לפני שנה, ב"צוק איתן" אנשי שדרות באו ליום התאוששות בגבעת חיים איחוד.
ביום זה הם התארחו ב"לגעת בחיות" אצל יובל נבון, בבריכה אצל אמנון הורוויץ ויורם פרידמן, בבית טרזין באירוח רחל מרום, קינחו בארוחה בחדר-אוכל בניצוח של רענן, ושמעו הרצאה מדבורה הדר על כוח המוח. תרמו ליום זה, פריגת (מיץ), ושושנה (עוגות). תודה לכל מי שתרם.
אנשי שדרות מאד נהנו והתרגשו מהביקור, והזמינו את חברי גח"א לביקור גומלין.
לפני שבוע יצאנו 30 חברי גח"א עם שתי חברות מגבעת חיים מאוחד ושני אורחים מארה"ב, לטיול בשדרות. חלקנו לא היה בשדרות, רק שמע עליה בתקשורת, וזו הייתה הזדמנות להכיר מקום ואנשים, שלבד לא יוצא לפגוש. אכן, היה מאד מרגש ומאלף ועל כך תודה למארגנים מגח"א – יורם פארן וימימה גושן, ולאנשי שדרות שמיד נספר עליהם.

[סרט שצילם יוסי רום]

המרכזים שביקרנו:

מרכז יום לקשיש – מאכלס 60 אנשים כל יום, מהבוקר עד 14:00, הכולל מקלחות וארוחות.
יש בו פעילות של מלאכה, מחשבים וכל שאר פעילויות שיש במרכז לקשישים. רק מה, בשדרות יש תוספת של קסאמים ו"צבע אדום"… מאד התרשמנו מסיפורי הצוות כיצד למרות האזעקות והמתיחות הם לוקחים את הקשישים מבתיהם למרכז, וכשיש "צבע אדום" נכנסים איתם לאזור המוגן או נשכבים על הרצפה אם זה באמצע הדרך. היה מרגש לשמוע כיצד הצוות מסכן עצמו, וממשיך לטפל בקשישים למרות שלכל מטפלת יש גם ילדים משלה שצריך לדאוג להם. במרכז זה גם נפגשנו עם אחלמה פרץ (בת זוגו של אמיר פרץ). היא ספרה על הקשר עם הישובים מסביב, ועל מכללת "ספיר". היא שותפה בצוות המכללה הרבה שנים ומאמינה שהחינוך והלימודים יביאו בטחון ועתיד כלכלי וחברתי יותר טוב.

מרכז חוסן – מרכז שעוזר לאנשי שדרות להתמודד במצב חירום, ומציע להם טיפולים פרטניים ומשפחתיים ללא תשלום. יעל לוי, גננת במקצועה, סיפרה לנו על התמודדות כגננת עם ירי קסאמים. היא מאד התרגשה כשנזכרה באירוע פרטי שקרה לה עם בנה בעת ריצה לחדר ביטחון. תודה לה על האימון בנו ושהרגישה חופשיה לשתף אותנו ברגשות כה אינטימיים. בהמשך לדברי יעל הוסיפה תמי, המלווה שלנו לאורך כל היום, שבשדרות יש כ-25,000 תושבים ואין אחד שלא חווה קאסם במרחק של 100 מ' ממנו. תמי היא מורה של כיתות ה'-ו', והיא סיפרה לנו על הפחדים שיש לילדים בעקבות ירי הקסאמים. בתקופות מתח הם לא הולכים לבריכה, ולא נוסעים בחוץ באופניים כי צריך להיות קרובים לממ"ד. הילדים זקוקים לתמיכה טיפולית בבית-ספר, ואין מספיק מטפלים. אמנם בנו בית-ספר חדש וממוגן, אך החלונות קטנים וגבוהים, וזה יוצר אווירה סגורה ומחניקה.
בקיצור, לא פשוט. צריך הרבה אמונה וכוח. ונראה שאכן אנשי שדרות חזקים ומאמינים.
תמי ליוותה אותנו יום שלם בהתנדבות, ועשתה זאת בחביבות, רגישות ופתיחות.

מוזיאון הקסאמים במשטרה – שמענו מקובי הקב"ט של שדרות, איש צה"ל, על בעיות הביטחון בצל הקסאמים. ראינו חלקי קסאמים וחלקי טילים של כיפת ברזל. בהדרכת קובי עלינו על גבעת תצפית לכיוון עזה. הגבעה הנקראת "גבעת קובי", וממנה ראינו את שכונות עזה, פתח מנהרה שכוסה ושמענו מקובי תחזית לא אופטימית לבאות. קובי ריתק אותנו בסיפוריו הסבריו ואישיותו. גם הוא הדגיש את הקשיים של חיים בצל "צבע אדום" אזעקות וקסמים. גם הוא נחוש לא לזוז משדרות למרות הקשיים.

מרכז אלה – זהו מרכז ע"ש אלה אבוקסיס ז"ל, שנהרגה לפני עשר שנים, כשהגנה בגופה על אחיה. נפגשנו עם אביה יונתן, שסיפר לנו על דמותה החיובית, והראה לנו סרט כיצד התנדבה להדריך בבני עקיבא וסרט על החיים בשדרות. מאד התרשמנו מדמותה. המרכז הוקם בכספי תרומות, ומשמש לקייטנות, לחוגים לילדים נזקקים, ולהרצאות, ולכל מי שמבקש, רק לא לפוליטיקה… יונתן משמר את רוח בתו במרכז, והמפגש עימו היה מרשים ומרגש.

המתנ"ס – מבנה חדש ומרשים. אכלנו שם ארוחת צהריים שכללה מאכלים מיוחדים, שהכינו עבורנו נשים שהתארחו בגבעת חיים. ארוחה כיד המלך והכל בישול ביתי. שם החלטנו לאסוף כסף ולתרום למרכז אלה. תרמנו כאלף₪. הרבה תודות למבשלות ולמגישות.
בית פתוח להתפתחות הילד – כאן התכבדנו בקפה ומאפה ושמענו מאחת העובדות הסוציאליות, על הקשיים של הילדים והניסיונות לפתרון ועזרה. המרכז נותן שרות לילדים מלידה עד גיל חמש, ועובדים בו מטפלים רבים בגישה המשלבת בין תחומים שונים.
כל המלווים והדוברים שיתפו אותנו בחוויות אישיות הקרינו רוח התנדבות מדהימה וקשר עמוק למקום ולקהילה. כולם אמרו שלמרות הקשיים והחיים בצל הקסאמים הם לא עוזבים. כאן הבית. ראינו בשדרות הרבה בניה לבנים חוזרים, ולמי שרוצה להצטרף.
קינחנו את הטיול בביקור בניר-עם אצל האומן ראובן נכון.

כל משתתפי הטיול ציינו שהיה יום מאד מרגש. על כך תודה מיוחדת לענת לבקוביץ-כהן, בת קיבוץ גבעת חיים איחוד, אחותה של גייל לבקוביץ. נוכחנו כמה היא מוערכת ביזמות ובהתנדבות שלה בשדרות.
כשנראה בחדשות את שדרות – נזכור אותם. אנחנו מבינים ומרגישים היום, יותר ממה ששומעים באמצעי התקשורת, איך חיים המקומיים במציאות הלא פשוטה שנכפתה עליהם.

תוספת שלא מופיעה בעלון המודפס:

חברי גח"א אספו כסף, תרמו למשכן, וכתבו לאביה של אלה:

ליונתן היקר,
התרגשנו מאד מהביקור במרכז אלה, לשמוע על אישיותה המיוחדת של בתך אלה הי"ד ועל מפעל ההנצחה המרשים שלך.
כדי להביע הערכתינו, אנחנו שמחים לתת תרומה למרכז, שתסייע ל"קייצת" שמארגנים בני עקיבא לילדים נזקקים בשדרות.
תודה גדולה על החוויה שהענקת לנו, יישר כוח.
מהמטיילים מגבעת חיים איחוד.

[נאספו קרוב ל- 1000 ש"ח]

יונתן השיב למכתב:

"ראשית לכבוד הוא לי שביקשתם להגיע ולשמוע על ביתנו אלה הי"ד. זה לא מובן מאליו שמגיעים מהצפון הרחוק לבקר אותנו בשדרות ולשמוע על אלה.

כמו כן קיבלנו בשמחה את תרומתכם להצלחת הקייצת לזכרה של אלה, ובכך לסייע להצלחתה.

אני משוכנע שהילדים ייהנו מתרומה זו. בסיום הקייצת נשלח לכם תמונה של הילדים עם החולצות, ומכתב תודה מכולם.

תודה רבה נפגש בשמחות אמן"