לא מזמן יצא לי לחשוב שיש "בעלי תפקיד" בקיבוץ שאנחנו מכירים רק בתפקידם. כיאה לקיבוצניק סקרן, רציתי לדעת יותר על עדן מדריך את הנעורים כבר מעל שנה וחשבתי שבטח גם אתם. אז קבעתי איתו ראיון בדירה שלו בתלתונים

מה קורה אחי? מה, מי אתה, מאיפה אתה ולמה?

"שאלה מסובכת. אני עדן, בן 23, נולדתי בהוד השרון ועברתי ליישוב מתן בכיתה ז'. אבא שלי בעל מכולת וגלידריה ואמא שלי סייעת בגן ילדים. יש לי שתי אחיות, הגדולה סרן בחיל-האוויר והקטנה התחילה עכשיו כיתה י"א, שתיהן הרבה יותר יפות ממני. אני מדריך את הנעורים בקיבוץ מעל שנה וכשאהיה גדול אעסוק בחינוך".

למה עברתם למתן? ואיך היה המעבר?

"המעבר היה הכרחי, הגיע לי בול בזמן ואני שמח מאוד ממנו. ההורים שלי רצו לגור ביישוב ולא בעיר וכל האחים של אבא שלי גרים במתן".

איך היה לגדול במתן?

"תשמע, זה שונה מהקיבוץ. אני מסתכל על הילדים פה ומקנא בהם. החינוך הבלתי פורמלי פה ויחס החניכה –  אני מדריך אחד על 40, במתן היו שני מדריכים על 120, היה פחות יחס אישי ופחות מסגרות, אבל נהניתי מאוד והייתי ילד של תנועת הנוער והייתי מכור: השבוע התחלק לשלישי (היום של הפעולות) ועד שלישי. מכיתה ט' הדרכתי ואז הייתי מדריך בוגר ורכז שכבה".

שמעתי גם שאתה קשור ל"מתן מהלב"

"כשהייתי בכיתה י' קראתי כתבה שאמרה שלאחד מכל שלושה ילדים בישראל אין מה לאכול בחג. זה היה בלתי נתפס בעיניי ואמרתי 'מה זה???' הלכתי לסופר במתן עם כמה חברים, עמדנו שם עם עגלה ואספנו אוכל בשביל לתרום לעמותות. זה הצליח, אז גם בסוכות עשיתי אותו דבר וככה גם בהמשך החגים. בחופשת הקיץ כבר התחלתי לאסוף ציוד לביה"ס עבור ילדים נזקקים וקיבלתי מהיישוב מכולה כדי לאחסן את כל הציוד. יחד עם עוד חבר, סידרנו את המכולה קראנו לעמותה 'מתן מהלב', פתחנו עמוד בפייסבוק שקורא לאנשים לתרום ועשינו ערבי גיוס כספים וארוחות תרומה, הבאנו את הילדים של היישוב דרך המרכזונים להתנדב וזה ממש גדל לממדים עצומים. הצלחנו לגייס כסף רב – 25,000 ש"ח בכל חג".

מדהים! כמה זמן זה החזיק?

"במשך שנתיים (י"א-י"ב) התעסקתי בזה עד שעזבתי לשנת שירות והעברתי את המקל. אחר כך זה הלך ודעך לצערי".

איפה עשית שנת שירות?

"ב'קדימה' בצפת. גרנו בשכונה והפעלנו מעון לילדים של השכונה שהגיעו לשם מביה"ס עד הערב".

איך היה?

"שנה מדהימה. החברים הכי טובים שלי הם מהקומונה ונהניתי בטירוף, אבל זה גם היה המפגש יומיומי ראשון שלי עם נוער במצוקה וסיפורים ששמעתי שם החרידו אותי. היינו עושים ביקורי בית עם הרווחה לילדים ורואים מקרר ריק".

ומה עשית בצבא?

"הייתי לוחם בסטי"לים ואח"כ מפקד. היינו בהפלגות הכי רחוקות שאתה יכול לדמיין והרבה סגירות, אבל היה גם המון הווי. לפעמים אני מתגעגע לצבא".

מתגעגע? אתה בטוח?

"מתגעגע מתגעגע. נלחמתי כדי להיות בשירות מילואים פעיל, כי בחיל הים הלוחמים לא נקראים למילואים".

ואיך הגעת לגבעת חיים?

"הגעתי חודש אחרי שהשתחררתי. היה לי ברור שאני רוצה להדריך נוער וחיפשתי קיבוצים. האמת שהתקשרתי ליפעת כשהייתי בכלל בראיונות בים המלח. באתי לריאיון והיה חיבור ישר, ידעתי שארצה להדריך כאן".

איך היה המעבר והכניסה לתפקיד?

"לקח זמן להכיר את הילדים ובהתחלה היו דברים רבים שרציתי לשנות. הייתי קשוח מאוד איתם, אבל במודע, ידעתי לאן אני מכוון ושאני עושה משהו נכון. תוך כדי למדתי את הילדים, הבנתי איפה צריך לשחרר ואיפה להתעקש והדברים פשוט קרו".

איך התפקיד?

"שמע, הילדים נכנסו לי ללב, הם חלק משמעותי מאוד מהחיים שלי. הם מספרים לי את הדברים הכי אישיים ואני אומר להם תמיד ומתכוון לזה – אני תמיד כאן בשבילם, לא משנה באיזו שעה. אני מאמין שכשאתה עובד עם ילדים אתה לא יכול לעבוד לפי שעה. אני הולך לביה"ס שלהם, אני מבקר בבתים, מתקשרים אליי בסיטואציות קשות שלהם, אני כאן".

זה נשמע גם קשה.

"כן, אבל אתה לא יכול להתנתק מהעבודה עם ילדים בזמנים שאתה לא פיזית בעבודה. חינוך הוא מקצוע שצריך להסתכל עליו ביראת קודש – טעויות הן טעויות ולהגיד משהו לא נכון לילד יכול להשפיע על כל החיים שלו. חייבים להקפיד על זה – על הפרטיות, התגובות והרגישות. אני מקבל את זה על עצמי ואני יודע שזה גם מה שארצה לעשות בהמשך החיים, ככה שאני מתכנן מדי פעם לקחת מנוחה כדי להיטען מחדש, אבל זו התשוקה שלי. אט אט קיבלתי כאן בטחון רב מלביאה שאני חייב לה המון, מיפעת שמלווה אותי בתפקיד ועוטפת באחריות ונסיון מרגיעים מאוד וגם מהורי הילדים. אני נותן את כולי ומקבל המון בחזרה. אני מרגיש שהם סומכים עליי עם הילדים שלהם".

אני יכול להעיד שאני שומע עליך המון מילים טובות.

"זה מחמיא לי מאוד. אני חייב להגיד גם שהקהילה כאן מדהימה. היום שבו החלטתי שאני נשאר עוד שנה בתפקיד היה כשחליתי בקורונה והייתי בבידוד ופשוט כל יום קיבלתי משלוחים מהחברים כאן. זה חימם לי את הלב ופשוט הרגשתי שזה המקום שלי".

איך אתה מסתכל על הקיבוץ ועל החינוך?

"אני חושב שיש כאן מערכת חינוך מדהימה, שכל רצונה הוא שלילדים יהיה טוב והיא פועלת כל הזמן עבור זה. אני יכול להעיד שלביאה היא 'אמסטף', היא דואגת לנו בטירוף והיא נותנת לי עצמאות רבה והכוונה מדהימה. זה לא קורה בעוד הרבה מקומות ואני בקשר עם מדריכים רבים.

הילדים כאן רוצים להגיע לחינוך וההורים משרישים אצלם מאוד את המקום הזה ואת החשיבות שלו. למשל בתנועת נוער, שעל פניו קשה לתחזוק, אנחנו רואים ילדים פורחים שם, כאלה שלא תמיד הכי משתתפים בבתי ילדים/מרכזונים/נעורים וזה כשלעצמו מניע אותנו להמשיך ולהגדיל את המפעל הזה".

מה נאחל לך לסיום?

"שאסיים את השנה בנעורים בהצלחה, אטוס לטיול של אחרי צבא שמחכה לי באפריקה ואירופה ולקינוח שביל ישראל. אה, השבוע הייתי בחתונה של הבן של לביאה וכולם אמרו לי לשמור על קשר טוב בקיבוץ כדי שאוכל להתחתן בדשא של החדר אוכל, אז הלוואי שאצליח לשמור על קשר טוב עם הקיבוץ ואולי אפילו אגור פה מתישהו בעתיד".

עדן, היה לי לעונג. המון בהצלחה!