תומר בן אור, 1.8.1972-7.3.2015, טז אדר תשעה, יהי זכרו ברוך

תומר בן אור, בן דודי האהוב, נולד ב-1.8.1972. בן לתמי ולחנוך ז"ל. אח לשחר, אסי ונוגה.
נפטר בחטף שלשום כשהוא בן ארבעים ושתיים וחצי. בלבד.
לפעמים צידוק הדין קשה כשאול.
ואכן, אנו אומרים בתפילותינו "ה' נתן וה' לקח. יהי שם השם מבורך".
וחלילה שאיננו נסוגים בנו מזאת גם היום, אך הדבר קשה ונורא לנו מאוד, מכיוון שהלב כה מלא בעצב עז ורגשותינו פורצים ועולים על גדותיהם.
אנסה, בכל אופן, לדבר ולומר דברים ענייניים לזכרו של תומר.
לא היה חמוד, אהוב ויקר לנו מתומר.
קודם כל הוא היה הכי חכם מכל הבני-דודים של בן אור. בהרבה יותר חכם.
אמנם בהתחלה חשבנו שאסי הכי חכם אבל אחר כך התברר שזה תומר.
מהנדס מחשבים שסיים את חוק לימודיו בתיכון בכיתה י'.
אם יש דבר שתומר היה יותר מחכם זה שהוא היה צנוע. צנוע ועניו מאין כמוהו, וכך הוא גם התהלך בינינו.
ניגשתי בבוקר לארכיון.
תולדותיו של תומר בתיק הקרטון הדק מספרים סיפורים משמחים את הלב.
המורה לאקורדיון שכותב כשתומר היה בכיתה ו': "תלמיד נפלא, מוכשר מאוד..". 'ויוולדי' הוא ניגן בקונצרט סוף השנה, והאהבה למוזיקה קלאסית מלווה אותו מאז.
הנער בן ה-18, תומר בן אור, כבר אז היתה בו שלמות פנימית שהביאה אותו לומר: "כשאתה רוצה חברה אתה פשוט יוצא ומיד נמצא עם אנשים, וכשאתה לא רוצה, אתה הולך ועושה משהו אחר. זה מאוד מתאים לי".
כשסיים את "חוק לימודיו" בתיכון הלך לעבוד ברפת.
בצבא שירת בשריון וכשהשתחרר הלך ללמוד באוניברסיטה העברית מכינה למדעי הטבע, ואחר כך לימודי מחשבים ובדרך מלגת הצטיינות כתלמיד.
כמה שלא ניסיתי, לא הצלחתי לגלות יותר מידי חומר על קורותיו של תומר כאיש מחשבים ואחרים יספרו על כך בהמשך.
לתומר היה חוש הומור בלתי רגיל, ותמיד בגדר של "אנדרסטייטמנט".
אפשר היה לסמוך עליו שיהיה היכן שזקוקים לו, ויעשה המוטל עליו באופן המעורר השתאות ואהבה.
לפני ארבע או חמש שנים פגש את אמיליה ומאז הם יחד.
לפני כשלוש שנים חזר לגבעת חיים ובנה ביתו בשכונה החדשה, חבר גבעת חיים לכל דבר.
החיים מבחינת תומר היו רק בתחילתם, ועוד כל כך הרבה תוכניות התכוון להגשים.
איננו יודעים מדוע אנו באים לעולם זה, ומדוע אנו יוצאים ממנו ובפרט בגיל כה צעיר וכה בחטף.
אין זאת כי את השיעור שבא תומר ללמד אותנו בלכתו ברגליים יחפות (בדרך כלל) על פני האדמה הזו אנו מצופים כעת להבין ולדעת.
שיעור של נועם הליכות, בצניעות ובאהבה עם הבריות, עם כל אדם.
לכתך לשלום תומר אהובנו.
צפריר

על תומר
בחדר של תומר בנעורים היה פוסטר של להקת ה"קיור" – איש זקן בשחור לבן, מביט מקרוב למצלמה.
איש זקן בין נערים צעירים, קצת כמו תומר – חכם וטוב מדי בשביל הסביבה שלו, מסתכל מבחוץ ברגישות ותבונה אינסופיים. מסתורי, מדבר מעט ואומר הרבה.
אני מניח שלא היה קל להיות תומר, ללכת בעולם קשה כל כך, חשוף כל כך – אז תומר מסתתר – מאחורי סיגריה, מאחורי שתיקה, מאחורי עבודה קשה, ולפעמים מאחורי בדיחה צינית – אומר: "אל תיקחו את זה ברצינות כל כך, זה רק החיים."
מעט אנשים הכירו את תומר, מעבר למעגל המשפחה והחברים מהילדות – רק מי שזכה לעבוד איתו קיבל הזדמנות יוצאת דופן להיכרות, שבמקרים רבים נמשכה לעוד שנים ארוכות.
לעבוד עם תומר, זו זכות כפולה – בשעות העבודה, מחשבה חדה כברק, וסבלנות אינסופית. שילוב של מעשיות עם יכולות אנליטיות מופלאות. ולא פחות חשוב, בשעות ההפסקה, הזדמנות לדבר על ספר, על חדשות, ולקבל הצצה לעולם של תומר, אפל ומורבידי אולי, אבל תמיד הומאני ולעיתים קרובות גם מלא הומור.
זהו, תומר, לא צריך לדאוג יותר – לא למטוסים נופלים ונעלמים, לא לתמי ולא לאמיליה שאהב כל כך, לא לסבל של אנשים, קרובים ורחוקים, ולא לבעלי חיים.
כיוון שתומר דאג כל כך, הדבר האחרון שתומר רצה היה שמישהו ידאג לו, או שיהיה עצוב בגללו. להיות זקן בגוף, להיות חולה – זה לא בשביל תומר. קו החיים שלו קפוא עכשיו בזמן, עם רגעי האור המרובים כל כך שהיו בהם.
יואב מורג