מדרון חדר האוכל הישן בפריחה

כשעברנו לנקודה החדשה ב-1952, נבנתה קודם כל שכונת צריפים למגורים, רק לאחר מכן נבנו מבני הציבור ובפורים 1954 כבר אכלנו בחדר האוכל החדש למרות שהוא עדיין לא היה גמור.

המבנה היה צריף שוודי מוכן, מבנה שכמוהו הוקמו בקיבוצים נוספים ואנו השכלנו לשנותו בהתאם לצרכינו, הגדלנו אותו והוספנו מטבח בנוי בצמוד לו. בחלוף השנים גדל הקיבוץ וחדר האוכל לא ענה על הצרכים, כך שלאחר 25 שנים (שנת 1977) נבנה חדר אוכל חדש.

חדר האוכל החדש

תכננו אותו טובי האדריכלים והמהנדסים ממחלקת התכנון של התק"ם, שהיו בעלי נסיון רב בתכנון חדרי אוכל בקיבוצים (הם נבחרו מבין כמה הצעות) וההנחיות למעצבי הפנים היו לאפשר שימושים שונים במבנה: אירועים קטנים וגדולים, מסיבות, חגים, אספות, ריקודים וכדומה. לכן הותקנו מחיצות העץ הניידות וכמו כן הוכנסו מחיצות קטנות ניידות כשבמרכזן עציץ גדול, כדי ליצור הפרדה ופרטיות. הותקנו חלונות גדולים כדי ליצור קשר עם הנוף החיצוני וכדי לתת הרגשה חמה וביתית, צופה הקיר שבין חדר האוכל והמטבח בעץ דקורטיבי וכך גם הארונות ומסגרת העץ מסביב לאולם. התקרה צופתה בחומר מיוחד הבולם רעשים. במשך השנים התחלפו מנהלי חדר האוכל וכל אחד שינה קצת לפי טעמו. אט אט הוזזו המחיצות והעציצים שינו מקום. נגמרה האינטימיות.

באחד הימים הגיעה מנהלת חדשה מקיבוץ אחר והחליטה לעשות שינויים. היא הכניסה מפות לשולחנות (שעד מהרה הורדו בגלל שנדרשה עבודה רבה) והחליטה לצבוע את ארונות העץ היפים בצבע צהוב (לאחר זמן קצר ירד הצבע במקומות רבים בשל המכות של העגלות. כשהיה עץ, לא ראו את המכות). לאחר זמן באה מנהלת אחרת והחליטה לצבוע את קיר הכניסה בירוק ושוב שונה צבע הארונות.

חדר האוכל החדש מבפנים. 1977

הקימו פאב (במקום המרכולית) על אף שיש לנו מועדון (כמעט לא פעיל) מקום חשוך ואפל,  הוסיפו לו גגון שממש לא מתאים חיצונית למבנה ואח"כ הוסיפו מרפסת לארוחות בוקר שלפחות מכוסה בצמחיה. רעיון יפה אבל המקום פעיל יום אחד בשבוע ורק בקיץ. הכל נעשה בכוונה טובה.

חדר האוכל הוא מקום ציבורי ואינו פרטי של מנהל המקום ויש לו שתי כניסות ראשיות, בצד המערבי נכנסים אנשים מחצי קיבוץ וזה לא צד אחורי. אני מקווה שהוא ייפתח בחלוף הקורונה.

בא דור חדש, חברים צעירים בעלי יוזמה (זה כשלעצמו מבורך) והחליטו לנצל את הכניסה הצפון-מערבית של חדר האוכל  להחלפת בגדים יד שנייה. יש לנו מתחם יד שניה ובו חנות לבגדים יד שניה, לא ברור לי למה צריך לפתוח חנות נוספת, אבל עוד יותר קשה לי להבין את ההחלטה על המיקום הנוסף  לבגדים משומשים בחזית השנייה של המקום המרכזי בקיבוץ. (ישנו המקלט ליד שמתפקד מעט מאד). חבל לי מאוד שצבעו את השטיח הדקורטיבי על הקיר שעוצב בקיבוץ כרמיה במיוחד למקום הזה.

כאן נשאלת השאלה: האם יש מישהו בקיבוץ שאחראי  על כל השינויים האלה? איפה ועדת תכנון או איזה שהוא גוף מייצג השותף להחלטות כאלו ???

אפשר היה לנצל את המקום לתערוכות צילומים של החברים, לשים עציצים ליד הדלתות, את השטיח שעל הקיר (שהתבלה עם השנים) אפשר ליפות ביצירת אמנות אחרת – למשל, שטיח פסיפס עם הדוגמא שהייתה. זה היה הרבה יותר מכובד ומזמין. באים לחדר האוכל לא רק בשביל לאכול, באים גם כדי לפגוש חברים באווירה נעימה וחמה. נגמרו הפרלמנטים.

אני מברכת ונהנית שישנם הרבה צעירים בקיבוץ וישנן הרבה יזמויות יפות ומכובדות כמו הגן של שושנק'ה, גן איתמר, גן אסף, גן גלי, גן הירק ועוד.

כל הכבוד לצעירים/צעירות שאכפת להם מהשמירה על איכות הסביבה והגנת הטבע והחליטו לעשות צעד לשיפור, אבל אנא ממכם תחשבו קצת יותר רחב וגם על העתיד. היה כדאי ורצוי  שתשתפו ברעיונות  וביזמויות  שלכם צוות מוסמך שיבחר הכולל חברים ותיקים שיש להם רגשות עמוקים למקום.

אני מאמינה ומקווה שלאחר התקופה המורכבת הזו, כשנחזור למסלול נורמלי, ישמש חדר האוכל לפעילויות רבות יותר כולל ארוחות ערב.

היו ברוכים.