ט"ו בשבט הגיע ועבר, עם ציון טכסי וחגיגי סמלי בהובלת ילדי המרכזונים וצוותי החינוך ועם נטיעות בארגון הנוי סמוך למחסן המשק. זכורות לטובה חגיגות "סדר ט"ו בשבט" העשירות ברוח, שעשינו כאן לפני כמה שנים בחדר האוכל וכנראה שנצטרך להתרגל לדפוס הנוכחי ולהמשיך בהנאה גם ממנו.

חיפשתי בעלונים מהעשור הראשון של הקיבוץ ומצאתי כתבה צנועה אחת על החג, לצד דיווחים רבים על הברווזיה, המטעים, הרפת ומשק בית-הספר.

צילום: סמדר כרמל

כנראה שבהתאם לתאוריית הצרכים של מסלאו, נושאי הקיום הכלכלי היו מרכזיים לצד דגש על האידיאולוגיה באותם ימים, בעוד ש"צרכים גבוהים" כמו מסורת וחג טבע כמו ט"ו בשבט, תפסו כנראה מקום משני באותם ימים; כל זאת בהנחה שהעלון שיקף את המציאות של שנות ה-50 בקיבוץ המתהווה. כי "אם אין קמח – אין תורה".

עוד מצאתי באחד העלונים התייחסות של יוסף בן-זאב, עורך העלון, לצורך של העלון בהשתתפות משמעותית יותר של הציבור, כך שהוא יופיע אחת לשבועיים. לא הייתה כל עדות לכך שההשתתפות גברה בעקבות הפניה הנ"ל והעלון המשיך להופיע אחת לחודשיים שלושה.

זו גם בעיה שקיימת היום, אך כשתקראו את העלון הזה תראו שאנו מתמודדים בהצלחה, בזכות חלקכם. עם זאת, כמובן שאנו תמיד משוועים ל"יבול" רב ומשמעותי יותר של ציבור הכותבים. זו גם הזדמנות להחמיא לתורמים הקבועים לעלון שמעלים את הרמה, הגיוון והעניין בין דפיו.