זה סיפור שמתחיל מהסוף, בשורה התחתונה שהפעם, באמת כוללת רק שורה אחת.

סעיף מספר 2 בסיכום ישיבת הנהלה 26.5.13 מס' 13-8 קובע ביובש: "מכירת פעילות המג"ח למשקיע בשם עופר רונן".

שמונה שנים אחר כך, בצהרי יום חמישי לפני כשבועיים, כשאני מתקרב למג"ח, אותו עופר רונן יושב על ספסל בחזית המשרד שלו וממתין לי. כשאנחנו נכנסים למשרדו, אני מבחין מיד בשלט התלוי מעל כסאו שאת תמונתו אתם יכולים לראות בהמשך הכתבה. "מדהים מה אפשר להשיג כשלאיש לא אכפת מי יקבל קרדיט". אם בתחילה זה נראה כמו עוד סיסמת ניו-אייג' נפוצה, אז בסיום הראיון ואחרי כמויות הקרדיט שהוא מפזר על אנשי המג"ח לדורותיהם, אני כבר מאמין שמדובר בתפיסת חיים.

אבל רגע, אם התחלנו בסוף, בואו נחזור להתחלה. בסרטון מלפני כשלושה עשורים שניתן למצוא בירכתי הארכיון, מתוארת ההתחלה הצנועה של המג"ח.

"הכל החל בשנת 1974 בסככה קטנה ליד המסגרייה עם מחרטה וכרסומת ושניים שרצו לעשות 'משהו מעניין'. השניים האלו היו גלעד רפאלי וגילי צנגן. באותה תקופה חיפשו בגח"א רעיון למפעל ועלו רעיונות שונים. לבסוף הוחלט כי מג"ח יהיה המפעל השני אחרי 'גת'. הסככה הפכה למבנה, נוספו אנשים והוצבו מכונות לעיבוד שבבי". בסרטון מספר אורי מירון כי "המשרד היה שולחן עגול עם טלפון עליו ואיזה נייר לקשקוש ואז התברר כי יש מוצרים עם פוטנציאל מסחרי: מתקני שטיפה ותאי הטלה להודים".

דיווח נלהב מהעלון של ספטמבר 1979 מצביע על ההתקדמות. "מסתיימים בהצלחה הנסיונות במג"ח לפתח מתקן אוטומטי לאיסוף הביצים בלול התרנגולות" ועובדי ההודייה קובעים כי "אין ספק שמבצע קני ההטלה האוטומטית הוא דוגמה לשיתוף הפעולה בין החקלאות לבין הטכניקה".

עופר רון הכיר היטב את המג"ח ואנשיו, הרבה לפני שרכש אותו. "אני מושבניק מבית חרות, עבדתי בחוות הודים של המושב והכרתי אישית את המג"ח ואנשיו", הוא נזכר. "מאוחר יותר ניהלתי פרוייקט באוזבקיסטן ואז פנו אליי לבוא כיועץ מקצועי חיצוני למג"ח וליוויתי את המג"ח כעשור בתור יועץ". בשנת 2013, כאמור, הוא רכש את פעילות המג"ח.

"המפעל היה בדמדומיו. אפשר היה לחוש ולראות כי אין חידושים ואין דרייב קדימה, אבל אני ראיתי את הפוטנציאל ואת האפשרויות. צריך לדעת שכיום לול מטילות הוא עולם ומלואו, עולם רועש, המתנהל תחת לוח זמנים קבוע ומצד שני צריך לזכור כי עובדים עם חיות מהטבע. אם לא תשכיל להשתמש באינסטינקטים שלהן, לא תצליח".

בנקודה זו וכדי להמחיש את הנושא, עופר עוצר ומראה לי סרטון קצר ומשעשע, בו ניתן לראות כיצד תרנגול הודו גדול, עוצר בכוחות עצמו את התנועה בכביש בארה"ב, על-מנת לאפשר לקבוצת תרנגולות לחצות את הכביש.

"מה שידעתי שיעבוד לטובתנו, הוא נושא כח האדם שעוסק בענף בעולם", הוא מסביר. "המצב מחריף, כי מדובר בעבודה פיזית מעייפת ומאתגרת. ידעתי שבארה"ב יש מערכות ישנות שצריך לחדש ואנחנו עובדים גם במזרח אירופה ורוסיה, שם אפשר עדיין לראות נשים זקנות אוספות ביצים בידיים, אבל הדור הצעיר כבר לא מוכן לעבוד כל כך קשה. המערכות שלנו נותנות מענה לכל השווקים הללו".

לאחר שרכש את פעילות המג"ח, החל עופר לבצע את חזונו. "הרחבנו את הפעילות על-מנת לפזר סיכונים. יש לנו חברה נוספת המייצרת תאי הטלה לתחום העופות, מסועים להזרעות ומכונות שטיפת ביצים, כך שהרחבנו את סל המוצרים שאנו מספקים. אנחנו מעסיקים 12 עובדים כאן ובסניף השני שלנו שנמצא במושב תימורים ועובד בעיקר מול השוק המקומי בתחום העופות".

חברי הקיבוץ שעדיין עובדים במג"ח הם אסף ברות ושוקי ברניב. "הם עושים עבודה נהדרת", קובע עופר. "אני חושב שאחת התקלות של גח"א שהובילו לדעיכת המג"ח, היא ההתנתקות מהשטח – כלומר סגירת לול הרבייה ואי-המשכיות בתחום אולי אפילו עם שותף. אם אין לך לול משלך וחווה משלך, אז כשאתה סוגר את הרבייה חל תהליך של התנתקות מהעשייה היומיומית ומתהווה מרחק מהשטח".

הפעולה הראשונה שעופר עשה הייתה יצירת שותפות מקצועית עם דני, מנכ"ל "רמית" (שותפות לייצור אפרוחי הודים) של משקי גרנות. "אתם שדה הנסיונות שלי" אמר לו עופר, "לכן אתם הלקוחות הכי חשובים שלנו".

"הם נהנים ממחירים מיוחדים ושירות 24/7 ואנחנו קיבלנו שדה נסיונות דבר שהוא חיוני לפעילות שלנו", מדגיש עופר.

אבל יש משהו שהמג"ח של גח"א כן הותיר לעופר. "למג"ח יש מוניטין של עשרות שנים, שם של מקצוענות ומקצועיות. מביאים הנה אורחים מחו"ל ומעבירים הדרכות. מג"ח זה שם ידוע, מוכח ואמין בכל העולם וזה משהו שהשאירו לי".

עופר מספר כי לפני כשלוש שנים חודש קשר עם חברה באוהיו. "הם זרקו את התאים כי התוצאות המקצועיות היו גרועות. הגענו לשם, שינינו את צורת העבודה, אנחנו מלווים אותם ומספקים את הציוד וכעת הם מקבלים יותר ביצים. זו הוכחה שזה עובד. מתלונות על הפסד ביצים, הגענו לדיווחים הפוכים – חוסכים בכח אדם ומקבלים יותר ביצים".

זוכרים את הקרדיט מתחילת הכתבה? "אורי מירון בא לבקר", מספר עופר. "וכשראה את ההצלחה, הוא אמר לי 'עופר אתה לא יודע כמה אני מאושר' ואני עניתי לו 'עם מוצר כה טוב ושם כה טוב שבניתם, אפשר לא להצליח?' יש כאן מוצר טוב, פשוט ואמין, עם היסטוריה של מוניטין מצויין בכל העולם, יש אמינות ואספקה וזה אולי כל הסיפור כולו".