המכינה הקדם-צבאית "זריחה" בקיבוץ טללים, ליד משאבי-שדה, יועדה לחבר'ה מישובים מפונים בעוטף ובצפון, אך נפתחה גם לאחרים וכך הגיע לשם יובל פולק (בן 19, 1.93  מ') בנם הצעיר של סוזנה ורוני, אחיה של ליאן החיה בקיבוץ ושל שני בניהם של רוני וסוזנה השוהים כעת בגרמניה לאחר שסיימו שירות בצה"ל: יונתן (25) הלומד לימודי תכנות וחשמל באוניברסיטה למדעים וירון (23) הלומד גרמנית בחיפוש דרך אקדמית.

שלושת הבנים דוברי עברית, אנגלית וגרמנית מאחר ואימם דיברה איתם גרמנית וההורים דיברו אנגלית ביניהם.

יובל מספר כי לא דיבר בכלל עד גיל ארבע והרקע הלימודי שלו כולל תקופות של לימודים עם הכיתה וגם תקופות אחרות בהן למד במסגרות ייחודיות בביה"ס או שלא ממש למד בביה"ס "שחר-מעיין" (בעיקר על רקע הקורונה) ואז עבד בחלוקת העיתונים בקיבוץ. למרות זאת הוא השלים בגרויות ומכל המחזור הוא שומר על קשר קרוב עם אור שרון, בנם של דקלה ושלומי שרון.

על המכינה בטללים לא שמע עד שלב מאוחר בו "התעורר" עם הבחירה, לאחר שרוב החבר'ה מהמחזור מצאו כבר מיקום לש"ש או מכינה ולא נותרו מקומות פתוחים לטעמו. אז הפנה אותו רם שפע, שכנם של הוריו, אל אותה מכינה חצי שנתית. זו מכינה קטנה, אליה הצטרפו במקור 24 חניכים שבודדים מהם פרשו בשלבים שונים של ששת החודשים.

"במסגרת המכינה עבדנו בענפי חקלאות ונוי כשלושה ימים בשבוע ושאר הימים הוקדשו ללימודים או למבצעי עזרה ביישובי העוטף, בצפון ומסגרות אחרות שאפשרו לנו להיות לעזר, במיוחד על רקע צרכים שנוצרו בעקבות המלחמה. כך עזרנו בקיבוץ הגושרים בצפון ובבארי בעוטף ועזרנו למשפחת סרגוסטי שבנה נפל בקרבות בעזה. אנחנו גם מארגנים טיולים ופעילויות עצמאיות כמו מסע י"ב של התק"מ ובעצם מהווים קייטנה לימודית. היו במכינה חבר'ה מישובים מפונים בדרום ובצפון, שחלקו איתנו סיפורי חיים לא פשוטים, עליהם אני מעדיף לא להרחיב. רוב החבר'ה במכינה הגיעו מקיבוצי פריפריה, כך שהיו להם הרפתקאות במשך המלחמה, אני וחניך נוסף היינו חריגים מבחינת היישובים מהם באנו".

הוא חושב שהחוויה הייתה קצרה מדי. "בדיעבד, הייתי מעדיף לעשות שנת-שירות מלאה, שהייתה יכולה להיות משמעותית יותר מבחינת הנתינה וגם מבחינת מה שהייתי מקבל לעצמי. למרות פרקים שהוקדשו לצבא במכינה שלנו, לא היה בכך מספיק כדי לתרום לשירות הצבאי שלי או של שותפיי למכינה".

ומה לגבי הצבא? "לקראת הגיוס שובצתי כמש"ק ידיעת-הארץ, אך בשלב זה נדחה גיוסי ואיני יודע מה אעשה בצבא. אני מעוניין בתפקיד הקשור ברפואה, אך הפרופיל הרפואי מונע ממני להיות חובש-קרבי ולא ברור מה יהיה. מצבי הרפואי הוביל אותי לתרגל וללמוד ג'יירו-טוניקס, שהוא תחום טיפולי ייחודי אותו מתרגלים גם אחרים בקיבוץ והוא מאפשר לטפל בעקמת-עמוד-השדרה הקיצונית ממנה אני סובל".

הופתעתי לשמוע שלמרות גילו הצעיר, הוא לומד ג'יירו-טוניקס כבר שנה רביעית כסוג טיפול בו הוא רוצה לעסוק כדי לעזור לאחרים וגם לעשות את מה שניתן כדי להימנע מניתוח שהוא אמור לעבור כדי להתגבר על העקמת ממנה הוא סובל.

הטיפול מבוצע בכפר חוגלה ע"י ג'קי מחניאל העובדת בקליניקה של עופר ארזי (במקור מגח"מ). אבל הוא לא מסתפק בכך ולומד בזום אצל מורה מקצועי שאימו סוזנה הכירה לו בחו"ל, בנוסף ללימודיו ביוון ובגרמניה אצל בכירי הג'יירו כך שכבר מגיל 15 הוא מעמיק בתחום.

יובל השתלם בארבעה קורסים במרכזי ג'יירו גם בארץ, כדי לקבל את ההסמכה שרכש והם מאפשרים לו להעניק טיפולים באופן פורמלי, מה שהוא מתכוון לעשות בהקדם האפשרי בהנחה שאנשים יקראו כאן, יכירו אותו ויביעו עניין בטיפול שלו.

באופן אישי הוא מרגיש את ההשפעה החיובית של הטיפול אפילו כשהוא מטפל בעצמו בעת שהוא סובל מכאבים ולדבריו, הטיפול משפר את השליטה העצמית בגוף ולא רק מונע את הכאב.

בשלב זה הוא מתכוון לעבוד בקיבוץ עד גיוסו באוגוסט והוא עדיין בודק גם אפשרות להתקבל לדובר צה"ל כדובר גרמנית שוטפת אך בינתיים, זה לא קורה. בעתיד הרחוק הוא מקווה ללמוד פיזיותרפיה, כנראה בגרמניה, שם הלימודים האקדמיים יהיו בחינם. אני מקווה שימצא את מקומו בצה"ל ויתברג לתחום הרפואה אליו הוא מחובר מאוד.