יושבים בצעירים, אמיר: בואנ'ה אחלה ראיון עשית לסיטון.
תודה רבה אחי, אני רוצה לראיין גם אותך…
וכבר חשבתי שלעולם לא תציע…"
עולים למרפסת של אמיר בחיילים.
אמיר מוהר שכבת קקאו, הבן של יגאל ורקפת, עוד חודש בן 22 (תמסרו לו מזל טוב בשבילים), בן אדם של ציניות, טיולים ועבודה ויש היגידו מלח הארץ
מה שלומך מוהר?
כל עוד אני בקיבוץ הכל טוב.
מה זאת אומרת?
בדיוק דיברתי עם עדיגו (עדי "סבתא" גולן דניאל המלכה) על זה שאני פשוט מתגעגע לקיבוץ, מתגעגע לחיות פה באמת.
אתה צודק, זה קשה בצבא ובשנת שירות שאתה מגיע כל פעם לגיחות וגם הכל משתנה וקשה לעקוב.
בגלל זה הדבר הראשון שאני שואל כשאני מגיע הביתה זה מה קורה בקיבוץ.
מה המאכל האהוב עליך בחדר אוכל?
תשמע החדר אוכל השתפר פלאות וכרגע שניצל הבית שהכפיל את גודלו, ומשביע כל קיבה עכשיו הוא הפייבוריט שלי.
כמעט כמו בצבא?
כמעט 😊
איך באמת הולך שם? איך היה המסלול?
היה מסלול מאוד קשוח מהבחינה האישית. זה לא קל לעשות הכשרה כל כך ארוכה ולהיות מנותק מהבית והחברים וכל מה שהכרת לפני, ולהיכנס למסגרת כל כך לחוצה. אבל אני אוהב את זה בגלל שאני כל הזמן עסוק וכשאני עסוק טוב לי.
המסלול הוא מאוד קשה כשבעצם אתה תמיד במבחן.
כן אתה לא יודע מה הולך להיות איתך, וזה מבחן שלם שמתנהל בתקופת זמן עמוסה. זה קלישאתי אבל אתה כל יום צריך להוכיח את עצמך.
איך היה הקשר עם עופרי פולק? שהיה מפק"צ (מפקד צוות) בצוות המקביל שלך?
בהתחלה חששתי מזה, אבל בצבא כל אחד יודע את מקומו, ובקיבוץ הייתי מצדיע לו ושובר את הקרח, מה גם שיש לנו שתי מפקדות גדולות בבית שמכתיבות לנו את הכללים.
אנחנו מאוד גאים בך שסיימת ועכשיו קורס קצינים, למה?
תשמע עכשיו אני צריך את המחברת שלי לבדוק למה רשמתי שאני רוצה…
תמיד רציתי להיות מפקד ולהרגיש את התחושה הזאת. אחרי הטירונות יחידה כשאתה מרגיש הכי אפס בעולם, המפק"צ שלי שאל אותי אם אני רוצה לצאת לקצונה כי הוא רואה פוטנציאל. לא ידעתי מה לענות לו כי הרגשתי שאני לא יודע כלום עדיין. משם התחילה הדרך, ואני מרשה לעצמי להגיד שכל יום במסלול התעוררתי ואמרתי לעצמי – למה אני רוצה ואיך אני עושה את היום הזה יותר טוב. אני נהנה מאוד ואני רואה את עצמי מוביל וממשיך לעזור.
בעלי הדרגות בקיבוץ צריכים להתחיל לחשוש מתחרות?
לא לא, אני רוצה לעשות את שלי להרגיש, לתרום אבל לא לתקופה ארוכה מדי.
הקשר עם אבא יגאל השתנה עכשיו? יש לכם שיחות שעוד לא היו?
כן, זה כיף. כשהייתי ילד ניסיתי כל הזמן לגשש אבל לא הצלחתי. עכשיו יש הרבה קשיים וחוויות שאנחנו מבינים זה אצל זה.
מגיל צעיר היית חזק בספורט ובכושר.
נכון. שיחקתי כדורגל וטניס ובשלב מסוים הבנתי שזה לא יהיה העתיד שלי, אז התחלתי להתכונן לצבא ולשנת שירות ונרשמתי לכושר קרבי.
אתה בעצם הבאת את קבוצת הכושר הקרבי לקיבוץ.
כן, אמא שלי (רקפת מוהר) התקשרה ליובל עילם ואמרה לו שהבן שלה רוצה להיות כמו אבא שלו והוא צריך הכנה, ומשם הקשר התחיל. התאמנתי שנתיים אצלו והוא הציע לי להיות עוזר שלו בקבוצות בהרצליה. דיברתי איתו על להתחיל פה בקיבוץ, הוא ניסה, ומפה לשם יש קבוצה. הרבה בזכות שכבת פפאיה.
אם כבר נגעת, איך זה להיות בן של שופטת בישראל ובגילוי נאות האם אי פעם לבשת את הגלימה?
יפה, כבוד גדול. היא מביאה דילמות משפטיות לבית וזה מעניין. האמת שפעם קניתי לה פטיש של בית משפט כשהיא עוד הייתה עו"ד ואמרתי לה שהיא תהיה שופטת והיא ענתה שהיא מקווה שלא.
אז בעצם אתה הנביא.
אני הנביא אליהו, אבל כשהייתי ילד נעלתי את העקבים שלה כי רציתי להיות יותר גבוה.
סקופ גדול, יהיו לזה השלכות. אני לוקח אותך קצת אחורה, אתה זוכר את העסקים שהיו לנו?
כמובן, עסקי הליצ'י וגולת הכותרת עמדות וופל בלגי בבת מצוות. זו הייתה אחלה תקופה וצריך לחדש את זה אחרי הצבא, יש לי עוד כמה רעיונות מעניינים.
נדבר עסקים אח"כ, אתה ידוע באהבתך הגדולה לליצ'י, איפה עצי הליצ'י הכי טובים בקיבוץ?
שאלה רגישה. באזור השכונה שלי יש כמה טובים – ורדי, ארזי, משפחת חי אבל זה עסק לא פשוט.
ספר על השנת שירות ועל חוויה אחת שזכורה לך במיוחד.
עשיתי שנת שירות בכפר הנוער החקלאי 'כנות'. הדרכתי את כיתה י"א. עבדתי בגן ירק ובעצם יצרתי אותו מחדש. הוא היה אמור לעבור לאחריותו של עדן נבון אבל הוא התעסק יותר בחיות.
ידוע שנבון אוהב לגעת בחיות.
גנים זה גנים… חוויה שזכורה לי במיוחד: לפנימיית כנות היה קמע שבעקבות סכסוכי עבר נגנב על ידי הקומונה בבן שמן. בשנה שלי החלטנו להחזיר אותו! אז פעלנו ובעקבות ההחזרה, הקומונה שלי הושעתה לשבוע שהפך להיות חוויתי ביותר, כי ניצלנו אותו לטיולים בין כל הבתים של החברים מהקומונה.
מה הכי זכור לך מהנעורים?
התקופה בנעורים שבין המפגן אש עד לפורים איחוד, ארבעה חודשים טובים של הרבה עבודה, פיתחו אצלנו מחויבות שלא לומדים בשום מקום אחר חוץ מבידיו הקשוחות של ענבר דניאל.
כולל כמה מבצעים שעשינו תחתיו…
שנשארים חסויים.
איך זה להיות בשכבה הכי קטנה בקיבוץ?
אני חושב שהסיבה שאנחנו השכבה הכי קטנה בקיבוץ בגלל שזו התקופה אחרי רצח רבין אבל הראנו את כוחנו בהצגת יב שלנו ובכללי היינו שכבה חזקה.
תצוגת תכלית שלכם בהצגה. מה חשוב לשמר בקיבוץ?
חקלאות, שכונת צעירים, נעורים חינוך, כל אלו מאוד חשובים, ואם לא נשמר אותם נפספס הרבה וחבל.
אתה רואה את עצמך בפוליטיקה/משפטים?
לא, לא, אני לא יודע מה אני רוצה לעשות בעתיד אבל אני מאוד אוהב חקלאות ולא מתחבר כל כך לפוליטיקה.
או בקיצור 'למה לי פוליטיקה עכשיו'…
בדיוק.
טוב מוהר תודה רבה והרבה בהצלחה!
גם לך אחי.
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (159)
- בטחון (20)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (12)
- בנות ובני משק שעזבו (15)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (62)
- דבר המערכת (129)
- הנהלה (346)
- הפרטה (137)
- התנדבות (42)
- וידאו (22)
- ותיקים (175)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (224)
- חירום (16)
- חניה (18)
- חקלאות (50)
- חשמל (22)
- טור דיעה (30)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (134)
- כללי (640)
- לזכרם (227)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (96)
- מזון (39)
- מחזורים (8)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (68)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (158)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (32)
- עסקים (86)
- פוליטיקה (34)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (87)
- קהילה (503)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (146)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (14)
- תכנון (164)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (38)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
נובמבר 2023 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30
תגובות אחרונות
- רעיה מירון על דבר העורכים / ליאור אסטליין
- לאה אשכנזי הרץ על לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- נאוה על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- נויה לס על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תניה רטר מעבירה ל…
- גח"א במלחמה – אוקטובר 2023 / ליאורה רופמן, יו"רית קיבוץ
- ומה מספרים המתארחים מהעוטף? / שלמה כהן
- תנו להם רובים / ליאור אסטליין
- מתנדבות 2023 / שלמה כהן
- ממלכת דוד / ליאור אסטליין
- עוף ברימונים / יהושע זיו
- לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שלוה ברוך מעבירה ל…
- משולחנו של מנהל הקהילה / יוני ארי
- הזמנה לבכי / ארנון לפיד
- אנחנו שנינו מאותו הכפר / שלמה כהן
- מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- חשמל בכפות ידיו / ליאור אסטליין
- הגנים לקראת השנה החדשה / אנטה ז'סטקוב, רכזת הגיל הרך
- יונתן סע הביתה – חלק שישי / יאיר אסטליין
- על שינוי אקלים, פאנלים סולאריים ואחריות / רענן רז
- סלט חסה עם גרגירי רימון / בלהה זיו
- הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- על מועמדותי בבחירות למועצה האזורית / מיכל רסיס
- עושות שלום נפגשות עם פלסטיניות / שלמה כהן
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / זהבה צ'רבינקה מעבירה ל…
- על החיים ועל המוות / שלמה כהן
- אמוציות של נוי / ליאור אסטליין
- "אני מרגיש בושה" / יואב מורג
- טעון שיפור / שלמה כהן
- ארץ אוכלת יושביה / גידי שקדי
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות


