הקיבוץ שלנו גדל ומתפתח, איזה כיף! יש יותר אנשים, ילדים, משפחות ותושבים. זה נפלא. באמת. יש רק בעיה קטנה (רק אחת?) שהולכת וגדלה. כמות המכוניות ובעיית החניות.
בעולם המודרני, בחברה בורגנית כשלנו (כן, כן. אין מה לעשות. נהיינו בורגנים…) כמות המכוניות עולה ביחס ישר לאנשים. אם פעם היו בקיבוץ די והותר חניות, כיום יש כמעט מלחמה על כל מקום, בעיקר בשעות הערב והלילה. הבעיה גדלה אף יותר ככל שגדל מספר בעלי הבתים המפצלים אותם ומשכירים חלק ממנו. מחד זה יופי. החברה גדלה ומתגוונת לה בקצב יומיומי. מאידך – עוד מכוניות על כל משבצת. וכיום בעלי הרכב רוצים לחנות כמה שיותר קרוב לביתם. אם אפשר – אפילו בתוכו… כמו באמריקה! אז כאן (למיטב ידיעתי…) עדיין לא קיים גראג' הבנוי כחלק מהבית, כמו בכל בית אמריקאי ממוצע אבל מעטים אלו שיחנו בחניה מרוחקת וילכו כמה מטרים לביתם.

2014 נספח תנועה וחניה לתוכנית האב לקראת דיון באסיפה תלוי בחדר האוכל

הבעיה גדלה ולדעתי צריך לחשוב על פתרון לפני שנגיע למצבים של אלימות (כמו בעיר, רחמנא ליצלן…). אולי להגדיר חניה לכל בית. כמו בבתים משותפים בתל אביב וחיפה. למכוניות האורחים והדיירים הנוספים יוגדרו מגרשי חניה באזור הקרוב לבית. יש כבר יזמויות כאלה, עם שילוט "החניה לחברי קיבוץ בלבד" או "לדיירי השכונה בלבד". הגדרה והחלטה זה בסדר אבל חייבת להיות גם אכיפה, כי אחרת לא עשינו כלום.
ואם באכיפה עסקינן… צבענו יפה את אבני השפה באדום לבן, כתבנו שלטים "אין חניה!", שמנו מחסומים ועציצים אבל… זה רק ליופי. כי, כמו שאמר לי דייר חדש שהגיע: פה זה קיבוץ, לא תל אביב. מה עושים עניין? אין קנסות ואין פקחי חניה.
אז זהו, שאולי צריך שיהיו. בלי אכיפה שום דבר לא עובד. לפחות לא בארץ שלנו. לוקח זמן לציבור להפנים הנחיות חדשות. באירלנד, למשל, הכריזו יום אחד שממחר אין עישון במקומות ציבוריים, כולל פאבים. כולם היו סקפטיים. זה לא יעבוד. למחרת נכנסתי לפאב ואף אחד לא עישן! הייתי בשוק מהמשמעת… מה שעזר היו, כמובן, גם הקנסות. שהיו גבוהים מאד ומיידים!
אני יודעת שהבעיה ידועה (כפי שטרח מישהו לציין לי). אין לי פתרונות קסם. אני מציפה בעיה שראיתי ושמעתי, הולכת ומחריפה. נתקלתי בחברי קיבוץ ותושבים מתוסכלים ושמעתי על ריבים בין שכנים בנושא. אולי צריך לתת לזה את הדעת?