כשחזר מהבקו"ם ביום שחרורו מצה"ל, יצא ראובן פיינברג לחריש בגד"ש ומאז, כבר 54 שנים הוא עובד ללא הפסקה. 30 שנים מתוכן הוא עובד במפעל "גת" וכעת פרק זה עומד להסתיים במשרדו הצנוע, ממנו ניהל את רכש הפרי והובלתו מפרדסים בכל הארץ ואת מכירת קליפות ההדרים לרפתות ברחבי ישראל.

תפקידים אלה שבעבר בוצעו בידי שני חברים, אוחדו על-ידי ראובן, שהיה גם מעורב בעידוד נטיעות פרדסים לתעשייה בהצלחה לא מבוטלת. הוא הצליח להוציא מהתמונה את "המאכרים" שתיווכו בין הפרדסנים לבין "גת" באופן בו המפעל חסך והחקלאים נהנו מקשר ישיר איתו ללא קיזוז למתווכים למיניהם.

לפני כן ריכז ראובן בכמה סבבים את הגד"ש שהיה חלק חשוב מעולמו. הוא עבד קדנציה בריכוז עבודה בקיבוץ (כיום מש"א) בתקופה בה לא היה תגמול כספי לעבודה בקיבוץ. בגרנות ניהל את היצור במנפטת "סיבן" (שנסגרה מאז) תוך ניהול צוות, ציוד ורכש מערכת השדה של "סיבן" שחיבר אותו למגדלים. גם כאן איחד ראובן את תפקידי הייצור והשדה שבוצעו לפניו ע"י שני עובדים + מקיבוצי גרנות ובכך חסך למערכת כספים רבים, תוך שיפור משמעותי בתפקוד המערכות.

לאחר שבע שנים בתפקיד, קיבל ראובן הצעה מהנהלת "גרנות" לנהל את מנפטת סיבן אך נאלץ לסרב בשל בקשת גח"א שיחזור וינהל את הגד"ש. בתום שנתיים בניהול הגד"ש, הגיע כאמור למפעל "גת".

לקראת חג השבועות, שאלתי אותו על החקלאות בגח"א. "רוב חברי המשק העובדים בענפי השדה וברפת הם מבוגרים ללא דור המשך מהקיבוץ. זו תוצאה של התפתחויות שונות, כולל חוסר נכונות מצד הקיבוץ להשקיע בדור ההמשך הניהולי והתפעולי", הוא חורץ. "יש לעשות יותר כדי למשוך את הדור הצעיר לחקלאות. למערכת החינוך, כמו למערכת המשקית, צריך להיות אינטרס לשלב את הנערות והנערים בענפי החקלאות. פעם היו בנים רבים שעבדו ברפת, בהודיה ובגידולי השדה ואילו כיום רואים את בנינו עובדים בנוי, בחדר האוכל ובכלבו. צריך לתת הטבות כדי לעודד אותם לעבוד בחקלאות. למשל? לממן שלוש שנות לימוד לבת או בן שיביעו רצון להשתלב בענפים חקלאיים. אם היינו רואים חשיבות בענפי החקלאות ומעריכים כי יש לעבודה זו ערך חינוכי – היינו צריכים להשקיע בכך, כולל הטבות מהסוג הנ"ל. זו המשכיות שניתן לקדם בדרך לעמדות ריכוז ענף או מקצוענות בתחום. אין המשכיות כמו שהייתה בעבר".

הוא אומר כי צריכה להימצא דרך לחייב את רכזי הענפים לקבל נערים מהקיבוץ לעבודה בחקלאות ולעודד את הנערים לכך. הוא גם חושב כי מצב הגד"ש פה יאלץ את גח"א

להצטרף לאיחוד ענפים בין כמה משקים, כמו בגד"ש חפר ובמטעים המשותפים לגח"מ ולעין-החורש.

"לדעתי זה מה שנצטרך לעשות בסופו של דבר. המצב כעת משקף משבר בענפים אלה אצלנו ועם עובדות אי-אפשר להתווכח. כבר כשהייתי חבר מועצה כאן, נוכחנו בירידה מתמדת ברווחי ענפי השדה והפרדס. עם כל הצער והכאב, כאמור, ניאלץ להעביר את ניהול הענפים האלה למסגרות כמו גד"ש ומטעי חפר. אני מצטער לומר זאת לאחר שבמשך שנים הייתי חסיד של הענפים שלנו ללא שילוב עם אחרים אבל צריך לפתוח עיניים, להבין את המצב ולפעול".

ראובן אומר כי אמצעי היצור של הקיבוץ מוגבלים ולכן הקמת מרכז מסחרי בהמשך למרכז "לב הפרדס" הוא הפתרון המעשי למצב כיום.

"הקיבוץ לא יכול ולא צריך להקים מפעל חדש. אני מבין כי זה מותנה בהכנסת שותף חיצוני, היות ולנו אין את האמצעים להשקיע בפרוייקט וכאן אני מסכים עם הנהלת הקיבוץ. לאחר מכירת חלקנו ב'גת', אנחנו קרובים למצב בו לא נוכל להחזיק אפילו את השוטף ללא הגדלת המיסוי על החברים והתושבים".

ולמכור את "גת" היה נכון? "כן. אין לי ספק בכך. השותפות גח"א-גח"מ מיצתה את עצמה ועובדה כי 'גת', לאחר ירידה מדאיגה לאורך שנים ברווחים תחת הבעלות של המשקים, מצליחה כעת מאוד מבחינה עסקית תחת בעלות החברה למשקאות שכניסתה הצילה את המפעל. להערכתי עובדים ב'גת' כ-50 חברי גח"א וגח"מ, חלקם בתפקידים מגוונים ומשמעותיים והם רואים בעבודתם מקור פרנסה מכובד. אני מקווה כי 'גת' תמשיך להעסיק ולקלוט חברים משני הקיבוצים שימצאו בו את עתידם ופרנסתם".

אחר כך עברנו לדבר על הפורמט לפיו נבנים בתים כאן על בסיס שיוך, בהשוואה לגח"מ (שם אין שיוך) ואני שואל האם יכול להיות שהם היו חכמים לעשות מה שאנחנו בחרנו לא לעשות?

"בדיעבד? בוודאי", קובע ראובן. "כשאתה רואה את תנופת הבנייה והעלויות הצנועות יחסית מעבר לכביש, אין לי ספק שהם בחרו נכון. אני שומע מהחבר'ה בגח"מ העובדים איתי ב'גת' ונראה שהחלטתם לרדת מהשיוך, עליו כבר החליטו, הייתה נכונה. בזמנו גם אני חשבתי שצריך לרדת מהשיוך ודיברתי על כך עם אנשים במוקדי ההחלטות כאן, אך לא הייתה היענות. בפועל, יש קיבוצים שפעלו כמו גח"מ ואומרים לי שהאפשרות הזו כבר לא קיימת. אני לא רואה איך המדינה ורמ"י יכולים לסגת ממה שהסכימו כשנתנו אישורי בנייה באותם קיבוצים ולתבוע קיום שיוך עם כל העלויות הנגזרות מכך. בדיעבד, חבל שאנחנו לא הלכנו באותה דרך. אני נוכח כעת בשמחה בהתקדמות הבנייה בשכונה ג', חזרנו אל דרך המלך ועכשיו הבנייה זורמת".

ולסיכום, איך הוא רואה את החיים פה כיום? "חיי החברה, החינוך והתרבות כאן הם בהחלט ברמה גבוהה ואפשר להתגאות בהם. אמנם אינני מעורב בכך, אבל אני מתרשם מריבוי הפעולות החיוביות, הרמה שלהן והשתתפות הציבור כמבצעים וכקהל. מור והצוותים עושים עבודה טובה בתרבות וניכר שרוב הציבור כאן מרוצה מכך. באשר לענפי השירות: למרות מחשבות לסגור את חדר האוכל, תמיד חשבתי ואני עדיין מאמין שחדר האוכל צריך להמשיך ולהתקיים כמקום מרכזי המספק בהצלחה את צרכי הציבור, על אף שאינני מרבה לאכול שם. אני שמח שהוא פתוח ומתפקד לטובת החברים, התושבים וילדיהם".