קראתי את דברי ההסבר של ההנהלה לקראת ההצבעה על נוהל אתיקה וניגוד עניינים. דברי ההסבר כוללים תרשים בו מוצגות משמעויות "הנוהל המוצע" שהוא עצמו לא השתנה במאום, ו"גישה אחרת".
הגישה הנכונה לדעתי וגם לדעת כמחצית מחברי המועצה שהצביעו נגד הנוהל המוצע, שונה מאותה "גישה אחרת" כפי שהיא מוצגת בדברי ההסבר. בתרשים תיראה הגישה האחרת הנכונה, כך:
(להגדלה לחץ על התרשים)
דעתי היא שלא כל מה שאפשר לעשות, גם ראוי שייעשה.
הנוהל המוצע (שנוסחו המקורי לא השתנה) מאפשר אישור מצבים שיש בהם חשש או פוטנציאל לניגודי עניינים.
אדם המבקש לכהן בתפקיד ציבורי חייב לדעת ולהבין שיש לזה מחיר. מילוי תפקיד ציבורי כרוך במחויבות עצומה כלפי הציבור. לכן, תפקידה של ההנהלה הוא למנוע את האפשרות שאדם הממלא תפקיד ציבורי, יהיה מושפע
בהחלטותיו משיקולים של טובתו הפרטית או של כל אינטרס נוגד אחר.
הגישה הזו אינה גישה קיצונית. מדובר בגישה אחראית, ערכית, מוסרית, שלא אני המצאתי. גם לא מדובר בגישה המונעת מינוי של חברי קיבוץ לתפקידים ציבוריים כלל וכלל. נהפוך הוא, מדובר בגישה המבטיחה שבעל התפקיד
הציבורי יבצע אותו על הצד הטוב ביותר, למען הציבור ולמענו בלבד.
להלן ציטוט מדברי כב' השופט אהרון ברק בנושא זה:
"הכלל אוסר על אדם להימצא במצב של ניגוד עניינים.
האיסור אינו חל רק על שיקול הדעת עצמו בביצוע הפעולה או התפקיד.
האיסור הוא על הימצאות במצב שבו עלול להיות ניגוד עניינים.
מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם ייארע. הכלל צופה פני עתיד.
אין זה מעלה ואין זה מוריד אם בפועל שיקול הדעת הוא ראוי.
גם אין זה מעלה או מוריד אם בפועל נגרם נזק או הוענקה טובה לזה שלמענו פועלים.
אכן, מטרת הכלל היא למנוע פיתוי מאדם ישר והגון, בחינת "אל תעמידונו בפני נסיון".
הטענה הנשמעת לעיתים קרובות: "סמוך עלי, לי זה לא יקרה, אני אדע להפריד בין ענייני האישיים ובין ענייני התפקיד", אינה לעניין. הכלל בדבר ניגוד אינטרסים בא למנוע מאדם מסור ונאמן להימצא במצב פוטנציאלי של ניגוד עניינים…".
מפני כל אלה, אצביע נגד הנוהל המוצע.
רקפת מוהר
Share this post
זה כבר מתחיל להיות קצת מעייף…
האירוע פשוט מאוד והקיבוץ מספיק קטן כדי שאוכל להגיד את הדברים ללא שמות של חברים וכולם ידעו במי מדובר.
נושא ניגודי העיניינים הוא במהות הדבר הגדול:
– מנהל תקין
– בנייה וקליטת בנים.
ללא מנהל תקין, אומר; הסדרת ניגודי העיניינים במנהלת, צוות השיוך והנהלת הקהילה. שקיפות בהתנהלות ובתהליכי קבלת ההחלטות. סוף לנוהג בו חברים שאינם בתפקיד ולא נבחרו באסיפה שותפים באופן מהותי בתהליכי קבלת ההחלטות מאחורי הקלעים. הסדרת מעמד היועצים ועורכי הדין של הקיבוץ בו הם מדווחים ומחוייבים לחברים, למועצה ולקהילה ולא למי שהביא אותם באופן אישי.
מנהל תקין מייצר אמון, מאפשר הובלת תהליכים מורכבים ומונע שחיתות.
את חשיבותו של אמון תאר חברי יותם זיו באופן מושלם: "אמון הוא יסוד מכונן ביחסים. כל ניסיון להתעלם מחסרונו מכשיל את המטרה הגדולה. כאיש מקצוע בתחום הקהילה, אני יכול להתבונן מעט מן הצד ולומר שהקהילה שלנו זקוקה להתערבות חיצונית שמטרתה שיקום האמון – בין הקהילה למוסדותיה, בין קבוצות ובין יחידים… …לדעתי, במצב הקיים, לא ניתן באמת לקדם דבר."
ללא אמון הנובע ממנהל ציבורי תקין לא ניתן לקדם תהליכים מהותיים כגון שיוך וקליטת בנים, גם אם נעביר בקלפי לא נוכל ליישם וזה יתפרק לנו בידיים. זו לא בעיה פרטית של רקפת מוהר אלא של כולנו, חברי ותושבי גבעת חיים איחוד על אופי הבית שלנו. אני לא מקבל את הפרשנות של שלום חנוך ש"הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם", יש לי יותר מידי אמון בקהילה שלנו.
מניעה ברורה של ניגודי עיניינים ללא משוא פנים, ללא חריגים כפי שהיטיב להגדיר זאת עוזי לס היא בליבה של תרבות מנהל ציבורי תקין, היא בסיס לאמון, היא הנותנת.
נוהל עמום דוגמת זה המאפשר הכשרה של מצב העלול להוביל לשחיתות פסול. העדר תרבות מנהל ציבורי תקין עולה לנו חברי ותושבי גבעת חיים מאות אלפי שקלים כל שנה בשכר יועצים ובעלי תפקידים השומרים להם, לעצמם ולחבריהם ובתקיעה מוחלטת כבר מעל לשש שנים של הבנייה בקיבוץ.
זה עצוב, ומדכא אבל אני מלא תקווה שמישהו בהנהלה שלנו יגלה קמצוץ של אומץ ומנהיגות ויסדר את הדבר הכל כך פשוט הזה. גם אם לא, אני מלא אמון בקהילה שלנו ובחברי הקיבוץ שידחו את הבדיחה הזאת בקלפי. אם לא, אז כנראה שטעיתי, שלום חנוך צדק וזה באמת מגיע לנו…
חיבוק גדול 🌻
הקדמה
מטרת כלל ניגוד העניינים היא למנוע מאדם להימצא במצב שבו עניינים מנוגדים זה לזה, בלי חשיבות לשאלה, האם הפעיל בקבלת החלטה שיקול דעת פסול, אם לאו.
זהו כלל הצופה פני עתיד ומבקש למנוע את הרע בטרם יתרחש. אין זה משנה אם בדיעבד שיקול דעת של פקיד ציבור זה או אחר היה ראוי, מפני שכל אימת שאדם נמצא במצב שבו הוא עלול להפעיל לרעה את שיקול דעתו, יש למנוע ממנו מצב זה שכן סביר להניח שהוא עלול להתפתות להעדיף אינטרסים ושיקולים זרים עת יכריע החלטות אותן יידרש להחליט במהלך תפקידו.
אני מניח שתסכימו שהניסוח בהיר ברור וממצה. הוא לא שלי. לקוח מויקיפדיה.
להבהרה ההתייחסות לנושא מחמירה והיא למצב של חשש לניגוד עניינים.
אני מוצא לנכון להביע עמדה לפני ההצבעה השבוע.
ארגון דוגמת ארגון כשלנו צריך למנוע חשש לניגוד עניינים. לא לתקנן את הנושא. הכללים לכך ברורים וידועים. בכל מקום בו מתעורר חשש מונעים. הגופים שאמורים למנוע: מנהלים, הנהלה, מבקר, ועדת ביקורת. הם משמשים גם ככתובת לפניות הציבור בנושא.
ספק אם תמצאו עוד קיבוץ שהעביר החלטה דוגמת המוצע אצלנו. למיטב ידיעתי לא קיימים ״תקנונים״ כאלה בארגונים גדולים יותר מאיתנו כמו התק״ם, גרנות וכו׳. אני מדגיש שוב: השכל הישר, יושרת המנהלים, ההנהלות והביקורת צריכים למנוע כל חשש להימצאות בניגוד עניינים. כל כלל שמפורט נכתב ומתוקנן בהחלטות, פותח פתח ליוצא מהכלל.
סוף דבר וסיכומו: אני ממליץ להתנגד בקלפי להצעת ההנהלה.
שמאי
שמאי,
אם אני מבין נכון את מה שכתבת, אז לדעתך לא צריך שיהיה נוהל כתוב שמטרתו למנוע חשש לניגוד עניינים אצל בעלי תפקידים וצריך לסמוך על "השכל הישר, יושרת המנהלים, ההנהלות והביקורת".
אז אני מסכים איתך לגמרי. כך גם ההנהלה התנהלה עד שהמועצה ביקשה שיהיה נוהל כזה.
אך אם זו הדרישה של המועצה וזו הדרישה, אז אנו ההנהלה חושבים שאת הגישה הזו ( כפי שאתה תיארת) צריך לבטא בנוהל – וכך עשינו!
מציע לציבור לא להיות אדיש ולהצביע בעד הנוהל כפי שאושר בהנהלה ובמועצה.
ציון נואמה
ציון הי, פשוט לא הצלחתי להבין.
אם אתה "מסכים איתי לגמרי", אז איך זה שאתה ממליץ לציבור להצביע בעד.
זה שהמועצה ביקשה שיהיה נוהל כתוב לא מחייב חבר הנהלה שחושב אחרת לתמוך ובטח לא להמליץ.
שמאי
חבל על דאבדין…
עצם העלאת הנושא והדיון בו הם סמן בולט של המהפך העצום שעבר הקיבוץ עם ההפרטה. אמנם גם בקיבוץ הישן גידלו אותנו על ה"נניגוד" בין טובת הפרט לטובת הכלל, אך בחברה שיתופית הניגוד הזה הוא רק לכאורה. אחרי הכל, הרי הכלל הוא חיבור של כל פרטיו וכיוון שקופה הכלל היא משותפת, הרי הגדלתה טובה לכל אחד מהפרטים גם אם נראה לפעמים שהחלטה מסוימת פוגעת בפרט זה או אחר. ואם מישהו נוטל לעצמו מן הקופה הציבורית יותר מן המגיע לו הרי זו מעילה, לא סתם ניגוד עניינים.
ההפרטה, שהפכה את הכלל הזה על פיו, הוא סמן בולט להתברגנות (שלא לנקוט מילה בוטה יותר), שבה הקיבוץ, בניגוד למטרתו המקורית להיות חלוץ לחברה צודקת יותר, הולך ונעשה דומה לחברה הסובבת אותו. על כך אפשר רק להצטער.