נעמי לקר, 21.1.1933 – 18.1.2013 ז' בשבט תשע"ג.
יהא זכרה ברוך.
אמא,
אנחנו עומדים כאן כולם, המומים מלכתך. למרות המחלות הרבות שפקדו אותך במשך שנים ארוכות, עזיבתך אותנו פתאומית ולא צפויה, ולא רק משום שקשה להיפרד מהורה בכל גיל.
במקרה שלך, הקושי נובע מאישיותך הילדית, התמימה והחיובית. תמיד היית סקרנית, תמיד אהבת חברה ותמיד אהבת ללמוד, במיוחד נושאי ארץ ישראל, תנ"ך והיסטוריה יהודית. הקפדת לשמוע הרצאות וליבך התרחב מרוב הנאה.
למרות כליאתך בשנים האחרונות בגוף שבגד בך שוב ושוב, ולא אפשר לך ניידות ועצמאות, בפנים את נשארת צעירה וחיונית. תמיד דבקת בחיים ובאהבת החיים, תמיד הקפדת להיצמד לחיובי גם בתקופות של קושי ותסכול. המעבר לארה"ב היה לך קשה, והיו לך געגועים עזים לארץ, למשפחה ולריחות הפרדסים. אבל למדת להשתלב ואת ואבא בניתם חיים יפים גם בניו-יורק. גם המעבר לקיבוץ דרש ממך לא מעט גמישות והסתגלות, תכונות שמאד אפיינו אותך.
אמא, תמיד היית מוכנה לתת מעצמך, ללא גבול אך לא ממש ידעת לתת לעצמך. יחד עם זאת הצלחת להיבנות ע"י הנתינה שלך לאחרים, למשל כמחנכת בכיתות בנימין, שם מצאת את מקומך ואת ייעודך. וככל שהתמסרת לתלמידיך, כך גם הצלחת בעבודתך ופרחת בעצמך.
כך גם עם כשרון הציור הנפלא שלך, כשרון שהיה טמון בך מאז ומתמיד (אצלנו תלויה תמונת הורד המדהימה שציירת בגיל 15!). כשרונך הטבעי פרץ ופרח וקיבל את ביטויו במשך השנים בהם כל כך נהנת והתבטאת באמצעות היופי והצבעים. הציורים רעננים ושמחים, בדיוק כמוך. ציירת בעוצמה מעודנת ומאופקת, ביישנית משהו, גם קצת כמוך. ואנחנו כולנו נהנים מיצירותייך אשר יכלו בקלות להיות מוצגים בגלריה לאומנות.
יותר מהכל אהבת את שתי המשפחות שלך, את משפחת המוצא היקרה שאת בעצם נשארת אחרונה וכמובן את אבא ואותנו, וכל הצאצאים הרבים שלכולנו. היית סבתא מעורבת ומתעניינת, בשנות הבריאות היית גם סבתא עוזרת ומטפלת ואנחנו אוהבים אותך ולא מאמינים שכבר אינך כאן. ואני מתנחמת בכך שהשתחררת מכבלי הגוף ועכשיו נשארת חופשיה בעולמות עליונים, שם תפגשי שוב באבא, בסבתא חדוה וסבא שמואל ובאריאלה ויצחקי שכל כך אהבת.
תמי
סבתא,
כמעט והגעת ליום הולדת 80. כבר הכנו לך מתנה, עם תמונות של כולנו. אבל לא הספקנו לשמוח איתך ולתת לך.
ביום שני, כשביקרתי אותך בבית חולים, שאלת אותי כמובן המון שאלות: על סיגלי ויואב ועודד וכמובן על דניאל. הסתכלת באייפון שלי על סרטים של דניאל והתמוגגת. הראית למריסל כמה הוא יפה וכמה הוא חכם והתפעלת מאיך הוא יודע איך כל חיה עושה. ובסוף אמרת לי שכשתצאי מהבית חולים נחגוג לך יום הולדת.
ובאמת קבענו לחגוג בשבת ואז הזזנו בשבוע כדי שגם אורן יהיה, אבל ככה או ככה לא הספקנו.
אבל הספקנו לחוות איתך אינסוף חוויות, ימים וסיפורים. ואת הספקת להיות סבתא לשמונה נכדים ואפילו שנה וארבע חודשים להיות סבתא רבה וליהנות מנין. הסבתא היחידה שלנו שזכתה לנין… וכמובן שדאגת כל הזמן להזכיר לנו שהבלונד והעיניים של דניאל זה ממך…
סבתא, כבר כמעט 31 שנה שאת סבתא. כל הזמן היית אומרת לי "את הפכת אותי לסבתא". סבתא, נתת לנו לחוות איתך בישולים מדהימים וארוחות שבת (שאני בכלל לא בטוחה שהנכדים הצעירים זוכרים). סיגל ואני היינו באות בשבת בבוקר להכין איתך רוגלך במטבח הקטן וחייבות להביא לסבא אגון כל פעם "לבדוק".
סבתא של סיפורים על בית עובד, על ריצות אחרי יצחקי ומשחקים עם אריאלה. על כך שנולדת מושבניקית אבל מעולם לא התחברת לעבודת אדמה… סבתא שבזכות הרבה שנים באמריקה היית מתקדמת טכנולוגית עם microwave ו dishwasher כשלאף אחד לא היה ואנחנו תמיד צחקנו על המבטא הישראלי שלך…
סבתא שעושה בשבילנו עבודות בתנ"ך כי אותנו זה נורא משעמם ואת מתענגת על כל דקה ומספרת על סבא שמואל והקשר שלו לחקר המקרא.
סבתא שגאה כל כך בכל התקדמות שלנו בביה"ס, בצבא, בעבודה, בלימודים ובכלל. שמתפעלת כל פעם שיש לנו דעות פוליטיות מוצקות ואידיאולוגיה בתחומים שונים ותמיד אומרת "אבל איך אתן יודעות את כל זה?" "איך אתן כ"כ חכמות?"
וסבתא שפעם הייתה מקפידה להפריד בין בשר לחלב. וכשהיינו קטנים צעקת עלינו כשהוצאנו שוקו אחרי שניצל ועם השנים דרדרנו אותך לאכול הכל… כמו שכבר פעמיים בבחירות דרדרנו אותך לא להצביע ליכוד…עכשיו חסר לנו איזה קול לבחירות…
ואי אפשר שלא להזכיר את מריסל. שהייתה איתך כמעט שש שנים ואהבת אותה כמו בת שלך. והיא אהבה וטיפלה בך במסירות מדהימה והכניסה לך הרבה אושר ושמחה לחיים.
סבתא, אנחנו מודים לך על כל הרגעים הקטנים והגדולים. על כל השנים ביחד.
נתגעגע מאוד,
סמדר
One Response to זכרון בלב, נעמי לקר
כתיבת תגובה לבטל
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (159)
- בטחון (20)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (12)
- בנות ובני משק שעזבו (15)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (62)
- דבר המערכת (129)
- הנהלה (346)
- הפרטה (137)
- התנדבות (42)
- וידאו (22)
- ותיקים (175)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (224)
- חירום (16)
- חניה (18)
- חקלאות (50)
- חשמל (22)
- טור דיעה (30)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (134)
- כללי (640)
- לזכרם (227)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (96)
- מזון (39)
- מחזורים (8)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (68)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (158)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (32)
- עסקים (86)
- פוליטיקה (34)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (87)
- קהילה (503)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (146)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (14)
- תכנון (164)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (38)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
נובמבר 2023 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30
תגובות אחרונות
- רעיה מירון על דבר העורכים / ליאור אסטליין
- לאה אשכנזי הרץ על לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- נאוה על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- נויה לס על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תניה רטר מעבירה ל…
- גח"א במלחמה – אוקטובר 2023 / ליאורה רופמן, יו"רית קיבוץ
- ומה מספרים המתארחים מהעוטף? / שלמה כהן
- תנו להם רובים / ליאור אסטליין
- מתנדבות 2023 / שלמה כהן
- ממלכת דוד / ליאור אסטליין
- עוף ברימונים / יהושע זיו
- לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שלוה ברוך מעבירה ל…
- משולחנו של מנהל הקהילה / יוני ארי
- הזמנה לבכי / ארנון לפיד
- אנחנו שנינו מאותו הכפר / שלמה כהן
- מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- חשמל בכפות ידיו / ליאור אסטליין
- הגנים לקראת השנה החדשה / אנטה ז'סטקוב, רכזת הגיל הרך
- יונתן סע הביתה – חלק שישי / יאיר אסטליין
- על שינוי אקלים, פאנלים סולאריים ואחריות / רענן רז
- סלט חסה עם גרגירי רימון / בלהה זיו
- הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- על מועמדותי בבחירות למועצה האזורית / מיכל רסיס
- עושות שלום נפגשות עם פלסטיניות / שלמה כהן
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / זהבה צ'רבינקה מעבירה ל…
- על החיים ועל המוות / שלמה כהן
- אמוציות של נוי / ליאור אסטליין
- "אני מרגיש בושה" / יואב מורג
- טעון שיפור / שלמה כהן
- ארץ אוכלת יושביה / גידי שקדי
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות


מצרף את ההספד שכתבתי על אמא ז"ל המספר בקצרה את סיפור חייה דני
אמא
נולדת לפני 80 שנה פחות יום בדיוק מחר היית אמורה לחגוג יום הולדת 80.
נהגת לספר על ילדות קסומה במושב בית עובד:
• ילדות עם אחיך הבכור יצחקי ואחותך הצעירה אריאלה אותם אהבת והערצת ועם חברים רבים מן המושב .
• נהגת לספר רבות על ההורים שלך שמואל וחדווה ציונים אשר עלו לארץ בשנות ה20 של המאה הקודמת.
• סיפרת על בית חילוני בו חגגו את כל חגי ישראל עם זיקה גדולה למסורת וליהדות ופתיחות לכל דעה ורעיון.
• גאוותך היתה על אביך שבנוסף לפרנסת המשפחה היה אינטלקטואל חוקר מקרא והיה ממקימי 'החברה לחקר המקרא ,ממנו ינקת את האהבה לסיפורי התנ"ך.
בתקופה זו התעצבה דמותך ובעיקר אהבתך, לפרדסים, לשדות לריחות החקלאות ולנופי ארץ ישראל שהפכו למוטיב המרכזי בחייך.
בשירות הצבאי בחיל האוויר פגשת את אבא ,
את הצברית ואבא העולה החדש , את האישה הביישנית ונמוכת הקומה ואגון גדול הממדים המושך תשומת לב בחברה.
התאהבת באבא מיד.
הקמתם בית בבית עובד :
• אולם ממש באותו הזמן אסון פקד את המשפחה, אביך שמואל נפטר במפתיע בגיל צעיר.
• יחד עם העצב באה השמחה שמוליק ( שקרוי על שם אביך) ותמי נוספו למשפחה .ומהר מאד החלטתם לנסות את מזלכם רחוק רחוק בארה"ב שם הצטרפתי גם אני לחבורה.
למרות חיים נוחים באמריקה גברו הגעגועים שלך הביתה לפרדסים לריחות לעברית לארץ ישראל.
היוזמה להגיע לגבעת חיים הייתה בעיקרה של אבא ולא עברה עליך בקלות. אך מהר מאד הדמיון המסוים לבית עובד , הפרדסים העצים הריחות נופי ארץ ישראל הפכו את גבעת חיים לביתך החדש ( למשך כמעט 40 שנה).
אבל מלבד הנוף יצרת חיבורים אנושיים חזקים וחדשים בגבעת חיים:
• הצטרפת למשפחת כיתות מקדמות (שפרירים של היום) שבפיך נקרא תמיד בי"ס בנימין .
• אהבת את העיסוק בהוראה עם ציבור תלמידים ייחודי זה ולקחת את העבודה הביתה "פשוטו כמשמעו".
כילד אני זוכר היטב לא אחת בבית את תלמידיך מופעים בכל שעה בלי התרעה מוקדמת נכנסים הביתה לנעמי כאילו גרו בית הזה מאז ומעולם וממשיכים בשיחה איתך שלא הספקתם לסיים בכיתה.
אמא הייתה לך סבלנות נדירה לתלמידים וגם לנו , אפילו אם רצינו כמעט ולא הצלחנו להוציא אותך משלוותך.
שמוליק ואני היינו משחקים שעות במטבח בגודל מטר וחצי במשחקי כדורגל של ארסנל נגד ליברפול ( אף פעם לא הבנת מי זה מי ולמה זה חשוב) מפוצצים לך את המטבח בכדור ולך לא הפריע בכלל.
• והייתה גם האהבה לתנ"ך שינקת מבית אבא והסיפוק הרב מההשתתפות בחוגים של בארי צימרמן ושל מוטי זעירא .
דרך התשוקה שלך לסיפורי התנ"ך ירשתי אני את האהבה להיסטוריה לתנך ולארץ ישראל.
• והיה גם הציור שגלית בגיל מאוחר יחסית והיית כל כך מוכשרת בזה שזה ממש בזבוז שיצרת שנים מעטות כל כך .
השנים היפות הגיעו עם הולדת הנכדות והנכדים , גם כאן התגלית כסבתא מדהימה בסבלנותה לדעתי סיגל שטפה לך במשך חודשים יום יום את הרצפה השאירה בלאגן בבית אך לך לא היה אכפת העיקר שסיג תהיה שמחה ומאושרת.
היית סבתא גאה מאין כמוה בכל 8 הנכדים והנכדות שלך וגם בנין שבו זכית לפני קצת יותר משנה ולא הפסקת לדבר עליו מאז.
( אני מדמיין אותך אומרת לי עכשיו הילד הזה משהו לא רגיל )
המתנה שתמיד ביקשת הייתה תמונות חדשות של הנכדים.
והיו גם כוחות שלא הכרנו והתגלו מתוך הכרח וצורך:
• המחלה של אבא הפכה לך את החיים בבת אחת, מהאשה הקטנה שנשענת על אגון הגדול נאלצת בין ליל להפוך תפקידים ולסחוב את העגלה ועשית זאת בגבורה ובאהבה גדולה במשך קצת יותר מעשור עד שאבא נפטר.
• בתקופה האחרונה הלא קלה שלך זכית בנכדה חדשה כפי שאת קראת לה ,זכית במריסל .שטיפלה בך במסירות ואהבת אותה כמו בת. מריסל גידלה בביתך את בנה בחודשים הראשונים לחייו והפכה למשפחה ממש אני מבקש להודות למריסל על הטיפול המסור בך ועל כל האהבה שנתנה לך .
בשבועיים האחרונים עת שהית בבית החולים לא הפסקת לדבר על חגיגת יום ההולדת ה80 שאת רוצה ביקשת שוב ושוב חגיגה גדולה.
אמא הקדמנו ביום אחד .
תראי כמה אנשים באו לכבודך ממש כפי שביקשת.
אך יותר מכל את ליד אבא שכל כך אהבת ,במקום מלא עצים צופה לנופי ארץ ישראל לסיפורי התנ"ך לפרדס עם ריחות כמו בית עובד.
כאן בבית שלך בגבעת חיים .
יום הולדת אמא ממש כפי שרצית.
נוחי בשלום במקום הזה שמסמל כל כך את כל מה שכל כך אהבת.
באהבה דני