיוחדת (חקלאית) של חודש ויצא עם קבוצת הכדורמים לאליפות אירופה לקבוצות בניס. "אחרי הטורניר חזרתי לצבא ולקראת סוף השירות שלי נפצעתי בגב ובברכיים, לאחר שנים ארוכות ואינסוף ועדות הוכרתי כנכה צה"ל לצמיתות. הפסקתי להיות ספורטאי פעיל ועסקתי בשיקום ובהתמודדות עם כאבי גוף מהם אני סובל עד היום".

הוא מספר כי הייתה תקופה ארוכה שממש לא יכול היה ללכת ורק לאחר אבחון MRI פרטי, התגלה נזק עצבי חמור בגב. "יום לאחר האבחון הוטסתי לאילת לניתוח חירום שעבר בהצלחה ומאז אני חי עם בצקות, דלקות וכאבים תמידיים חזקים. הפסקתי עם הספורט וחיפשתי עבודה בתחומים שונים".

סאפ ואני

בשנת 2014 השתנו חייו. "עשיתי שיעור התנסות סאפ בשדות ים עם הבן שלי והתאהבתי. זה ספורט שקל מאוד ללמוד את הבסיס שלו ולכן הוא כה פופולארי ומתפתח בארץ ובעולם".

בשנתיים הראשונות זה היה תחביב, הוא שכר ציוד וקפץ לחתור בים כמה פעמים בשבוע. מדי פעם הצטרף לקבוצות חתירה ובשנת 2017 כבר רכש דגם "רייס" תחרותי ונרשם לליגת הסאפ הצעירה – "ליגת זזיק", אותה הקים רן "זזיק" געש, משוגע לדבר שאז כבר התחרה בחו"ל והיום הוא שופט בינלאומי בכיר.

"התחרינו בכנרת, בירקון, באגמון ליד קיסריה, באילת, תל אביב ונחשולים ובשנה הראשונה סיימתי במקום 17 ובשנה באה כבר הייתי במקום 12".

בשנת 2020 הליגה כבר נלקחה הליגה תחת חסותו של איגוד גולשי הגלים העולמי שהוא גם איגוד אולימפי, אלא שאז באה קורונה, הפעילות העולמית נעצרה, אך בישראל היא נמשכה. "את הליגה של 2020 סיימתי במקום השני כללי וראשון בקטגוריית גיל 40-49".

בתחילת 2021 היו בישראל סגרים בגלל המצב ועופר הבין שאין תחרויות, זמן טוב להשתפר באימונים. בכל בוקר נסע למכמורת וחתר 10-20 ק"מ, תוך עבודה על טכניקה, כושר אירובי ואנאירובי, כשלעיתים הצטרף לאימונים של עמית ענבר, לשעבר אלוף עולם וגולש אולימפי, כיום הבעלים של מועדון גלישה במכמורת .

זוכרים את הפציעה? "הכאבים בגב מורגשים מאוד וביתר שאת באימונים בעצימות גבוהה. לפני כל אימון חובה חימום יסודי וגם לקחתי כדורים אנטי דלקתיים חזקים כדי להפחית את הבצקות והדלקות שחזרו על בסיס קבוע . יש לי נטייה להיפצע עוד מתקופת הכדורמים, תמיד סבלתי מדלקות בגב ובכתפיים אבל אני מתאמן כי זו התרופה הכי טובה לכאבים".

בינואר 2021 הודיע איגוד הקאנו העולמי על אליפות העולם השנייה בסאפ בהונגריה שלבסוף התקיימה בתחילת ספטמבר. עופר שהיה בשיא הכושר, החליט להשתתף. "התחלתי להיעזר בתזונאי אלוף כדי לדייק את עצמי לתחרות ולאימונים בסדר גודל כזה, הקפדתי על אימונים שיכינו אותי להגיע בשיאי, צפיתי בסרטונים של חותרים מקצועיים מהעולם כדי לשפר טכניקה והרגשתי שאני מוכן, אבל מה שלא ידענו, זה שאין קשר בין התנאים בארץ לבין התנאים שנפגוש בהונגריה. יצאתי עם גלשן פלאטווטר למים שקטים, כי ידענו שזה אגם אבל לא מעבר".

העולם – ואנחנו

בתחילת ספטמבר יצאה משלחת חותרים מישראל לאליפות העולם. "הגענו כמה ימים לפני תחילת האליפות כדי להסתגל למיקום, למלון ולאוכל ולהכיר את האגם בו נתחרה – אגם בלטון שהוא האגם הגדול באירופה.

ביום הראשון השתתפתי בקטגורית הגיל שלי (50+) במקצה של 10 ק"מ. כבר אחרי 750 המטרים הראשונים הייתי בהלם מרמת המתחרים. זה היה כמו לחתור ספרינט 10 ק"מ עם דופק בשמיים ברוחות חזקות מכל הכיוונים. הציוד המיושן שלי והמאוד לא מותאם לתנאים, לא תרם אבל למדתי כי זה המחיר של חוסר הנסיון". זה היה השלב בו הבינו הישראלים את הפערים של סאפ בישראל לעומת העולם.

"לא באמת הופתענו, אבל בכל זאת צבט בלב. כולם הגיעו כנבחרות רשמיות עם צוותי תמיכה לוגיסטיים, רופאים, מסז'יסטים, גלשני קצה וציוד נלווה ברמה הגבוהה ביותר, בעוד שאנחנו הגענו באופן פרטי, על חשבוננו בלי שום תמיכה ולו הקטנה ביותר של איגוד, משרד ממשלתי, מועדון או יבואן מהארץ. הדפסנו לנו חולצות עם הדגל כדי שידעו את מי אנחנו מייצגים, ממש כח פלנגות. למרות אנחנו לא מעניינים את המדינה, חזרנו עם אלופת עולם בקטגוריית 50 + ועוד הישגים מרשימים נוספים".

את תחרות הלונג דיסטנס ביום הראשון, הוא סיים במקום השביעי – הישג מדהים. הוא הגיע 5 דקות אחרי החותר שסיים במקום הראשון אחרי שחתר בקצב מהיר מאוד והרגיש שעמד במשימה בהצלחה, למרות שחלם על פודיום.

"באותו היום אחה"צ התחילו תחרויות הספרינט. זו הייתה הפעם הראשונה שהתחריתי בספרינט ולא ידעתי למה לצפות ועם זאת, לא היה לי מה לי להפסיד. במקצה שמינית הגמר סיימתי במקום השני ועליתי לרבע הגמר שאותו סיימתי במקום הראשון. התוצאה שלי ברבע גמר הייתה התוצאה השנייה בטיבה בתחרות כולה ואם הייתי משחזר אותה, הייתי מדליסט כסף.

חצי הגמר התקיים למחרת וידעתי שעליי לסיים בארבעת המקומות הראשונים כדי לעלות לגמר A, אבל סיימתי חמישי ולא עליתי לגמר. הייתי 7 עשיריות השנייה אחרי המקום הרביעי וזה היה ממש מתסכל. סיימתי במקום העשירי כללי ושמחתי שאני בטופ 10 ושזה ייתן לי ניקוד והכרה לקראת ההמשך".

לפני הנסיעה, הוא האמין כי יסיים על הפודיום, אבל הוא בכל זאת מבין לאיזה הישג אדיר הגיע: חותר עצמאי, ללא תמיכה של מועדון או נבחרת, עם ציוד מיושן ולא מותאם שסיים במקום השביעי בעולם לגילו בלונג דיסטנס ועשירי בעולם בספרינט, תוך השגת התוצאה השנייה בטיבה באליפות.

הוא כבר חושב על אליפות העולם שתתקיים בפולין בשנה הבאה. ממשיך להתאמן בכל הכוח, משפר את הביצועים, רוכש ציוד משוכלל יותר ומכוון הכי גבוה שרק אפשר. לעיתים הוא חותר עם בנו, שאוהב יותר לנגן בגיטרה. אני מאחל לעופר המון הצלחה ושיגיע להישגים ולפודיומים בארץ ובעולם.