אנסה להביע בקצרה את עמדתי בנושא הרפורמה החקלאית והפגנות החקלאים, אבל לפני כן: החקלאות היא האמא של העבודה ועלינו לשמור על החקלאות בכל מחיר. את הערכים שהנחילו לי מוישהל'ה דייג, מנחם צנגן, אברמ'לה קורין, חנוך בן אור, אסף ברות יבדל"א ועוד רבים וטובים, לקחתי איתי לצבא, לתעשייה וליותר מ-20 שנות הייטק. לכל מי שטוען שהחקלאים לא עובדים אלא התאילנדים והפועלים הערבים, אני ממליץ להצטרף לשבוע עבודה עם יואל סמית. מי שישרוד יותר מיום יקבל קילו אבוקדו בחינם. ולנוער אבקש לומר: מי שיגיע לעבוד בחקלאות יהיה טוב יותר בצנחנים, בגולני, בכל יחידות השדה וגם ב-8200. על אחריותי.
אמנם אנחנו בתהליכי הפרטה מתקדמים אבל אנחנו עדיין קיבוץ. לגח"א אין היום מקורות הכנסה רבים ואחד מהם הוא החקלאות: רפת, גידולי שדה, אבוקדו ופרדס. מכאן שהנהנים מהרווחים הם תושבי הקיבוץ ולכן המאבק צריך להיות של הקהילה ולא רק של הבודדים שעובדים בחקלאות. לא ייתכן שליברמן ופורר הצליחו להכין רפורמה מקיפה בענף החקלאות תוך פחות משלושה שבועות. הקול של ליברמן והידיים של פרופסור אבי שימחון, אשר שימש כיועץ הכלכלי של נתניהו כאשר כיהן כשר אוצר ועד לעזיבתו את משרד ראש הממשלה. אבי שמחון איש חכם מאוד המדבר בהיגיון רב שקשה לסתור אותו, אבל מכיר כלכלה רק מהאקדמיה ובוחן אותה רק בטבלאות. הוא לא חקלאי ו\או תעשיין ו\או בעל חברה. אפילו לא איש הייטק. בעוונותיי יצא לי לטייל איתו מספר ימים ודיברנו ארוכות. כמו כן קראתי בעניין רב מספר ראיונות ושמעתי אותו בטלוויזיה. הרוב המוחלט של דבריו הגיוני מאוד, רק מה – הם לא נכונים. למשנתו של שימחון (סימנים לכך גם בפילוסופיה של ליברמן): "שהחקלאים יגדלו רק מה שרווחי, השאר נייבא". היום יכול החקלאי לגדל היום שמוטי, מחר, על אותו שטח, להחליפו באבוקדו ומחרתיים לגדל על השטח תירס מתוק. היום, כשהמצב רגוע נייבא בזול, מחר כשהמצב יסער (מלחמה למשל) נגדל.
זה מאוד הגיוני, כלכלית, אבל לא נכון. בילדותי לא היו עגבניות בחורף. היום מגדלים בחממות 365 ימים בשנה כי אם יום אחד אין עגבניות על השולחן – האדמה רועדת, צריך מהר מהר לייבא. הרשתות קונות יבוא בזול ומוכרות במחיר של תוצרת הארץ. אפילו את הדרישה לסמן עגבנייה מיבוא בארץ המוצא סירבו לבצע, כי היה ברור שהצרכן הישראלי יעדיף עגבנייה שנקטפה לפני מספר ימים על זו שנקטפה לפני שבועיים ויותר. לעניין יוקר המחיה: החקלאי משקיע זיעה וכסף רב וכשמגיע הזמן לקבל תמורה, הוא נמצא בתחתית השרשרת. לפניו נמצאות רשתות השווק, המתווכים והסוחרים. מה שנקנה בשקל נמכר בשניים, שלושה, ארבעה ועדיין החקלאי אשם. שאלתם את עצמכם איך קורה שעגבנייה שעשתה את כל הדרך מתורכיה עדיין זולה יותר מתוצרת הארץ? ובכן החקלאי התורכי לא משלם או כמעט לא משלם על המים, העבודה זולה, החקלאי לא צריך לשלם על העובדים ביטוח לאומי, ביטוח רפואי ופנסיה. הממשלה היא זו שמשיטה את העגבניות לארץ (לא במימון החקלאי). אפילו בתורכיה מבינים שחקלאות זה דבר שצריך לשמר.
ארצות הברית, מעוז הקפיטליזם, קונה את כל עודפי החיטה ומוכרת\תורמת בכל העולם. מה זה אם לא תמיכה בחקלאות? גם שם מבינים שעל החקלאות צריך לשמור. מספר דוגמאות לפערי תיווך שקיבלתי מאדם המצוי בחומר: תפוח אדמה: לחקלאי 1.80 ₪, מחיר מכירה 4-5 ₪. אבוקדו: 4.5 ₪ לעומת 10 ₪. אננס: (ששום בית בישראל לא יכול להתקיים בלעדיו…) 15 ₪ לעומת 30 ₪. תפוח עץ: 4 ₪ מול 18 ₪. לימון: 1 ₪ לפרדסן נמכר ב-9.90 לצרכן. אלו הן דוגמאות בודדות לקופון שנגזר על גב החקלאים. בואו נעשה חשבון. אם חקלאי מוציא מדונם שמונה טון עגבניות ובגלל הורדת המכסים הוא יפסיד הכנסה של 0.5 ₪ לק"ג הרי הוא הפסיד 4,000 ₪ הכנסה לדונם (כמובן שההוצאות נשארו אותו הדבר). הרפורמה מציעה פיצוי של 100 ₪ לדונם (במילים: מאה שקלים לדונם). נשמע מגוחך לא? בהערכה גסה עלולים החקלאים להפסיד 3.5- 4 מיליארד ₪ ולקבל פיצוי של 0.3-0.5 מיליארד ₪. שרי האוצר והחקלאות רוצים להעלות את מחיר המים ב-50 אחוז. מחיר המים הוא המרכיב המשמעותי ברוב הגידולים. מטעים + גד"ש בגבעת חיים איחוד צורכים כ-1,300,000 מטר מעוקב מים מושבים (קולחים) בשנה. אנחנו משלמים עליהם כ- 1.5 מיליון ₪ בשנה. תעשו לבד את החשבון כמה נצטרך לשלם אם המחיר יעלה ב- 50%. כמובן ששאר ההוצאות לא יצטמצמו והמחיר שנקבל על התוצרת לא יגדל (החקלאים הם אלו שמעלים את יוקר המחיה…).
התוצאה עלולה להיות שנוכל לגדל רק חקלאות בעל (השקיית גשמים בלבד) ועוד מספר מצומצם של גידולים בהם הרווחיות גדולה מאוד. מחיר המים בישראל הוא מהגבוהים (בעשירון העליון) במדינות OECD למרות שאנחנו משתמשים במים מושבים (והם במים מתוקים). יעילות השימוש במים בארץ היא גבוהה מאוד לעומת מדינות OECD. תנסו גם לדמיין מה יקרה עם מי הקולחים אם החקלאות לא תצרוך אותם (רמז: הם יוזרמו בנחלים ולים. יש בטח עוד פתרונות מזעזעים כאלה). מי שמנהל את המאבק התקשורתי נגד החקלאים הם הלוביסטים של רשתות השיווק, היבואנים ובעלי הון למיניהם. הם מחוברים למפלגות בכנסת (על הון-שלטון שמעתם?) והם מקבעים את דמות החקלאי הנצלן והגזלן.
טרם דיברנו על ערכים. מי שהיה נוסע מבאר שבע לערד לפני כ-40 שנים, לא היה פוגש נפש חיה בדרך. בשלב מסוים החלו לצוץ מאהלים בדואים שהפכו לפחונים שהפכו למבנים ומלאה כל הארץ. כשהתחילה התופעה אמר לי חבר שהחקלאים בנגב פנו לממשלה בבקשה לתמוך בקניית זרעי חיטה ועלות הפעלת כלים כשהחקלאים ידאגו לעבד את האדמות, לזרוע ולקצור. המדובר בחקלאות בעל (ללא השקיה). אם יהיו רווחים, יוחזר הכסף שניתן כהלוואה למימון הפעילות ואם לא יהיו רווחים, אז המדינה השקיעה בשמירת הקרקע בידי המדינה. החקלאים נענו בשלילה ומה המצב שם היום, כולם יודעים. החקלאות עדיין שומרת על גבולות המדינה – השדות בעוטף עזה, הלולים שמפרנסים חקלאים בגבול לבנון ועוד ועוד, כי אין וואקום בשום מקום. אם החקלאים לא יעבדו את האדמות במרכז הארץ יבואו אחרים וישתלטו עליהן. אחר כך נוכל רק לבכות על החלב שנשפך (גם אם נשפוך חלב זה לא יעצור את הבכי).
אצטט מספר משפטים ממאמר של מוטי שקלאר "מי שמטייל ברחבי הארץ אינו יכול להתעלם מהשטחים החקלאים שצובעים את ארצנו בצבעים ומספקים מרחבי נפש, לעומת תחושת המחנק שאנו חווים בצל המגדלים האינסופיים הנבנים בכול פינה. כאשר עוסקים בערכים, אין ערך חד-ערכי. הבעיה אינה טמונה בדרישה להוזיל את עלות המוצר, אלא בהתעלמות מהערך והמשמעות של עבודת האדמה". ולעניין ההפגנות: אנחנו החקלאים יותר דומים לסוס מהספר "חוות החיות" לג'ורג' אורוול, כאשר החזירים, שליטי החווה, הכבידו את עולם. "תשובתו ( של הסוס ע.ל.) לכל בעיה, לכל כשלון, הייתה "אני חייב לעבוד קשה יותר!" וזו נעשתה לו סיסמה". וזו בדרך כלל גם הסיסמא שלנו. אבל כאשר הגרזן מונף מעל ראשינו, כאשר לוחצים אותנו לקיר, אז אין ברירה וצריך לצאת למאבק. ביקשנו יפה, המשטרה אישרה ולמשך פחות מ-10 דקות, בחסות המשטרה, סגרנו את המסלול צפונה בצומת חפר ואם הורה התעכב בדרכו לבית-החולים או מאבטח איחר לעבודתו אז אני, בשם חקלאי עמק חפר, מתנצל. לצערי, בעולמנו, אף אחד לא מתייחס עד שאתה לא עושה בלגן. ראו את המאבקים הצודקים של הנכים, של הלומי הקרב ועוד ועוד קבוצות באוכלוסייה הסובלות מיהירות השלטון ומחוסר התייחסות בשוטף אלא רק לאחר הפגנות קשות. אולי אם את ניצולי השואה היו מארגנים להפגנות אז חבורות השלטון לאורך כול השנים היו לא רק מדברות ביום השואה אלא גם עושות כל השנה.
2 Responses to הרפורמה בחקלאות, ההפגנות והלקחים / עוזי לס
כתיבת תגובה לבטל
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (159)
- בטחון (20)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (12)
- בנות ובני משק שעזבו (15)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (62)
- דבר המערכת (129)
- הנהלה (346)
- הפרטה (137)
- התנדבות (42)
- וידאו (22)
- ותיקים (175)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (224)
- חירום (16)
- חניה (18)
- חקלאות (50)
- חשמל (22)
- טור דיעה (30)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (134)
- כללי (640)
- לזכרם (227)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (96)
- מזון (39)
- מחזורים (8)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (68)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (158)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (32)
- עסקים (86)
- פוליטיקה (34)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (87)
- קהילה (503)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (146)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (14)
- תכנון (164)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (38)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
תגובות אחרונות
- לאה אשכנזי הרץ על לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- נאוה על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- נויה לס על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
- רעיה מירון על "בכל זאת, זה צובט בלב" / איילת אסטליין כהן
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תניה רטר מעבירה ל…
- גח"א במלחמה – אוקטובר 2023 / ליאורה רופמן, יו"רית קיבוץ
- ומה מספרים המתארחים מהעוטף? / שלמה כהן
- תנו להם רובים / ליאור אסטליין
- מתנדבות 2023 / שלמה כהן
- ממלכת דוד / ליאור אסטליין
- עוף ברימונים / יהושע זיו
- לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שלוה ברוך מעבירה ל…
- משולחנו של מנהל הקהילה / יוני ארי
- הזמנה לבכי / ארנון לפיד
- אנחנו שנינו מאותו הכפר / שלמה כהן
- מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- חשמל בכפות ידיו / ליאור אסטליין
- הגנים לקראת השנה החדשה / אנטה ז'סטקוב, רכזת הגיל הרך
- יונתן סע הביתה – חלק שישי / יאיר אסטליין
- על שינוי אקלים, פאנלים סולאריים ואחריות / רענן רז
- סלט חסה עם גרגירי רימון / בלהה זיו
- הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- על מועמדותי בבחירות למועצה האזורית / מיכל רסיס
- עושות שלום נפגשות עם פלסטיניות / שלמה כהן
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / זהבה צ'רבינקה מעבירה ל…
- על החיים ועל המוות / שלמה כהן
- אמוציות של נוי / ליאור אסטליין
- "אני מרגיש בושה" / יואב מורג
- טעון שיפור / שלמה כהן
- ארץ אוכלת יושביה / גידי שקדי
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות





אבא יא מלך העולם
אתה ואנשים כמוך זה מה שטוב בחקלאות, אנשים כמוך זה מה שהחקלאות מביאה לעולם קודם כל, אחר כך כל השאר, החקלאות עצמה זה רק סימפטום.
❤️
עוזי, אתה כ"כ צודק שזה כואב!!! אני מבלה כעת בנגב, אזור שדה בוקר. הריאה הירוקה של הכרם כאן היא משובבת לב אבל פצפונת. מקשיבה לבעלי המקום ומלחמת הקיום שלהם מול ההון/שלטון למיניהם, ממשרד החקלאות דרך הרמ"י ועד למשרדי התשתיות למיניהם. חושבת: ארץ אוכלת יושביה היא! וכמובן, פריחתו של הפחון, המאהל וכיסוי כל פיסת חול נגבית בישוב זמני בדואי חסר תקווה. וד אוכלוסיה שמופקרת לחסדי הון שלטון ופורעי חוק אחרים. כמו שכתבת, הדרך מצומת שוקת לערד זכורה לי, כבת הנגב, כדרך ארוכה, ריקה וחומה…