דוד שניר יצא לפנסיה וזו הזדמנות נהדרת לשמוע על עבודתו החשובה.

את ההתמחות בשיקום ורפואה פיזיקאלית עברתי בבית חולים לונשטיין, ובהמשך עבדתי כרופא בכיר. בשנות העבודה בבית חולים לונשטיין חוויתי ארוע מרגש בו יצא לי ליילד מטופלת במחלקה, דבר נדיר במרכז שיקום. כל צוות בית החולים התרגש מהסיפור והיתה גם כותרת בעיתון.

לאחר שנות עבודה בבית חולים לונשטיין נקראתי לעבוד ב'יחידה להמשך טיפול' בעפולה שמשרדיה ממוקמים במתחם בית חולים העמק. קופת חולים פיתחה 'יחידות להמשך טיפול' כמערכת תמיכה למרפאות הקהילה שמטרתן לטפל בחולים המרותקים בבית ולהפחית אשפוזים. בנוסף, יחידות אלו מטפלות גם בהפניות מטופלים לאשפוזים שונים כמו שיקום וסעוד מורכב. ביחידות אלו צוות רב מיקצועי: רופאים, אחיות, פיזיותרפיסטים/יות, מרפאות בעיסוק, עובדות סוציאליות, קלינאי תקשורת, דיאטניות וכו'. המעבר לעבודה בקהילה היה מפנה בחשיבה, מעבר מעבודה במחלקה בבית החולים לעבודה בקהילה ובעיקר בביתו של החולה. בעבודה השיקומית יש חשיבות רבה לעבודה עם המטופל בסביבה הטבעית שלו – הבית. למקד את המטרות הטיפוליות לפי התנאים בבית ולנסות להתאים את הבית לצרכיו.

את השנים הראשונות הקדשתי ללימוד הנושא שכלל תיעוד העבודה בעיקר צילומים והכנת שיקופיות (זוכרים? לפני עידן המצגות) בנושאים שונים כמו טכניקות טיפול בבית, התנאים בבית, פטנטים שהמטופל ומשפחתו מפתחים כדי להתגבר על הקשיים בבית. למדתי להכיר את התרבויות השונות של המטופלים: העולים מרוסיה ואתיופיה, תושבי הערים, הקיבוצים והמושבים, והמגזר. במהלך עבודתי פיתחתי עם אנשי צוות נוספים את 'מודל עפולה לשיקום בקהילה' שכלל טיפולים בבית, אפשרות הפניה לטיפולים במרכז יום שיקומי, קיום קשר טוב בין בית חולים העמק והקהילה. את המודל הזה הצגתי גם בפני מתלמדים בשיקום של משרד החוץ מארצות מזרח אירופה ואפריקה. במסגרת זו פיתחנו שני פרויקטים:

• שיקום קטועי גפיים בביתם כולל התקנת תותבת בבית. בחלק משנות עבודתי הייתי רופא מורשה של משרד הבריאות למתן תותבות, מכשירים ונעליים אורטופדיות, דבר שהקל על עבודתי השיקומית.
• לאור ריבוי הקטיעות בשנות ה-90 פתחתי מרפאה להערכה וטיפול בפצעים של חולי סכרת, במסגרת מרפאת הסכרת בעפולה. במקביל קיימנו הרצאות לצוותים במרפאות ולמטופלים להעלאת המודעות בנושא. פעולות אלו הביאו תוך שנה לירידת מספר הקטיעות ב-50%, השג זה הוצג בכנסים, פוסטרים שהצגנו זכו בפרסים. לאור הנסיון שצברתי בתחום הטיפול בפצעים הפכתי גם ליועץ בנושא למחלקות הפנימיות והמיון בבית חולים העמק. בשנים האחרונות לעבודתי קיבלתי גם את ניהול היחידה שהיווה עומס נוסף ואחריות כללית על כל הפעילויות של היחידה.

השפעת הנושא הכלכלי על השרות הרפואי

קופת החולים עברה תהליכי שינוי. התפתחה הגישה העסקית שכללה תהליכי התייעלות, ביזור, ריסון תקציבי, חסכון ושיווק. בהשפעת גישה זו החולה הפך ללקוח והסכמים כלכליים קובעים את כללי המשחק כמו אתרי האשפוז והבדיקות. בהצגת תוכנית עבודה בפני המנהלים לחלק הכלכלי יש משמעות רבה. מציאות זו הביאה גם לנסיון להפחית אשפוזים בשיקום ולפתח שרותי שיקום בקהילה.

קשר עם מטופלים במגזר הערבי

במסגרת עבודתי ביקרתי הרבה משפחות בכפרים בסביבת עפולה. ביקורי הבית במגזר מתחלקים לחלק המיקצועי ולאחר מכן לחלק החברתי בו יושבים ושותים כוס קפה בלווי דברי מתיקה ושיחת חולין. לגבי השפה, רובם דוברי עברית. למדתי מספר מילים הדרושות לביצוע הבדיקה. היחסים היו טובים ובחלקם עדיין שומרים על קשר בעיקר עם משפחות ומטופלים שעזרתי להציל רגל, והאמונה שלהם בי ובשיקול המקצועי שלי הביאו אותי לעמדה של פוסק בנושא קטיעות גפיים. קיבלתי שיחות טלפון ממטופלים שהיו כבר מאושפזים במחלקה אורטופדית ולפני ניתוח קטיעה וביקשו וקיבלו את חוות דעתי גם כשהבשורה הייתה לבצע את הניתוח. יש לציין שגם בקרב הצוותים ביחידה, בבית חולים העמק ובמרפאות הקהילה ישנם לא מעט נציגי המגזר והיחסים היו מעולים.

מה ניתן ליישם בקיבוץ בתחום השרות הרפואי ושיקום

הקיבוץ מתאים מאד לתפיסה של שיקום קהילתי בביתו של המטופל. עדיין קיימות מערכות תמיכה (אמנם פחות מהקיבוץ השיתופי) כמו רווחה ועזרה בסיעוד שעוזרות להשאיר את המטופל בביתו.

איך עובר עליך המעבר מתפקיד אחראי למעמד פנסיונר.

המעבר מתפקיד מאתגר ועמוס בעבודה לחיי פנסיונר בא בזמן. אני נהנה בחברתה של אביבה ויש יותר זמן לנכדות, לקרוא ספרים, טיולים. אני עדיין עובד חלקית בתחום ביקורי הבית בשיקום כאן באזור ונהנה לעבוד במיקצוע ללא תפקידי ניהול ואחריות.

ולסיום: פעם רופא תמיד רופא – כבר יצא לי פעמיים לטפל בנוסעים של טיסת אל על במטוס בזמן טיסת המשפחה לחופשה, וכך נמנעה חניית ביניים. בהמשך קיבלתי תעודת הערכה ממנכ"ל החברה.