היית לי מחזר, אהוב, בעל ואב לשלוש בנותינו האהובות. גדלנו יחד ולמדנו לחיות קצת אחרת מכולם, אבל באושר רב.

הכאבתי לך מאוד כשנפרדנו. הייתה תקופה קשה אך קצרה, כי החלטנו מראש להישאר משפחה, שותפים לכל למען בנותינו הנפלאות והיקרות.

נהיינו ידידים טובים בגידולן ואפילו חברים יותר טובים.

כאשר שלומית התחברה לחייך- מהר מאוד הפכנו למשפחה גדולה ומחוברת מאוד, מרובת בנות! ואז הגיעו הנכדים הרבים והנפלאים שגם איזנו את מצב הבנים והבנות וכולנו נהיינו מאושרים עוד יותר.

נפגשנו המון יחד בביתם של דויד ושלומית והייתה תמיד אווירה כמו של חגיגה של עם קטן, רב דורי מיוחד משלנו ואתה, דויד, היית הראש והמוביל וכולנו אליך באנו.

אמנם הכנת אותנו שנכים לא מאריכים חיים ואילו אתה הגעת כמעט לשמונים! ובכל זאת לפתע נחלשת מאוד ונעלמת לנו, אבל נשמתך נשארה בינינו ותמשיך לרחף מעלינו ולצפות בנו ושם, למעלה ברקיע, תהיה חופשי מכיסא הגלגלים ותוכל להינות מכל מה שתבחר, שלא היה לך כאן למטה.

ואנחנו כאן נישאר מיותמים ממך, אך לא נשכח! תנוח על משכבך ברוגע ותן לנשמתך חופש.