לפני הכל ברצוני להדגיש את החשיבות הרבה שאני רואה בדיונים פתוחים והחלפת דעות.

עם זאת צר לי שחלק מהתגובות והמכתבים שעברו במיילים של חברי המועצה בשבועות האחרונים כללו ניסוחים פוגעניים ואישיים, שלא לומר בעיטות במקומות רגישים.

מקווה שכל המתדיינים ימשיכו להרגיש חופשיים להתבטא ללא פחד ומורא, ואף תיווצר הזדמנות לחברים נוספים מכל השכבות לבא ולדבר באספה. זה חשוב לכל הקהילה.

 ולעניין עצמו:

לדעתי הנושאים בהם עוסקים חברי ההנהלה אלו הדברים שבשבילם נבחרו. בטוחה ששמוליק ושאר חברי ההנהלה אינם מצפים למחיאות כפיים ופרחים של הוקרה, ומצד שני, כל הדברים שנוצרו פה בשנים האחרונות, כולל היכולת לבנות את שכונת הבנים, ולגרום לבני הדור השני והשלישי לחזור לקיבוץ, ולהחיות אותו משלבי "הגסיסה" בו היה מצוי, נעשו הודות ליכולת הכלכלית ולהתנהלות הכלכלית שאפשרה זאת. בלי הכסף שמימן את התהליך זה לא היה קורה.

כן, בהחלט מגיע לכל מי שהוביל ומוביל את התהליך המסובך הזה גם מילות הערכה.

אין לי ויכוח בנושא של הערכים והיכולות של האנשים שגרים פה. אבל בל נשכח לשנייה שכדי

לקיים את כל הדברים היפים האלו צריך אמצעים כלכליים! הכסף זה לא ערך בפני עצמו! זה כלי עבודה!

אני מסכימה עם מי שאמר שאנחנו ממש גרועים בפרגון ושבחים. מילים טובות מגיעות לרבים, וגם חיוך וטפיחה על השכם – מה עוד שזה ממש בחינם. (-: אולי ראוי שהדברים יאמרו לעיתים יותר קרובות. בהחלט יכול להוסיף ולתרום לאיכות החיים של כולנו. לא רק חברי ההנהלה, אלא רבים וטובים אחרים.

ואם כבר שבחים –

אני שמחה מאוד עם המעורבות והאכפתיות של המצטרפים משכונת הבנים ושל שאר הצעירים, בני הדור השני והשלישי שבאים ומשתתפים במועצה!

גם הם "המשוגעים לדבר" מהדור שלהם! האכפתיים! אלו שעדיין לא איבדו תקווה.

הצעירים האלה הם חלק ממי שכן עושים וכן מעורבים וכן אכפת להם, שתורמים מזמנם ומרצם בהתנדבות, שיושבים בוועדות, ולפעמים גם הולכים להפגנות. לצערי זה לא הרוב.

בדיון במועצה גם אני וגם שלומי שרון ואחרים הבענו את האכזבה מאי המעורבות של כלל הציבור. אדישות כללית שמדי פעם מתנערים ממנה רק כשזה נוגע למשבצת האישית הפרטית…

אני חייבת להגיד שאני די סקפטית, שלא לומר צינית לגבי היכולת לשנות את המצב הזה. לכן יש חשיבות רבה לדרך בה מחליטים כדי למנוע את המצב של תקיעת מהלך או דיון על ידי קומץ חברים אינטרסנטים אשר אינם מכבדים את הזמן והאנרגיה והכסף שכבר הושקעו ומתעוררים עם ערעור על נושא איזוטרי בדיוק כשכל הדיון וההצבעות מסתיימים.

מאוד חשוב שיהיו דיונים וכל מי שרוצה יבוא להציע, לשנות, להתווכח ולעמוד על דעתו. אבל להתחיל כל פעם את כל המהלך מחדש? באמת זה מתיש, ומאוד בלתי יעיל.

הלוואי ולכל הצבעת קלפי יבואו 90% מבעלי זכות ההצבעה, הלוואי ועל כל מושב במועצה יתחרו חמישה ועל כל תפקיד בקהילה יתייצבו עשרה מועמדים שיתחרו עליו.

אחת הסיבות להקמת שכונת הבנים הייתה להגיע למצב הזה. אני מצטערת לומר שלא זה מה שקורה, אם כי בהחלט יש מגמה חיובית גם בתחום זה.

ונושא אחרון – שהועלה במועצה:

הצורך בהקמה מחדש של וועדת חברה או וועדה לענייני הפרט וקשריו עם השכנים ועם הקהילה.

אני מסכימה עם מי שטען לנחיצות העניין. ניזכר כי הוועדה האחרונה שפעלה, התפרקה מהסיבה הפשוטה והפרקטית למדי שלא היו לה סמכויות לפעולה. לא היה תקציב, לא היו לוועדה הכלים ההכרחיים כדי להוציא לפועל את ההחלטות.

זה מחזיר אותנו לנושא שלשמו התכנסנו:

חשוב לתת לאנשים, למועצה, להנהלה, לוועדות, לא רק אחריות, אלא גם סמכות – זאת אומרת יכולת אמיתית לפעול!

המטרה של ריכוז הנהלים והתקנונים שנעשה עכשיו, ליצור כלי עבודה להמשך.

להגדיר את דרכי הפעולה של כל הגופים שפועלים כאן, למנוע כפילויות, למנוע בזבוז זמן,

לתת לגופים השונים את הכלים הדרושים, והמסגרות בהם יוכלו ליזום ולשנות.

יש לנו מטרה משותפת לשפר את החיים, ולהקל על דרך קבלת ההחלטות.

זאת המהות של הדיון, לא יותר ולא פחות!

מצטרפת לדעת עורך הדין שאמר: "על מה ולמה כל הדרמות"?

דרך אגב, ובהזדמנות חגיגית זו כשאני כבר כותבת לעלון:

לפני שנה אחרי חגיגות ה-60, וההצלחה של ההצגה, הצעתי להקים כאן חוג פעיל לדרמה שגם ייתן מענה לצורך ב"דרמות" בחיי הקהילה.

מי מרים את הכפפה? מי מתנדב לרכז אותו? אלכס קראוס כבר נרשם.

(למי שלא הבין – שני המשפטים האחרונים – זאת בדיחה…)