יש אנשים שזכו להיצרב בתודעת המקום בו חיו ופעלו ודמותם מתנשאת הרבה מעבר לזמנם. זאב היה אחד מאלו, בזכות המורשת שהשאיר לנו: הרישומים והקריקטורות שליוו את הקיבוץ עוד מראשית דרכו.

התערוכה אותה יזמה פתי, בתו, מציגה את האיורים של זאב בעיקר בפני הדור הצעיר שלנו, שלא זכה להכירו וזו הזדמנות לחשוף את רוח המקום כפי שהיא מצטיירת בעיני חבר מעורב ואיכפתי.

ברוח אוהבת, אך ביקורתית, הוא מיטיב להעלות בקריקטורות את הניואנסים הדקים והאבסורדים הקטנים של חיינו הקיבוציים. הוא מיטיב להכיר את המורכבות של חיי הקיבוץ, אך יחד עם זאת לא נרתע מלהציף את הסתירות ואת הצרימות המתקיימות בקהילה שמנסה לשמור על אידיאולוגיה שיתופית.

הקריקטורות שלו ליוו את עלוני הקיבוץ מראשיתו ואת כולן הוא עשה בסטנסיל וחריטה עליו. למי שזוכר – המדיום הזה לא הקל על המאייר. להדפיס סטנסיל ניחא, אבל לחרוט בו זו כבר הייתה מלאכה מורכבת ביותר, אך הקו שלו לא נפגם גם כשעבד באמצעים הפשוטים ביותר.

בתערוכה מוצגים כמה סטנסילים שכאלו, על-מנת להמחיש את הטכניקה הזו שעברה מן העולם. כמו כן מוצגים רישומים שנעשו על-ידי אבא אוהב ובעל, עוד בשער הנגב שהיה הבסיס הראשון של חברי כפר סאלד. וכמובן קריקטורות רבות שחלקן הפכו למיתולוגיות בסוגן, משום שעסקו בכל אותן החלטות הנוגעות לאורחות חיים ולא פעם היו קשות ליישום.

במשך שנים היה שער העלון "בתוכנו" מעשה ידיו של  זאב שאייר מבחר רב של איורים של הגבעה עם הבתים הראשונים ובראשה המגדל כשלא פעם, עד היום, הם מהווים דגם לעיצוב ממצה של המקום.

עד כדי כך מהווה המגדל, כפי שעוצב על ידי זאב, דגם מייצג של המקום, שלא פעם תהינו אם לא הוא היה זה שבעצם עיצב את המגדל. כאן אנחנו נותרים בלי תשובה, על פי גרסה ד'ינקותא של פתי, היא זוכרת שידו הייתה בדבר והוא זה שהעניק למגדל המים את עיצובו. הלוואי ונוכל לקבל תשובה על כך ואולי בזכות תערוכה זו, יעלה מישהו מזיכרונו בדל של ידע לגבי העיצוב המיוחד של המגדל.