זהו, אני נפרד מהגיל הרך. כמו בכל פעם שמסיימים משהו רך, סביר כי כעת יגיע משהו קשה יותר.

התאומות שלנו מסיימות פרק שהחל עם לידתן, פרק שהיה מסע במעלה מערכת הגיל הרך בגבעת חיים איחוד – החל מהפינה החמה, תינוקייה, פעוטון, גנון, טרום חובה וחובה. מעבר ללחות המטורפת של הקיץ, ממתינה להן כיתה א'.

ואיזה מסע מופלא זה היה. לעיתים, ניתן אולי לתפוס את המסע היומיומי הזה כמשהו מובן מאליו, אך זה הכי רחוק משם. כל השותפות והשותפים למסע זה, שהן והם העובדות והעובדים במערכת הגיל הרך בקיבוץ, מייצרים עבור הילדים והילדות של כולנו את המסע המופלא הזה וזו הזדמנות להגיד תודה ענקית, מכל הלב והנשמה על המסירות, האכפתיות, ההקשבה, ההכלה, מאור הפנים ויכולת הנתינה הבלתי נגמרת.

כידוע לכולכם, כמו שאר משרדי הממשלה הזו, גם במשרד החינוך, המטרה העיקרית היא מלחמה נגד אזרחי ישראל, עד הנצחון המוחלט. במדינה בה מתפוררות רוב מערכותיה תחת מתקפות הממשלה, זה הכי רחוק ממובן מאליו, לקבל בכל יום, כל היום, מערכת חינוך מעולה כמו מערכת הגיל הרך בגבעת חיים איחוד. אז לתאומות שלנו מחכה מערכת החינוך הממלכתית מעבר לקיץ ולמערכת הגיל הרך ממנה אנו נפרדים, אנו רוצים שוב לומר (כנראה גם בשם רובכן/ם) מילה אחת – תודה.

כרגיל, העלון מתאר את החיים באי הזה, בבועה הזו, שהיא גח"א, חיים הנמשכים פחות או יותר כסדרם אך היבטים של ים הבורות, השנאה וההרס בו צף האי הזה, חודרים בכל זאת: כמו בכל שנה חוזר ריטואל השחתת דגלי הגאווה המונפים בקיבוץ וגם לכך אנו מתייחסים בגליון זה, כפי שראיתם על השער וגם בכתבה בתוכו. הנקודה המתחדשת, המועדון הסגול ועוד מחכים לכם אף הם בין דפי העלון.

חפשו צל, שתו מים וקחו אוויר.

הקיץ בא.