הייתי רוצה לפתוח בתודה לאנשי הקיבוץ היקרים שפתחו את הלב ואת הראש החל משלב הרעיון למיזם העמק=השווה (עליו אספר מיד) ועד לתמיכה בהוצאתו לפועל. תודה נוספת להנהלת הקיבוץ, יוני, ליאורה וסיזל המאפשרים לי לעשות את הדבר הנפלא הזה, גם אם לא תמיד נוח ומסתדר עם הראייה הרחבה יותר.

אז למי שטרם מכיר: אני גיל דותן, נכד של אלינור וראובן אפל ז"ל, נשוי לתהילה ואבא לגור ורימון. אנו חברי קיבוץ וגרים בהרחבה ב' מ-2013. אל הקיבוץ הגענו כסטודנטים לאחר חמש שנים בתל אביב ועם סיום התואר שלי כמהנדס תעשיה וניהול, התחלתי לעבוד בהנהלה ראשית של בנק הפועלים ובחברת ורינט לאורך שלוש שנים אבל, החיים מלאים הפתעות ובשלב מסוים הרגשתי שאני ממצה ורוצה לעשות משהו שיש בו יותר נשמה וגם קרוב לבית. למזלי מצאתי את החדרוכל ואת אלה.

לפני חמישה חודשים הופעתי בעלון. היה זה ראיון עם העורך (המופלא) בו סיכמנו את חמש שנות פעילותי כמנהל הסרוויס של החדרוכל לקראת עזיבתי. התקופה בחדרוכל הייתה משמעותית מאוד עבורי. דרך העבודה נכנסתי ללב הקהילה והכרתי (כמעט) את כולם, קטן כגדול. בנוסף, הייתה לי הזכות והעונג לעבוד בצמוד לאלה מירון וצוות החדרוכל המופלא שהיו לי משפחה חמה ועוטפת לאורך התקופה.

מי שמכיר אותי, יודע עד כמה לקחתי את התפקיד ברצינות והיה חשוב לי לבצעו על הצד הטוב ביותר. כבר אז ועד היום, עושה לי טוב לשמוע שאומרים לי: "אתה הפנים של החדרוכל" או "אתה חסר לנו". 

לאן מועדות פניי?

אבל, החיים מלאים בהפתעות ולאחר חמש שנים במהלכן למדתי המון, החלטתי ללכת דווקא אחרי הראש, לעזוב את התפקיד המדהים הזה ולפנות לעולם ההייטק. בדקתי ומצאתי הכשרה לפיתוח תכנה ב"אינפיניטי", שמונה חודשים עם התחייבות לשנתיים בסוף המסלול. זה קורס אינטנסיבי מאוד הדורש לפחות 12 שעות לימוד ביום, שבעה ימים בשבוע.

לאחר חמישה שבועות בהם רזיתי חמישה קילו הבנתי את הרמז – זה לא בשבילי ואני לא בשביל זה. חוויתי טלטלה לא פשוטה והרגשתי תלוי בין שמיים לארץ לגבי העתיד התעסוקתי שלי.

ידעתי שאני אוהב לעבוד עם אנשים, עם אוכל ולעשות את זה כמה שיותר קרוב לבית, לכן חשבתי על עגלה / בית קפה פה בקיבוץ או בעמק חפר והתגלגלתי עם הרעיון מספר ימים. ישבתי אצל מנהל רישוי עסקים במועצה שאמר לי שלפתוח זו לא בעיה, הבעיה היא להרוויח משהו מזה.

הגעתי לאלה עם הרעיון "המבריק"  שלי (שכבר לא הרגיש כ"כ מבריק) והיא עזרה לי להבין שזה לא כדאי ולא כלכלי. שנייה לפני שנפרדנו, אמרתי לה (בייאוש קל) שאני מתכנן ללכת ליום פתוח של קורס מורי-דרך והיא אמרה לי "בול. זה הכיוון". באותו הרגע נפל האסימון והבנתי שאני הולך להדריך סיורי אוכל והשראה כאן בקיבוץ ובעמק חפר.

למחרת התחלתי מחקר על כל דבר שיכול להיות מעניין וטעים פה בקיבוץ, גם למי שמכיר ובטח למי שלא. רדפתי וחיזרתי אחרי רבים, קבעתי פגישות מרובות, רשמתי ותיעדתי הכל. נפגשתי מספר פעמים עם (כמעט) כל מנהלי הענפים, בעלי עסקים ואנשי מפתח בקיבוץ שיכולים להוות נקודת עניין לסיורים שלי.

כמובן שנפגשתי עם הנהלת הקיבוץ ואף הגעתי לחברי הנהלה במועצת עמק-חפר כולל יוסי רור, מנהל התיירות הכפרית וגלית שאול ראשת המועצה (תודה לאמיר שילה ומיכל רסיס).

מהראש ומהלב

תוך כדי גיבוש הקונספט והרעיונות בחרתי את השם העמק=השווה שהתכתב טוב עם תקופת המחאה, אבל כמו שאמרנו, החיים מלאים הפתעות ולפעמים הפתעות קשות.

חודש לאחר מכן פרצה המלחמה והחיים קפאו במקום. הדבר המיידי היה להתנדב לכיתת הכוננות בגח"א ולאחר שלקיבוץ הגיעו מפוני גברעם, נוצר צורך לעזור להם בדרכים שונות.

התנדבתי לצוות ארוחות אשר ארגן ארוחות ערב עבורם על בסיס תרומות ומתנדבים וקראתי לזה "מילואים בחדרוכל", כך נוצר החיבור עם האנשים המדהימים הללו (תודה למעיין גופן לוי וגלית קורן).

לאחר מספר שבועות בתוך המלחמה וכשהבנו שזו המציאות לחודשים הקרובים, התחלתי לחשוב ולהתייעץ איך אני מחיה את הרעיון שלי מחדש. בשיחה עם עדי תירוש (תודה עדי) אמרתי לה שאני רוצה להוציא סיורי פיילוט אבל אמרתי "מי יבוא בכלל?", היא זרקה רעיון לאוויר: "תציע לאוכלוסיית המפונים, תעשה להם קצת כיף".

קצת חששתי כי חשבתי שאולי זה לא יתאים, אבל בהתייעצות איתם הבנתי שיש לזה מקום. פתחתי הרשמה ותוך רגע היא התמלאה. לאחר שלושה ימים יצא הפיילוט הראשון והוכתר בהצלחה. "זו פעם ראשונה שבאמת כיף לנו", "נתת לנו אוויר לנשימה", "סוף סוף אנחנו לא מרגישות כמו מפונות", היו רק חלק מהקולות שנשמעו בסוף הסיור.

זה הזמן להגיד תודה למנהלי הענפים ובעלי עסקים בקיבוץ שהאמינו בי והיו מוכנים לשתף פעולה, על חשבונם או בדמי עלות, בכדי לאפשר את ההוצאה לפועל של הפיילוטים למיזם. 

תודה לאלה, מהמעדניה והחדרוכל. תודה לדנה ותמיר, מהמחלבה הקטנה. תודה לניב, מנהל ענף הנוי ואור האחראי על גן הירק. תודה ליובל, מנהל פינת החי "לגעת-בחיות". תודה לליאה צרפתי, מהקואופ האורגני. תודה לחנוש מורג, האוצרת של הגלריה לאומנות. תודה למיטל סיון שני. תודה לתמר נבון. תודה לדודי שמש. תודה לזיו, מנהל הרפת.

לאחר שראינו והבנו שזה עובד, הוצאתי שני סיורים נוספים לאנשי גברעם שהיו מוצלחים גם הם. סיור פיילוט אחרון הצעתי למספר דמויות מעולם השיווק והרשתות החברתיות.

שבוע לאחר מכן התפרסמה כתבה מפרגנת ב"מאקו-אוכל" עם מספר המלצות לדברים שווים בעמק חפר, כאשר ההמלצה הראשונה היא סיורי העמק=השווה בגבעת חיים איחוד. אז הגיעה ההבנה כי השם "העמק=השווה" הפך רלוונטי אפילו יותר (טפו טפו). אנחנו חיים במקום טוב באמצע ונכון לעכשיו, שקט פה באופן המאפשר לנו "לנשום". בנסיבות הקשות של המלחמה, הנרטיב על הקיבוצים התהפך 180 מעלות, מפריווילגים, שמאלנים ובוגדים הפכנו לחזית וגם לעורף של המדינה.

להגשים את החלום

בעקבות הכתבה והעבודה ברשתות החברתיות, החלו להגיע פניות של לקוחות. במקביל התקבלתי לפרויקט "בתים מדליקים" של מועצת עמק חפר להם הצעתי שני סיורים בהדרכתי, אחד ביום ואחד בערב.

סיור הערב היה שונה ומיוחד: עברנו בין בתים מעניינים ומיוחדים עם סיפור, אמנות, אוספים וזכרון (תודה נוספת למיטל והראל שני, לערה ואלי דניאל, ללאה שחר, ברכה הישראלי ונוח אייזנברג). גם סיורים אלו היו מוצלחים כאשר התכבדנו בנוכחותה של ראשת המועצה גלית שאול (תודה רבה גלית). מאז יצאו סיורים נוספים ופורסמו מספר המלצות ברשתות החברתיות, כולל בקבוצה המונה חצי מיליון חברים בפייסבוק.

הסיורים שלי נערכים בקבוצות קטנות ובאווירה אינטימית, אנו עוברים בין ענפים ומיזמים שונים בקיבוץ, מטיילים בשבילים, טועמים, מריחים, מדברים ובעיקר מרגישים את המקום המופלא שנקרא גבעת חיים איחוד. אני מזמין אתכם להצטרף ומי שחושב שכבר ראה ושמע הכל – תנו לי הזדמנות, יתכן ואפתיע אתכם.

את הסיורים שלי אני מתחיל באופן הבא: "נעים מאוד, אני גיל ואני עוסק בהגשמת חלומות. אני מגשים לעצמי חלום והיום נעבור בין יזמים ומגשימי חלומות, המטרה שלי היא לעורר בכם השראה. יוצאים לדרך".

אז אני מקווה שדרך הכתבה עוררתי גם בכם השראה במידה מסויימת, אשמח לשמוע את דעתכם, תגובותיכם ורעיונות שעלו בעקבות הקריאה. תודה רבה קהילה יקרה, אתם א.נשים מדהימים וחשוב לי לומר שאנחנו חיים באחד המקומות הטובים והיפים בעולם – זה הכל בזכותכם.

תודה לכל מי שליווה אותי לאורך הדרך בסיעור מוחות, דיוק והכוונה, לוגיסטיקה ותמיכה. תודה להורי ומשפחתי על כל העזרה והפירגון ותודה תודה ע-נ-ק-י-ת לתהילה, אשתי היקרה, הלוקחת חלק פעיל מאוד במיזם על כל רבדיו ובלעדייך שום דבר מכל זה לא היה קורה בכלל בכלל. אשמח שתפיצו את הבשורה, אל דאגה אני ממש לא מתכוון להנחית פה אוטובוסים. חפשו "העמק השווה" בפייסבוק ובאינסטגרם. הנייד שלי: 052-9593423 ואני מחכה לכן.ם בעמק=השווה.