פסיפס עצים בית וינה נורית וולף 2019

 

לפעמים תמונת פסיפס יכולה להיות תיעוד!

נורית וולף שעבדה שנים בנוי עם חיימקה ורדי, תיעדה את בית וינה והעצים בסמוך בעבודת פסיפס מקסימה.

מי שמעורה במה שקורה בחצר הקיבוץ יודע שעץ האורן השלישי מצד ימין נפל בסערה האחרונה (עצוב… חיימקה ששתל את העץ אמר שבא לו לבכות אחרי שראה מה שקרה שם).

חיימקה מספר שהעצים הללו נשתלו כחלק מתוכנית הנוף של האדריכל נוף שעבד בקיבוץ – יוסף סגל.

עץ הכורזיה, או כפי שהוא מכונה עץ השיכור, הוא אחד מיני רבים שיש לי אליו רגשות מיוחדים.

יש בקיבוצנו כמה עצים כאלו ברחבה של בית וינה ובמגרש החניה. העץ נקרא כך על שום הגזע שלו שמתעבה במרכז ויש לו צורה של בקבוק ועליו קוצים (תשתה אבל בזהירות…). הפרחים בצבע ורוד עז, פתוחים וגדולים מאד.

כוריזיה צילמה אפרת אשל 2014

כוריזיה. צילום: אפרת אשל 2014

העצים האלה יובאו לארץ כזרעים מדרום אמריקה לחוות הנוי שע"י מדרשת רופין שנוהלה ע"י רות בנימין ז"ל, שם נעשו הניסיונות לאקלום צמחים. הארץ חולקה לאזורים לפי סוגי אדמה וכל אזור קיבל כמה שתילים לניסיון. אנחנו נבחרנו כאחד האזורים לאקלום.

העצים שלנו נטעו בערך בסוף שנות ה-60 תחילת ה-70, וקיבלו יחס מיוחד. האדמה ברחבה של בית וינה שם העצים נשתלו היא אדמת נזז לכן המים לא חדרו, היה צורך לעשות חורים עמוקים מסביב לעצים, ולמלא אותם במים ודשן. אני רוצה להודות לחיימקה שעשה זאת בנאמנות ובמסירות במשך הרבה מאוד שנים, ובזכותו אנחנו נהנים כל שנה מחדש מהפריחה הנהדרת של העצים האלו.

Givat-Aslide_414 עצים, צאלונים, הדשא מתחת לחדר האוכל 1966

צאלונים, הדשא מתחת לחדר האוכל 1966

אי אפשר שלא להיזכר ולהזכיר את הצאלונים ופריחתם המרהיבה שגדלו בחזית של חדר האוכל הישן, ואת המדרון מצידו הצפוני של חדר האוכל שהיה מכוסה כולו במרבד סגול של צמחי האהל. כשבמרכז השטח גדלו לאיטם שלושה ארזים.

קקטוסים מתחת לחדר האוכל Givat-Aslide_563

קקטוסים מתחת לחדר האוכל

כמו כן פינת הקקטוסים המיוחדת שהייתה בין הכל בו לחשמליה. עדיין נשאר שיח צבר אחד למזכרת.

עצי אלמוגנים Givat-Aslide_475

אלמוגנים במגרש החנייה

פינה חמה יש לי לכליל החורש עם פרחיו העדינים הסגולים שגדל ע"י הספריה וכמובן האלמוגן עם פריחתו האדומה.

מדרון חדר האוכל, האהל בפריחה Givat-Aslide_564

מדרון חדר האוכל בפריחה

בתור עובדת נוי לשעבר יחד עם חיימקה, למדתי לפקוח עיניים, להסתכל מסביב ולראות לא רק את השביל עליו אני דורכת אלא בעיקר את הפרח שפורח, עץ מלבלב, משחק השמש של אור וצל בין העצים, ציפור על חוט חשמל, ודוכיפת מנקרת בדשא.

נקודות אור אלו נותנות לי אויר לנשימה. אני נהנית להסתובב בשבילי הקיבוץ, ואני יודעת שיש לי חלק ביופי הזה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896