זה היה בחנוכה
הילדים שכבו לישון
הגבעה היתה שקטה
רק היבהב עוד נר ראשון

שקט, חושך, אין חיה
כל המכוניות בחניה
מחכים כולם ביחד
לקצת רגעים של נחת

עד אשר הגיע קץ
המגדל ליבו אימץ
וקרא בקול ברזל
מה זה פה לעזאזל!?

זה רועד וזה מתוח
ולזה יש מצב רוח…
מי אתם? פה זה גחא?
או שבערך ככה-ככה?

ויתעוררו כולם
ויריעו בקול רם:
שתוק, טיפש ״גחא… ככה…״
אתה בעצמך שכחת…

ובית וינה אז הציע
מלטף וגם מרגיע
בואו ונאיר כאן אור
כדי שחושך לא ישרור

והחשמליה קראה
רגע, מה עם חג החנוכה?
האורות דולקים כי רב
בואו ונאיר לבב
עם ברכות ואיחולים
לחברים וילדים

אז אמר המועדון
אהיה אני ראשון:
אאחל לחברים
לא לחשוב רק על אויבים,
מלחמות ופיגועים.
חנוכה הוא חג האור,
בואו לא נחשוב שחור!

ציפצפה ההודיה:
כל אחד חושב לו – מה,
מה יקרה עם עוד שכונה?
ולכם אגידה כך:
עוד בתים, עוד ילדים,
והרבה סבים שמחים!

בן ראשון, שני, שלישי…
לכולם האור יהי!
לא עוד מגבלות מנהל
קו כחול, סגול – חדל!

ובניין המזכירות
אז חייך בחביבות
אאחל כאן ברוב עם
מועצה של כו-לם
ומועמדים אין ספור
בקיצור – רק לבחור!

חדר האוכל מחא כפיים
אומר כאן עוד דבר או שניים:
שהכלבלבלבלבים,
אנטיוכוסים קטנים,
לא ישאירו מתנות
בדמות צרכים על מדרכות.
ואם ישאירו – יֵאָסְפוּ,
במתקנים יש שקיות…

הנה תמו הברכות,
האיחולים, הציפיות…
נאיר באור החנוכה
את הגבעה האהובה

תמונות/איור: ים סיטון, עמרם נבו, היידי עפרון, אורי וורפל, חנוש מורג, גרי בר שלום