לא קיבלתי תפוז זהב אבל אני רוצה להעניק ארגז תפוזים לצחית וטל אמיתי האחראים על המקלט השכונתי בשכונת המגדל.

האוכלוסייה שהתאספה במקלט כללה פעוטים מגיל חודש וחצי עד גילאי 80 פלוס. המקלט היה מאובזר בכיסאות רבים, ספה, מיטת קומותיים, מזרונים, מרבד, מאווררים, טלוויזיה, Wi-Fi ממתקים ומשחקים לילדים ובאמצע שלחן קטן. במהלך השבועיים הפתאומיים הללו, נאספה אוכלוסייה פחות או יותר קבועה ומיד גם התקבעו מקומות הישיבה.

על קיר המזרח ישבו משפחות פולק עם הכלב צופקי. אליהם נוסף אורח מגרמניה דומה להם במידותיו ועל כפות רגליו כפכפי אדידס אדומות. הביקור הקודם שלו נערך ב-7 באוקטובר ( הם חייבים להפסיק להיפגש כך).

בקיר הצפוני על הספה, ישבו בדרך כלל אמהות עם תינוקות שלא מזמן הגיחו לאוויר העולם. על  מזרונים לרגליהן השתרעו בנות משפחת גילה (איתי) והמשיכו את שנתן מהבית. בהמשך הקיר על מיטת הקומות, התמקמו משפחת עופרי (דה בורס) ושלושת ילדיהם הקטנים. הם הגיעו תמיד ראשונים, מתוקתקים ומאובזרים עם תרמיל מקלטים ובו סיר מצופה ניילון למקרה שאחד הקטנים ירצה להטיל את מימיו.

בקיר המערבי התמקמו משפחת שמיר, תמיד תינוקות על זרועותיהם, אנוכי, יוסי חי ומנחמים שבאו לשבעה של דרורה ז"ל.

על פתח הדלת בקיר הדרומי נעמדו גברים מסוקסים, גמלאי יחידות מובחרות, מנסים לאתר היכן נפלו הטילים ומה טיבם. בעיקר הם סתמו את האוויר המועט שחדר למקלט דרך הדלת. 

בתווך על המרבד היו המוני ילדים שצפו בסרטים מצוירים בטלוויזיה ולעיתים הזדמנו עוברי אורח עם כלביהם ופסיכולוגים מהתחנה עם מטופליהם.

בחלל האוויר היה ניחוח של מאפים שנאפו זה מכבר ע"י צחית וחולקו ליושבים. במהלך השבועיים נוסף גם מעקה בצד השני של המדרגות לנוחיות כל העולים ויורדים בהם.  

כולנו כמובן היינו מצוידים בטלפונים וכשניתן האות לצאת, ספר אותנו טל כעדר כבשים השב מן המרעה והכריז "הפעם היו 50 נפשות במקלט".

בכל פעם שהוזעקנו למקלט, הוא היה נקי מסודר וערוך לקראתנו ועל כך תודה גדולה וישר כוח לזוג הזה.